יהודה גליק עונה לד"ר כרמון שעונה לגליק

בשבוע שעבר פורסמו כאן דבריו של פרופ' אריק כרמון – נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה. להלן תגובה ותגובה לתגובה. את השיפוט נשאיר לכם הגולשים...

המכון לדמוקרטיה עממית – תגובה לאריק כרמון/יהודה גליק – מנהל מיזם הליב"ה

 מדינות ברית המועצות לשעבר, שהיו מבוססות על שלילה מוחלטת של זכויות האדם הפרטי ועל כל ערך דמוקרטי כלשהו, אהבו תמיד לקרוא לעצמן "דמוקרטיה עממית", כי הן הרי ידעו הכי טוב מה טוב לעם שלהם. השימוש במושג "דמוקרטיה" בפיהן נועד לשמש תרגיל ביחסי ציבור – הכרזתן שגם הן סוג של דמוקרטיה.

נזכרתי בזה כשקראתי את הראיון המדהים עם נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה ד"ר אריק כרמון. כן, הוא ממש תומך בדמוקרטיה ובחופש ובזכויות אדם – אבל מה זה קשור לזכויות של חופש תנועה וחופש תפילה בהר הבית? בעיניו זה לא סותר: אפשר להיות דמוקרט, ולכאורה ללא כל קשר לתמוך בשלילת זכויות אדם. יחסי ציבור, כבר אמרנו? רבי נחמן קרא לזה "הינדיק" – תרנגול הודו. אדם שאוכל עם סכין ומזלג, אבל מתעקש שיקראו לו "הינדיק" כי הוא יודע לקרקר היטב.

לא לחשוב רק על עצמנו – תגובה ליהודה גליק/ד"ר אריק כרמון

ההימנעות מתפילת יהודים על הר הבית, מעבר לציווי ההלכתי המורה על הימנעות זו, היא תולדת כיבוד זכותם הדתית של אחרים. מהותה של הדמוקרטיה היא הגנה על כבודם של מיעוטים. אורח החיים הדמוקרטי, המושתת על עקרון ההכלה של כלל חברי הקולקטיב האזרחי, רווי בפשרות וויתורים ואלה כוללים גם פשרות ביחס לחופש התפילה. איש איננו מציע פגיעה בחופש התנועה על הר הבית, ודאי שלא אני. אני בהחלט מציע לשקול אימוצה של שפה מתונה יותר ולא מתלהמת, בשיח הדמוקרטי הבנוי בהכרח על אי הסכמות. זו גם דרכה של היהדות היפה המעודדת דרך ארץ. והוסיף על כך רב דגול (הרב אהרן ליכטנשטיין): "ככל שהאדם יחשוב במונחים יותר אינדבידואליסטיים רק על עצמו, כך יהיה מנותק יותר מן היהדות", ואידך זיל גמור.