יום שני, 25 במאי 2015

קודשים קלילים: משנה זבחים א, א-ב

טעית? שילמת! || הנחיות למקריב המתחיל בבית המקדש


תחושות אשם הן עניין נורא, בטח כשהן תוקפות קרבן חטאת שטועה לחשוב בגללן שהוא בכלל אשם * על אלו ועוד בפינת הזבחים החדשה * לקראת חידוש עבודת בית המקדש, ארנון סגל מגיש הוראות וכללים (הלכות מעשה הקורבנות לפי סדר קדשים) בשפה קלילה עכשווית ומובנת לכל * לומדים מפנימים וניגשים לעבודה...


↓ הלכות הקורבנות בשפה קליקה/ ארנון סגל

קודשים קלילים. קטע מתוך דף ההלכות למקריב המתחיל
הקרבנות, חשוב לדעת, נועדו מטבע הדברים גם לרחפנים שבנו. עוד מתחילה היה ברור שיהיו גם כאלו. כזה למשל הוא מי שהביא קרבן אך בדיוק ברגע הקובע, השחיטה, מרוב זעזוע מהדם הנשפך ומהתקפות שספג בדבר 'הרגרסיה שגורמת לאנשים רציונאליים לחלוטין לדלג מרצונם היישר לתקופה הפגאנית', ובכן, שכח לשם מה הביא כלל את הקרבן. מה זו שיכחה? דמנציה מתקדמת. האיש שלפנינו שכח מיהו ומהו, ובנוסף התקשה להיזכר מה לעזאזל עושה לידו הכבש השחור הזה, וכך החליט שאם כבר הזדמנה לידו בהמה והוא בכל אופן בחצר בית המקדש, זהו אות מהשמיים שעליו להקריב כעת קרבן שלמים.

למה שלמים? כי זה טעים הרבה יותר מֵעוֹלָה שרק העור שלה מגיע לידיו. מעור אפשר כידוע להכין ספר תורה, תפילין, מזוזות וכל מיני עניינים חיוביים, אבל לא נעשים שבעים מזה. בקיצור, יקירנו בישר בשמחה לכהן התורן שהחליט להביא שלמים, ורק לאחר שהכבש הפך לגוש בשר ולכמה מזרקי דם, הוא נזכר לחרדתו שהכבש נועד במקורו לתפקד כקרבן עולה שהתחייב להביא ברגע מצוקה כלשהו. ובכן, מה עושים כעת, למען השם?

הכרעת הדין: קרבן השלמים ייאכל לשובע. הוא כשר והמעשה חיובי ככלל, אלא שידידנו המפוזר ייאלץ לשלם מכיסו את מחיר השיכחה ולהביא קרבן נוסף עבור העולה שהתחייב להביא. כך זה נכון גם במקרה ההפוך, כשקרבן שלמים הפך אצלו ברגע של שטות לעולה ונשרף לחלוטין על גבי המזבח – הקרבן אכן מעולֶה ויעיל מאין כמותו, אלא שבעליו ייאלץ להביא בהזדמנות קרובה ביותר קרבן שלמים חלופי.

ובעצם כך זה לגבי כל הקרבנות מלבד שניים – חטאת ופסח – הפסולים במקרה הזה. כן, מיודענו לוּ הצליח לעשות את הבלתי יאומן, לעמוד בקרב קהל חוגגים עצום בערב הפסח ולדמיין שהוא מקריב בכלל מנחת מרחשת – תוך התעלמות בוטה מההקשר, מהרעש יוצא הדופן במתחם וממסורת ישראל – עם כל הכבוד וההערכה להישג המדהים ביכולת הניתוק שלו מסביבתו, קרבן הפסח של הבחור פסול מכל וכל. בזמן שכולם אוכלים ונהנים בליל הפסח, הוא וחבורתו ייאלצו להביט בחבורות האחרות בקנאה ובעיניים כלות, או לחילופין ימהרו להביא בעוד מועד גדי חלופי שיסכים להישחט ולהיאכל על ידם בהתראה כה קצרה.

רבי אליעזר מוסיף לחטאת ולפסח גם את האשם, הפסול כמותם במקרה שבעליו טעו לחשוב בו שהוא בכלל תודה או משהו כזה. לא, אין צורך ברגשות אשם, אבל הבעלים ייאלצו למצוא להם אשמים חדשים במקום זה שהלך לעולמו ללא תכלית.

אז קם שמעון – אח של עזריה, אתם יודעים – והביע דעתו שאם הטעות המצערת בזיהוי הבהמה בידי בעליה הביא לשדרוגה לקרבן יוקרתי יותר מעבר למה שזכתה לו אי פעם, ולא העלתה אפילו בחלומותיה הוורודים ביותר – קרבן כזה יהיה לגמרי בסדר מבחינה הלכתית. לשם המחשה, נאמר שהאיש הגיע עם בכור צאנו אל המקדש, ובעודו פוסע במדרגות העולות אל המתחם המקודש עף על עצמו במחשבותיו ודמיין שהוא בעצם סופרמן שנושא עמו כבש שלמים מושלם. ובכן, האיש יכול בהחלט להיות מרוצה, כי במטה קסם כבשו בכורו הפך והיה לקרבן שלמים יפהפה ומהודר. ההסבר: זה בגלל ששלמים שווים הרבה יותר מבכור. שלמים זכאים להרבה יותר מתנות (של דם על המזבח, אל תתלהבו יותר מדי) – שתי מתנות שהן בעצם ארבע – לעומת מתנה אחת מסכנה ומצ'וקמקת של הבכור. זאת בנוסף למגרעות רבות נוספות של הבכור ביחס לשלמים [גילוי נאות: הכותב הוא בכור, כמו גם כמה מכבשותיו הנבחרות], כך שהוא הופך לממש נחות לעומתם.

במקרה ההפוך, כלומר אם יקירנו שחט את כבש השלמים שלצדו בתחושה מוטעית לחלוטין שמדובר בעצם בבכור, אז ממש בכאב אנו נאלצים לבשר שהכבש הזה נרצח לשווא. הוא לא בכור ובטח לא שלמים, ועכשיו אין ברירה אלא לזרוק אותו לפח המחזור. חבל, ממש חבל, על דמו שנשפך לשווא כמים בחוצות ירושלים.

5 תגובות:

  1. יישר כח גדול לר' ארנון סגל על היוזמה הברוכה, אבל!
    אם בקדשים עסקינן יש להיזהר מאוד מטעויות חמורות של איסורי 'מקדש וקדשיו!
    ישנם גם טעויות קלות כמו הענין עם עור העולה שבאמת כלל לא מגיע לבעלים אלא לכהן המקריב, בניגוד למה שמשתמע מהמאמר;
    אך ישנה טעות חמורה מזו, אם אדם מקריב עולה בתור שלמים הקרבן אמנם כשר, אך כשר כעולה לא כשלמים! כלומר, יש להקריבו כולו על גבי המזבח, אם חלילה מישהו יאכל אותו כמו שהוכרע במאמר זה, נמצא שאכל עולה -איסור חמור, לא נעים! הוא הדין כמובן במקרה הפוך כששלמים הוקרבו כעולה הם כשרים כשלמים ויש לאכלם בירושלים ולא להקטירם. וכן בשאר המקרים שהובאו כאן ממשנתנו.
    כדאי לתקן מהר, לפני שמישהו יטעה ויעשה מעשה...

    השבמחק
    תשובות
    1. אשריך אלידע על ההתעמקות ותשומת הלב, הלואי וירבו כמותך בישראל ונזכה להיות מוכנים לחידוש עבודת בית א-להינו הלכה למעשה.

      לעצם הענין, ארנון סגל כתב כך לגבי קרבן שלמים שהוקרב כעולה, שהוא עולה כליל על גבי המזבח וזו לשונו: "כך זה נכון גם במקרה ההפוך, כשקרבן שלמים הפך אצלו ברגע של שטות לעולה ונשרף לחלוטין על גבי המזבח..."

      ושוב, ישר כח ותמשיך לעקוב.

      מחק
    2. הערתי במקומה עומדת!
      אם הבהמה הוקדשה מתחילה להיות עולה, אע"פ שחשב עליה כשלמים - הרי היא עולה, והאוכלה דינו כזר שאכל את הקודש! ואילו במאמר כתוב: "הכרעת הדין - קורבן השלמים ייאכל לשובע..."
      במקרה ההפוך מוצג מקרה שהשלמים כבר נשרפו על המזבח כעולה, ולכן כבר אי אפשר לקיים בו את מצות אכילתו, אך מ"מ הוא כשר כשלמים ולא כעולה. ואם היו נזכרים שהוא שלמים קודם הקטרתו - אזי הרי היה נאכל בכל העיר בכל מאכל לשני ימים ולילה אחד.

      מחק
  2. כדאי לשנות את הכותרת ל"קודשים קלילים" (כתיב מלא) כדי שיצטרף לחבריו לסדרה... תודה!

    השבמחק
  3. תוקן. תודה על תשומת הלב.
    ניתן להכנס גם בעזרת התוויות.

    השבמחק