ב'
בית חלומותיי', פרשת מקץ, כותב אראל סגל על הפיספוס הגדול שאירע אחרי מלחמת ששת הימים, שלדעתו הוא שלא עסקנו בבנין המקדש מיד עם כיבוש הר הבית. הוא מאשים את המפד"ל, ובין היתר כותב: "זרח ורהפטיג, למשל, שבנאום בכנסת עיוות את המשנה במסכת כלים, וייחס לכותל המערבי את הקדושה הגבוהה ביותר. הוא שכח שהמשנה לא מזכירה כלל את הכותל, אלא מתמקדת דווקא בהר הבית".
זוהי האשמה ישנה שהושמעה כבר על-ידי חגי סגל בספרו אחים יקרים, וכן על-ידי נדב שרגאי בספרו הר המריבה, ותמהני שהכותב אינו מביא את תשובת אבי מורי זצ"ל לביקורת זו. וכך נאמר בספרו 'חמשים שנה בשנה', עמ' 211: "תנוח דעתם, לא טעות כאן... ומכל שכן לא סילוף... במדרש רבה (שמות ב, ב) נעשה הדבר, והוא, כי "'וה' בהיכל קדשו' (חבקוק ג), ומשנחרב בית המקדש... לעולם אין השכינה זזה מכותל המערבי". קדושת הר הבית חלה גם על הכותל המערבי. ובדברי הכנסת העליתי את הכותל המערבי, שהוא בידינו, ואילו הר הבית הוא ברשותנו ולא בידנו. אמת, רציתי לציין ולהדגיש, חכמים היזהרו בצעדיכם, ואולי עוד לא הגיעה השעה לעלות". בהמשך הפרק (עמ' 215) מובאת עמדתו בבהירות. בתשובה לשאלת עיתונאי הוא עונה: "אין שום ספק שלעם ישראל יש הזכות על הר הבית כי הוא קודש הקדשים של עם ישראל, אלא שאין בכוונתו של עם ישראל, כפי שאני מבין זאת, לתבוע בדורותינו את הזכות הזאת על-ידי הריסת המקומות ההם".
ולגופו של ענין, לא המפד"ל אסרה לעלות להר הבית, אלא הרבנות הראשית בראשות הרב אונטרמן והרב נסים, כפי שמתואר באריכות באותו פרק בספר. סוף דבר, אפשר לבקר ואף לחלוק, אבל צריך לעשות כן בצורה אמינה ומכובדת.
הדברים של הכותב , ורהפטיג, לא ראויים לאף תגובה.
השבמחקכל החברים של הווקף - הביתה!!