קטנות אמונה של רבנים – הרב מרדכי פרסוף מגיב למתקפות

ההכנות לבנין המקדש מרוממות את רוח העם || תגובה למשמיצים

איננו 'בונים דגמים'. אנו בונים כלים כשרים לעבודה. היכן בדיוק מצויה כאן 'האינדיקציה הבוטה ביותר לריקנות הרוח, עומק החורבן'?! אנו מרוממים את נפש העם לחזור, לשאוף ולהאמין שנבואות הנחמה שנכתבו לדורות אכן יכולות להפוך למציאות. ציפיה זו היא תכלית כל הציפיות

↓ תגובת הרב מרדכי פרסוף לדברי הרב קלנר לחץ כאן לדברים המקוריים >>

ביקור הרב הראשי במכון המקדש

לכבוד הרב יוסף קלנר,

אינני מכיר אותך אישית, אך דבריך הנוקבים בעלי ה'תוכחה הגלויה', אינם יכולים לעבור ללא תגובה ראויה. 

קראתי את תמצית דבריך בידיעה שפורסמה בעיתון מקור ראשון (גיליון 909) מתוך מכתב ששלחת לשומעי שיעוריך אשר הופץ ברבים, ובו דברי תוכחה והשמצה על העוסקים בהוראת המקדש והמייחלים לבניינו במהרה. אינני נכנס לוויכוח מה אמר ומה לימד הרב צבי יהודה זצ"ל, שכן אין זה הנושא המרכזי. מעולם לא שמעתי שיעור מפיו, ואין לי להכניס ראשי במחלוקת בין תלמידיו. כמו כן, אינני רוצה להתייחס לסוגיה ההלכתית או המעשית בנושא העלייה להר הבית, שעליה כבר נשפכו קולמוסים רבים. מה שעורר אותי לכתוב היתה הגישה השלילית כנגד הציפיה למקדש במהרה בימינו, נגד העיסוק המעשי בקירוב בניינו ונגד לימוד נושא המקדש לכל חלקי העם. 

כל יהודי, בוודאי יהודי של סידור, מצווה להתפלל ולצפות לבניין בית המקדש במהרה. בכל יום, שלוש פעמים ביום, אנו מתפללים 'יהי רצון שייבנה בית המקדש במהרה בימינו'. האם דברי שקר הם? וכפי שאומר בעל ה'חפץ חיים': 'והנה ידוע, שהוזהרנו בתורה להתרחק מדברי שקר כמו שכתוב מדבר שקר תרחק... ועל כן ייפלא מאוד, איך אנו אומרים שלש פעמים בכל יום 'עלינו לשבח', ומסיימים 'על כן נקווה לך ה' א-לוהינו לראות מהרה בתפארת עוזך', והלא אם היה מקווה באמת על כבוד ה' שיתגלה במהרה, היה צריך כל אחד להכין עצמו לדעת ענייני העבודה, דהיינו כל ההלכות השייכות לענייני הקרבנות והמקדש, בעבור שאז כל הדינים הללו יהיו נוגעים למעשה".

את הציווי לבניין המשכן קיבלנו לאחר חטא העגל, וכך, אפילו בדלותנו בנינו את בית המקדש השני. וכדברי בעל ה'שפת אמת' האומר דברים נוקבים: "כתב 'ועשו לי מקדש' ועל ידי זה יזכו ל'ושכנתי בתוכם'... אף אחר החטא... שבכל עת שיהיה לבני ישראל נדבת הלב, בזה יכולין להתרומם ולבנות מקדש ה'... כי בכל עת שיתנדבו בני ישראל בלב שלם להשתוקק לבנות לו בית יכולין למצוא מבוקשם".

כן, איננו מתביישים שאנו מלמדים את המקדש גם "רחוקי תורה אשר לא ידעו בין ימינם לשמאלם". אנו גאים שבזכות פעילות המדרשה לידע המקדש ומכון המקדש מאות אלפי בני אדם מדי שנה מבינים למה ראוי לשאוף. בזכות לימוד ענייני המקדש במכון ובמדרשה אנשים מתפללים ומייחלים יותר לבניין המקדש. לבניין פיזי אמיתי, לא לבניין של אש. לא לבית אשר בשעריו ישנו משגיח ש'מי שאין תוכו כברו לא ייכנס'. רבים שוכחים את דברי הגמרא על סמך האמור בנביא – "'ציון היא דורש אין לה' – מכלל דבעיא [שצריכה] דרישה" (סוכה מ"א). חייבים לדרוש את המקדש.

האם אנחנו אלו ה"מסיחים את הדעת ממהותו ועניינו של בית המקדש שמהווה הפרעה חמורה המעכבת את בניינו"?! וכי יעלה על הדעת שאנו מלמדים רק על 'הממד החיצוני של בית המקדש'?! זהו בעצמו 'מוחין דקטנות'. הינך מוזמן לעיין בספרי ההלכה, המחקר והעיון שיצאו מבית מדרשנו. כבודו מוזמן לבקר באופן אישי בכולל המחקר התורני, להיות נוכח בהרצאה באולפנא לבנות שהבינו לראשונה מהי מהות עשרה בטבת שזה עתה צמו.

אגב, במהלך השנים ביקרו ב'תערוכת כלי המקדש' רבנים ראשיים רבים – הרב מרדכי אליהו זצ"ל, הרב שפירא זצ"ל, הרב מצגר והרב לאו יבדל"ח ורבנים רבים נוספים. האם גם הם כלולים בביקורת?

מניין לך ש"המסגרות ביחס לבית המקדש אינן נותנות דעתן ומאמציהן הרוחניים לבניית הקדושה הרוחנית השכלית והמוסרית של האומה במערכותיה המדיניות הממלכתיות"? בשבועות האחרונים יחד עם צוות ההדרכה שאני עומד בראשו, היינו בכרמיאל ובבאר שבע, ביישובי הדרום, בקרית ים ובקרית מוצקין. שם, יחד עם הלימוד על המקדש לימדנו גם על אחדות וערבות, על שלמות העם ועל המקום שהוא תשתית העולם. על היחס הנכון בין הנוי המתבטא במקדש לבין בעיות הדור וכדומה.

ומעל לכל, איננו 'בונים דגמים'. אנו בונים כלים כשרים לעבודה. לפני שהננו תלמידים של רב כזה או אחר, הננו תלמידי הרמב"ם שפסק להלכה 'מצוות עשה לעשות בית להשם'. הרמב"ם לא התנה זאת בתנאי כלשהו, אף לא בנבואה. היכן בדיוק מצויה כאן 'האינדיקציה הבוטה ביותר לריקנות הרוח, עומק החורבן'?! אנו עוסקים בבניין. אנו מרוממים את נפש העם לחזור, לשאוף ולהאמין שנבואות הנחמה שנכתבו לדורות אכן יכולות להפוך למציאות – ולא רק 'לאחר עשרות שנים'. וגם אם לשיטתך 'בית המקדש יגלה משמיים', 'אף על פי שיורדת אש מן השמים מצווה להביא אש מן ההדיוט' (יומא כ"א).

ציפיה זו היא תכלית כל הציפיות, כפי שכותב הרב קוק: "הצפיה הפנימית לראות כהנים בעבודתם, לויים בדוכנם וישראל במעמדם, זהו היסוד הנושא של כל התחיה כולה... מאמינים אנחנו שדבר א-לוהינו יקום לעולם". וגם "הכח המחיה את נשמת ישראל היא העריגה הנפלאה לבניין בית המקדש, להחזרת כבודו בתכלית שלמותו האדיאלית המקווה, שרק צפיה זו מרוממת את רוח כל הדורות כולם, לדעת שיש תכלית נשגבה לחייהם והמשכם ההיסתורי. ובנקודה עליונה זו גנוז כל עוז החיים של קישור האומה לארץ ישראל".

נמשיך לבנות את המקדש, ולכל הפחות את כליו, דבר שבידינו לעשותו. דווקא מתוך הכיסופים לבניין, שאנו מבטאים גם בעשייה מעשית לפי כוחנו, יתרומם העם וישאף להגיע לאותה שלמות מיוחלת. 

מהרה יבנה המקדש.

• הכותב הוא ראש המדרשה לידע המקדש מיסודו של מכון המקדש