יום שלישי, 25 ביוני 2013

ריבונות על הר הבית עבר והווה

החלת הריבונות של עם ישראל בירושלים, הר הבית ומקום המקדש בתקופת המקרא לא התרחשה ביום אחד. קיים דמיון מדהים בין האירועים ההיסטוריים המתוארים במקרא להתרחשויות ההיסטוריות בימינו אנו.
"שלושה מקומות אין אומות העולם יכולות להונות את ישראל ולומר להם גזולים הם בידכם,
ואלו הן: מערת המכפלה וקבורתו של יוסף ובית-המקדש" (ציור: ברוך נחשון)
על רכישה סופית של מקום המזבח והחלת הריבונות השלימה בהר הבית מסופר בסוף ספר שמואל ב':
וַיָּבֹא-גָד אֶל-דָּוִד, בַּיּוֹם הַהוּא; וַיֹּאמֶר לוֹ, עֲלֵה הָקֵם לַיהוָה מִזְבֵּחַ, בְּגֹרֶן, ארניה (אֲרַוְנָה) הַיְבֻסִי.  יט וַיַּעַל דָּוִד כִּדְבַר-גָּד, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה.  כ וַיַּשְׁקֵף אֲרַוְנָה, וַיַּרְא אֶת-הַמֶּלֶךְ וְאֶת-עֲבָדָיו, עֹבְרִים, עָלָיו; וַיֵּצֵא אֲרַוְנָה, וַיִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ אַפָּיו אָרְצָה.  כא וַיֹּאמֶר אֲרַוְנָה, מַדּוּעַ בָּא אֲדֹנִי-הַמֶּלֶךְ אֶל-עַבְדּוֹ; וַיֹּאמֶר דָּוִד לִקְנוֹת מֵעִמְּךָ אֶת-הַגֹּרֶן, לִבְנוֹת מִזְבֵּחַ לַיהוָה, וְתֵעָצַר הַמַּגֵּפָה, מֵעַל הָעָם.  כב וַיֹּאמֶר אֲרַוְנָה אֶל-דָּוִד, יִקַּח וְיַעַל אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב בְּעֵינָו; רְאֵה הַבָּקָר לָעֹלָה, וְהַמֹּרִגִּים וּכְלֵי הַבָּקָר לָעֵצִים.  כג הַכֹּל, נָתַן אֲרַוְנָה הַמֶּלֶךְ--לַמֶּלֶךְ;  {ס}  וַיֹּאמֶר אֲרַוְנָה אֶל-הַמֶּלֶךְ, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ יִרְצֶךָ.  כד וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל-אֲרַוְנָה, לֹא כִּי-קָנוֹ אֶקְנֶה מֵאוֹתְךָ בִּמְחִיר, וְלֹא אַעֲלֶה לַיהוָה אֱלֹהַי, עֹלוֹת חִנָּם; וַיִּקֶן דָּוִד אֶת-הַגֹּרֶן וְאֶת-הַבָּקָר, בְּכֶסֶף שְׁקָלִים חֲמִשִּׁים.  כה וַיִּבֶן שָׁם דָּוִד מִזְבֵּחַ לַיהוָה, וַיַּעַל עֹלוֹת וּשְׁלָמִים; וַיֵּעָתֵר יְהוָה לָאָרֶץ, וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל יִשְׂרָאֵל. 
מגיפת הדבר שגבתה שבעים אלף איש מישראל היוותה עונש על כך שדוד המלך ערך מפקד לעם כמסופר. עונש זה בחר דוד המלך מתוך שלוש אופציות שהציע לו גד הנביא מפי הגבורה: מנוסה ותבוסה לפני אויבים שלושה חדשים,  רעב שבע שנים או מגיפת דבר. תשובת דוד היתה: וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל-גָּד צַר-לִי מְאֹד נִפְּלָה-נָּא בְיַד-יְהוָה כִּי-רַבִּים רַחֲמָו וּבְיַד-אָדָם אַל-אֶפֹּלָה. 
דוד המלך, נעים זמירות ישראל, מחבר ספר תהילים, סומך על כוח התפילה. האם התפילה עזרה לו בספור המגיפה? לא. הוא היה חייב לקנות את מקום המזבח.
נשאלת השאלה. אם דוד המלך חטא, מה חטא העם, או כמו שדוד המלך מציג זאת: הִנֵּה אָנֹכִי חָטָאתִי וְאָנֹכִי הֶעֱוֵיתִי וְאֵלֶּה הַצֹּאן מֶה עָשׂוּ  תְּהִי נָא יָדְךָ בִּי וּבְבֵית אָבִי. 
מפשט הכתוב מסתבר שהיה קשר בין החטא, העונש, המגיפה ובנית המזבח. רכישת מקום המזבח ורחבת הר הבית שמה קץ למגיפה. זהו סיום צורם לספר שמואל ב' , כשלפי המלבי"ם מאז לא היו לדוד המלך יותר מלחמות . רכישת המקום הקדוש בסוף שמואל ב' היא הכנה למתואר בספר מלכים א', על המלכת שלמה למלך ובנין המקדש.
האם התרשל דוד או העם בהחלת הריבונות על הר הבית? מתוך המתואר בנביאים מאז כיבוש הארץ בימי יהושע מצטיירת תמונה של כיבוש העיר בשלבים . שבט יהודה ,שהעיר ירושלים שייכת לתחומו ,כובש את ירושלים כמתואר בספר שופטים, כשרק מתאפשר לו. תיעוד נפלא יש לנו על דוד המלך המעלה את ארון ה' לירושלים, בטקס רב רושם, בעודו מכין עתודה לבניית בית המקדש.נראה שהעם שיתף פעולה עם רצונו של דוד לבניית המקדש. אמנם דוד ידע בנבואה שלא הוא יבנה את בית המקדש בסופו של דבר, אבל הוא עשה הכנות רבות למען הנושא.
בתקופת כיבוש הארץ בימי יהושע בן נון, ירושלים נופלת בין הכיסאות. מצד אחד היא כלולה בשטחו של שבט יהודה, אך דוקא מקום המקדש, הר הבית נופל בשטחו של בנימין. כל זה בזכות אותו רגע היסטורי בו כל השבטים השתחוו לעשיו בפגישתו עם יעקב אחיו ,חוץ מבנימין שהיה עדיין עובר במעי אמו רחל. אך בנימין לא מממש את זכותו על הר הבית והמקדש.
גם בתקופתנו, תקופת שיבת ציון, במלחמת השחרור נשארה העיר העתיקה בידי הלגיון הירדני. כמו בני רחל ולאה שלא היו מאוחדים בכיבוש הארץ בימי יהושע, כך גם אנחנו פיצלנו כוחות בתקופת מלחמת השחרור לכוחות הגנה ואצ"ל .לא היתה בינינו אחדות וירושלים העתיקה, כולל הר הבית, לא נשארה בידינו.
במלחמת ששת הימים, כשהיתה לנו ממשלת אחדות לאומית זכינו לכבוש את ירושלים והכרזנו: הר הבית בידינו. לענ"ד, המקבילה ההיסטורית המקראית למלחמה זו מתוארת בראשית מלכותו של דוד כששבטי ישראל מאוחדים:
וַיֵּלֶךְ הַמֶּלֶךְ וַאֲנָשָׁיו יְרוּשָׁלִַם, אֶל-הַיְבֻסִי יוֹשֵׁב הָאָרֶץ; וַיֹּאמֶר לְדָוִד לֵאמֹר, לֹא-תָבוֹא הֵנָּה, כִּי אִם-הֱסִירְךָ הַעִוְרִים וְהַפִּסְחִים לֵאמֹר, לֹא-יָבוֹא דָוִד הֵנָּה.  ז וַיִּלְכֹּד דָּוִד, אֵת מְצֻדַת צִיּוֹן--הִיא, עִיר דָּוִד.  ח וַיֹּאמֶר דָּוִד בַּיּוֹם הַהוּא, כָּל-מַכֵּה יְבֻסִי וְיִגַּע בַּצִּנּוֹר, וְאֶת-הַפִּסְחִים וְאֶת-הַעִוְרִים, שנאו (שְׂנוּאֵי) נֶפֶשׁ דָּוִד; עַל-כֵּן, יֹאמְרוּ, עִוֵּר וּפִסֵּחַ, לֹא יָבוֹא אֶל-הַבָּיִת.  ט וַיֵּשֶׁב דָּוִד בַּמְּצֻדָה, וַיִּקְרָא-לָהּ עִיר דָּוִד; וַיִּבֶן דָּוִד סָבִיב, מִן-הַמִּלּוֹא וָבָיְתָה.  י וַיֵּלֶךְ דָּוִד, הָלוֹךְ וְגָדוֹל; וַיהוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת, עִמּוֹ.  (שמואל ב', ה').
מי הם העיוורים והפסחים הללו? מה עושים היבוסים בירושלים? מדוע הם מעכבים את הכיבוש?
הר הבית בידיים נכריות:
הר הבית, מקום המזבח והמקדש,  אבן השתייה, הנקודה ממנה הושתת העולם היוו מוקד משיכה לבעלות וריבונות על ידי אומות העולם לאורך כל ההיסטוריה האנושית. עוד מימי שם בן נוח, הוא מלכיצדק מלך שלם. בעוד שאנו, עמו הנבחר של ה', לא ממהרים להיות הריבון על המקום הנחשק הזה.
מדוע דווקא כשהומלך דוד על ידי שבטי ישראל ויהודה החליט הוא לכבוש את ירושלים? למה לא נכבשה העיר קודם לכן? על כך עונה רש"י :
מצודת ציון נקראת יבוס ומזרעו של אבימלך היו והיו להם שני צלמים אחד עיוור ואחד פיסח שנעשו על שם יצחק ויעקב ובפיהם השבועה שנשבע אברהם לאבימלך ולכך לא הורישם כשלכדו את ירושלים לא לכדו את המצודה כמו שנאמר ואת היבוסי יושב ירושלם לא יכלו וגו' (שופטים א כ"א) ותניא א"ר יהושע בן לוי יכולין היו אלא לא היו רשאין.
המלבי"ם מפרש שליבוסים היתה מערכת שלימה של פסלים וצלמים שיכולים היו לנוע על ידי מנגנון מכני שהופעל על ידי התזת מים מהצינור המוזכר שמנעה מאויב חיצוני לכבוש את המצודה. בדברי הימים מסופר שיואב, שר צבא דוד, הוא הגיבור שהצליח לנטרל את הכוחות על המצודה . בתקופת כיבוש הארץ עדין נותר בחיים צאצא של אבימלך, ובתקופת דוד נותר רק תיעוד של השבועה בצורת הצלמים, העיוורים והפסחים, שנואי נפש דוד.
על פי פרוש רש"י נשאלת שאלה :מדוע כרת אברהם אבינו ברית עם אבימלך ולמעשה תקע לנו מקל בגלגלים בהחלת הריבונות על ירושלים? ספור הברית מתואר בספר בראשית:
וַיְהִי, בָּעֵת הַהִוא, וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ וּפִיכֹל שַׂר-צְבָאוֹ, אֶל-אַבְרָהָם לֵאמֹר:  אֱלֹהִים עִמְּךָ, בְּכֹל אֲשֶׁר-אַתָּה עֹשֶׂה.  כג וְעַתָּה, הִשָּׁבְעָה לִּי בֵאלֹהִים הֵנָּה, אִם-תִּשְׁקֹר לִי, וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּי; כַּחֶסֶד אֲשֶׁר-עָשִׂיתִי עִמְּךָ, תַּעֲשֶׂה עִמָּדִי, וְעִם-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-גַּרְתָּה בָּהּ.  כד וַיֹּאמֶר, אַבְרָהָם, אָנֹכִי, אִשָּׁבֵעַ.  
אברהם אבינו הוא עברי בודד בארץ שמלכה הוא אבימלך. לכאורה למי היה אינטרס לכרות ברית? לאדם הבודד והחלש עם החזקים ממנו. אבל קורה פה תהליך הפוך. מי הם המעוניינים לכרות ברית שלום? דווקא הרבים, אדוני הארץ. למה הם עושים זאת? מדוע אברהם אבינו חותם הסכם שלום עם אויב, כשהוא יודע שהארץ מובטחת לזרעו? איפה ראיית הנולד שלו?
המלב"ים הוא זה ששואל את השאלה הזו ופירושו רלוונטי ביותר למציאות הפוליטית בימינו ולמערכת הסכמי השלום שמדינת ישראל נגררת אליה.
'אלהים עמך, באשר כמו זר נחשב דבר זה, איך מלך הארץ ושריו יבקשו מאיש גר מתגורר בארצם שישבע להם בל ירע להם, ושיבואו עוד לביתו לבקש מאתו כזאת, ע"ז הקדימו, שלכן יראים מפניו באשר אלהים אתו, כמו שראו במלחמת המלכים ולקיחת שרה ולדת בן לזקוניו,אך שהלא אחר שכל מעשיו יעשה רק עפ"י אלהים ובפקודתו, מה תועיל השבועה, אם ה' יצוהו היפך הברית מה יעשה, עז"א אלהים עמך בכל אשר אתה עשה, ר"ל שאין מעשיך נמשכים אל גזירת האלהים, רק רצון האלהים נמשך אחר מעשיך, וכשתכרות עמנו ברית יסכים אלהים ע"ז.
זאת שנית בל יהיה נראה כחושדין אותו שימרוד במלך וישקור בנמוסי ארץ שהוא דבר רע ועול, ע"ז הקדימו, שאלהים עמו בכל מעשהו וכל מעשיו מתכונים למצות ה',ורצו לכלול בשבועה זאת, שגם אם יהיה זה לכבוד ה' שילחם אתם בעבור כבוד השם, תמנעהו שבועת ה' מזאת, שמטעם זה אמרו בני ישראל השבועה הזאת ולא הורישו את היבוסי יושב ירושלים, הגם שהיו ממלאים בזה מצות ה'.....
לפי פירושו הנפלא של המלב"ים, לגויים סביבנו יש אינטרס לכרות עמנו הסכמי שלום למיניהם. הם מזהים תופעה מיוחדת במינה הקשורה להתנהלותנו בעולם. אין מעשינו נמשכים אל גזירת א-לוהים, אלא רצון א-לוהים נמשך אחר מעשינו. הגויים מזהים, שגם אם הקב"ה מצווה אותנו, למשל, לרשת את הארץ, אם אנחנו נכנסנו למערכת של הסכם, ברית, וכיוב', היושר שלנו לא יניח לנו להפר את הברית, גם אם זה בניגוד למצוות ה'! פלא פלאים. מה שהיה הוא שיהיה. הגויים רואים שאנחנו מצליחים כשאנו נוקטים בפעולות, והקב"ה נמשך אחרינו להצליח דרכנו. הם גם סומכים עלינו שלא נפר ברית!
אולם יש תנאי אחד שבו יש לנו זכות ללכת אחר מצוות ה' ולהפר את הברית וזאת כשהם הראשונים להפר את הברית . על כך דברי המלב"ים:
והוכיח את אבימלך , וברר לו מן באר המים שגזלו עבדי אבימלך, שמזה מבואר שגם אבימלך צריך לכנוס בברית, ושיהיה תנאי ביניהם שאם אחד מהם יבגוד בברית, גם השני פטור מן השבועה, שמטעם זה יכול דוד לכבוש את היבוסי מפני שהם הפרו את השבועה תחילה כמ"ש חז"ל.'
היבוסים כבר הפרו את הברית שכרתו עם אברהם אבינו או צאצאיו מספר פעמים, כמסופר בספר יהושע ושופטים ולכן יכול היה דוד לכבוש את ירושלים.כאז כן היום, האויבים סביבנו שכרתנו אתם ברית שלום מפרים את ההסכמים אתנו השכם והערב. לפי ההתנהלות בימי דוד, מזמן יכולנו להחיל ריבונות על ירושלים ומקום המקדש. למעשה, מאז הצהרת בלפור, ומאז כיבוש ירושלים במלחמת ששת הימים, ירושלים, הר הבית ומקום המקדש שייכים לנו כחוק. גם לפי החוק הבינלאומי.
ממשלת ישראל במלחמת ששת הימים, בכך שהחזירה את מפתחות ההר לידי הוואקף, בגדה למעשה בעם ישראל אותו היא מייצגת ובשליחות שהוא מיצג בעולם מפי ה'. בהשוואה לאירועים במקרא ניתן לומר שארוונה היבוסי של דוד, היה מעין נציג וואקף שעדין נאחז בהר הבית.
כמו עפרון החתי במכירת מערת המכפלה הוא ברוחב לב מזויף מציע לדוד לעבוד את א-לוהיו. אך דוד המלך כבר מבין איך המציאות פועלת את פעולתה. מתוך אחריות לגורל העם ולגורל ההיסטוריה, הוא רוכש בכסף מלא את מקום המזבח ורחבת הר הבית, כשהכסף נתרם מכל שבטי ישראל.
התנ"ך הוא מסמך היסטורי, מקובל ונחשב על ידי כל האומות, כל הדתות. למעשה, לפי המתואר בסוף ספר שמואל ב', איננו זקוקים לשום מסמך היסטורי נוסף ולשום חוזה אחר המוכיח את רבונותנו על הר הבית. כל סולטאן או אמיר, כל מלך צלבני, כל ממשלת גויים אחרת, בהשתלטותה על הר הבית, מפרה את החוק הכתוב. קניין הר הבית ומקום המזבח על ידי דוד מלך ישראל תקף חוקית כמו קניין מערת המכפלה על ידי אברהם אבינו וקנין קבר יוסף בשכם עם חלקת השדה סביבו על ידי יעקב אבינו.
עוול היסטורי עושה ממשלת ישראל בהפקירה קניינים היסטוריים של עם ישראל המתועדים בתנ"ך בידי אויבינו. ריבונות ישראל על הר הבית לא תגרור את העולם למלחמה אלא להיפך. מתברר שיש קשר בין מזבח בהר הבית ורכישת המקום על ידינו לשלום כולל בינינו לבין האומות. רכישת המקום ובעלות עליו היא מפתח לשלווה ונחת, ולא כמו שמנסים לצייר זאת, כמתווה לסכסוך.
אומות העולם נתאוו לבעלות על המקום כי הם חיים באשליה שזה ישתלם להם. המציאות מוכיחה את ההיפך. העם הערבי מסוכסך עם עצמו בכל העולם, כולו הרג ושפיכות דמים, סבל עצום למאמיניו. גם העולם סובל באופן כללי מסכסוכים, הפגנות, פגעי טבע ומגיפות.
מדינת ישראל תיטיב לעולם, אם רק תשכיל להבין שהעולם יירגע וישלו, כשבניו של ה' ישובו להיות הריבון על ההר. משא הדורות לשלום עולמי יתממש, כשהבנים ישובו לגבולם, מתוך הכרזה ממלכתית, בדיוק כמו בימי דוד.
כל ניסיון להרחיק אותנו, למנוע מאתנו להתפלל, לעצור בעדנו לממש את זכות עבודת ה' על הר הבית, היא מתווה לאסון, לא עלינו, לאומי ובינלאומי. אנו תפילה שנזכה להגיע לריבונות מתוך הכרה בחשיבות הריבונות של ישראל על הר הבית, ושלום ושלווה יהיו מנת חלקנו שלנו עם העולם. 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה