המאורע המשמח שהביא חורבן נורא || ט"ו באב
חמישה עשר באב מוזכר בספר שופטים כחג קדום שנחגג במקום המקדש בשילה • חז"ל מציינים את היום כחג שנחגג גם במקום המקדש בירושלים על ידי רווקים ורווקות • השמחה ביום זה הושוותה לשמחה ביום הכפורים, בעת שנמחלו עוונותיהם של ישראל • דומה שבדומה ליום הכפורים מדובר ביום של הזדמנות • הזדמנות לבחור ולבחורה למצוא את בן הזוג • ננסה ללמוד משהו מהזדמנות היסטורית של עם ישראל לפני גלות עשרת השבטים • הזדמנות שהוחמצה
↓ ט"ו באב - תפינת היסטורית שלא יצאה אל הפועל
לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים, שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין, שלא לביש את מי שאין לו... וכן הוא אומר, צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתנתו וביום שמחת לבו. ביום חתנתו, זו מתן תורה. וביום שמחת לבו, זה בנין בית המקדש, שיבנה במהרה בימינו. אמן. (תענית)
לט"ו באב אין אזכור מפורש בתורה, אך יש לו אזכור בנביא, כחג קדום שנחגג בבית ה' בשילה.
חז"ל מציינים כמה מקורות לחג קדום זה , רובם קשורים למקדש.
המקור החקלאי של החג קשור למקדש ולארץ ישראל - "יום תבר מגל", היום בו פסקו מדי שנה לכרות עצים למערכה בבית המקדש.
פירוש אחר- היום בו הסתיים הקציר בארץ ישראל.
ביטול המחסומים בדרך למקדש בירושלים
אחד האירועים ההיסטוריים שארעו ביום זה היה הסרת המשמרות (פרוסדאות) שמנעו מעשרת השבטים לעלות לבית המקדש בירושלים . מלך ישראל האחרון הושע בן אלה ביטל את האיסור שהטיל מלך ישראל הראשון ירבעם בן נבט על עליה לבית ה' בירושלים .
אירוע זה היה אמור להיות נקודת תפנית היסטורית בתולדות עם ישראל, אך הוחמץ.
דוקא בימי הושע בן אלה גלו שארית עשרת השבטים בידי שלמנאשר מלך אשור וכך מתארים הפסוקים בספר מלכים: "...מָלַךְ הוֹשֵׁעַ בֶּן אֵלָה בְשֹׁמְרוֹן עַל יִשְׂרָאֵל תֵּשַׁע שָׁנִים... עָלָיו עָלָה שַׁלְמַנְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיְהִי לוֹ הוֹשֵׁעַ עֶבֶד... בִּשְׁנַת הַתְּשִׁיעִית לְהוֹשֵׁעַ לָכַד מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת שֹׁמְרוֹן וַיֶּגֶל אֶת יִשְׂרָאֵל אַשּׁוּרָה וַיֹּשֶׁב אֹתָם בַּחְלַח וּבְחָבוֹר נְהַר גּוֹזָן וְעָרֵי מָדָי.
נשאלת השאלה - למה?
למה במקום להתחיל תקופה חדשה עם אחדות של כל עם ישראל סביב עבודת ה' בירושלים, נכרתו עשרה שבטים מעם ה' עד ימינו?
נתאר מציאות בה לאחר הנתק שיצר ירבעם בן נבט בין שני חלקי העם, באמצעות איסור העליה לבית המקדש בירושלים והקמת שני העגלים בדן ובבית, כל עם ישראל חוזר להתאחד סביב בית המקדש בירושלים.
במקום זאת, שולח ה' את מלך אשור להחריב את ממלכת ישראל עד היסוד ולהגלות את יושביה לבלי שוב.
חז"ל עונים על השאלה:
התלמוד הירושלמי שואל במסכת תעניות מדוע דוקא בימי הושע בן אלה באה הפורענות על ישראל ועונה בזו הלשון:
"רב חייה בר אשי בשם רב שבו התיר הושע בן אלה פריסדיות שהושיב ירבעם בן נבט על הדרכים.
כהנא שאל לרב כל הדא טיבותא רבתא עבד וכתיב ביה: עליו עלה שלמנאסר מלך אשור?
אמר ליה על ידי ששמט את הקולר מצוארו ותלוי בצואר הרבים. לא אמר כל עמא יסקון אלא מאן דבעי מיסוק יסוק."
תרגום חופשי:
בט"ו באב ביטל הושע בן את את המשמרות שמנעו עלייה לירושלים.
כהנא שאל את רב: כיצד יתכן שלאחר כל הטוב שעשה כתוב לגביו: עליו עלה שלמנאסר מלך אשור?
ענה לו רב: הושע בן אלה הפיל את האחריות על הרבים. הוא לא ציווה על העם לעלות לירושלים, אלא הודיע שאין איסור לעלות לירושלים.
או במילים אחרות:
כל זמן ששוטריו של ירבעם בן נבט מנעו עליה לבית המקדש בירושלים, האשם נפל על המלך.
הושע בן אלה ביטל את המגבלות, אבל לא עודד את העם לחזור לבית המקדש לאחר מאות שנות נתק כפוי.
עכשיו כשהשערים פתוחים, המשטרה מאפשרת עליה להר המוריה ועם ישראל לא עולה, האשם נופל על העם והוא נושא באחריות.
האם נשכיל ללמוד את הלקח?
האם ההיסטוריה חוזרת?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה