דברים שאסור לחשוב

חופש ביטוי? || תלוי למי

אל תתערבו באמונות שלנו. אל תבחנו את מידת הסובלנות שלנו, כי גם זו שלכם, ברשות השידור, איננה מציאה גדולה * המדינה הזו היא יהודית ודמוקרטית, והאמירה התמימה של אורי רווח היא יותר מבסדר. וגם אמירות מפורשות ממנה

↓ על רשות השידור ורשות הדיבור

יש רגעים שבהם אדם מהמניין מבקש להטיח את ראשו בכותל מרוב תיסכול. על פי ידיעה של יצחק טסלר באתר YNET בשבוע שעבר, כתב הערוץ הראשון, אורי רווח, ננזף בידי נציב התלונות של רשות השידור לאחר שבליל תשעה באב התבטא בשידור חי מרחבת הכותל על רקע כיפת הסלע בנוסח (הסתמי כמעט) "כאן אמור להיבנות בית המקדש השלישי, ובינתיים מתאבלים על חורבן הבית הראשון והשני".

המשפט הזה, בואו נודה, משקף בסך הכל את מהותו של תשעה באב בעיני יהודי שנמנה על הצמים ביום האבל המדובר, אבל זה הספיק לקובעי-מה-שנכון-לחשוב-ולהרגיש-כאן-בכל-עת בכדי להעמיד את רווח במקום. נציב קבילות הציבור ברשות, דדי מרקוביץ', מיהר לשגר מכתב נוזף לרווח וטען בו שהכתב הפר כללי אתיקה בסיסיים. הוא אף עקץ את רווח כשכינה אותו "שליח הרבי מלובביץ' ברשות השידור". מרקוביץ' תהה במכתב האם לדעת העיתונאי "המידע שיקום בית מקדש שלישי בהר הבית היה רלוונטי לכתבה". הפניה מצד מרקוביץ', אגב, נעשתה בתגובה לשתי תלונות שהתקבלו במשרדו מצד צופי הערוץ. באחת מהן נכתב: "ברצוני לברר למי ידוע שבמקום זה אמור להיבנות בית המקדש, ומי אמר שהוא ייבנה שם. אתם מופתעים שערבים חושבים שיהודים רוצים להרוס את המסגד שלהם? תראו מה אתם משדרים בחדשות".

זה מרתיח. כי בעוד שבהר הבית מונפים דגלי חמאס, דעא"ש, חיזבאללה וכל העולם המוסלמי (ורק הנפת דגל ישראל גוררת מעצר), בעוד שערביות צועקות בו חופשי חופשי 'חייבר חייבר יא יאהוד' (קריאה שמי שמעורה בתרבות האיסלמית יודע שהיא מקבילה להפצרה בהיטלר לסיים את העבודה), בעוד שהמטיף האיסלמי בלב בירת ישראל קורא לחמאס לתקוף את המדינה שלו ומוסלמים נאבקים שם באלימות כדי למנוע מיהודים זכויות יסוד בסיסיות (וזה מתקבל אצלנו בשוויון נפש מוחלט), הרי שליהודים בישראל 2014 אסור אפילו להזכיר את חלומותיהם. יהודים החוצה? זה לגמרי בסדר. איזכור חיוור שגם ליהודים יש מה לחפש במקום הכי קדוש להם? זו הפרה של כללי אתיקה בסיסיים.

אז בואו נזכיר לנציב תלונות הציבור ולעדת המתלוננים כמה עובדות בסיסיות: האמונה שבית המקדש השלישי יקום בהר הבית איננה ייחודית לחסידי חב"ד ורווחת למעשה בקרב כל יהודי מאמין. האמונה הזו הדריכה יהודים במשך אלפיים שנה בגלות. רק בזכותה הם 'החזיקו ראש מעל המים' והוסיפו לקוות לשוב לציון ולכונן בה את הבית הלאומי בשלישית. יותר מזה: האמונה הזו מוסיפה להוביל יהודים שומרי מצוות גם כיום ומתבטאת בהצהרות מפורשות בתפילה, בכל הזדמנות דתית, בשמחות ובאבל ובוודאי בתשעה באב.

רווח, אגב, לא קרא להרוס את מסגד אל אקצה (שבניגוד לטעות רווחת שגם הנציב נכשל בה, איננו שוכן על מקום המקדש ואף מצוי מחוץ לתחומי הר הבית המקודשים ליהדות). העיתונאי חובש הכיפה רק הזכיר את האמונה הזו בעיצומו של יום תענית לציון החורבן.

וממש במחילה, אל תיכנסו לנו לוורידים. אל תתערבו באמונות שלנו. אל תבחנו את מידת הסובלנות שלנו, כי גם שלכם בכלל לא משהו. המדינה הזו קמה כמדינה יהודית ודמוקרטית, ומשתי ההגדרות הללו האמירה של אורי רווח היא יותר מבסדר, וגם אמירות מפורשות ממנה. גבולות הגיזרה של מה שמותר לומר נפרצים כאן שוב ושוב משמאל, אבל אתם מביטים תמיד לצד השני. כי להזדהות עם משאת הנפש של עמים אחרים זה מעולה וסביר, גם אם מדובר באמונותיו של האוייב, אבל נקודת ההשקפה היהודית היא עניין שבמדינת היהודים עדיף להצניע ונהוג להתבייש בו. מישהו כאן החליק על השכל.

נציב התלונות של הרשות מסר בתגובה: "אין לי אחריות על כתבה לא מדוייקת המפורסמת ב-YNET וחבל שמקור ראשון, עיתון רציני, נאחז בכתבה כאילו הייתה תורה מסיני. אורי רווח לא ננזף, לא על ידי נציב הקבילות ולא על ידי מי מהממונים עליו ברשות השידור. אורי רווח, כמו כל עיתונאי המוגשת עליו קבילה, התבקש לתת התייחסותו למקרה כחלק מהליך מקובל בבדיקה ובחזרה למתלוננים. נציב הקבילות לא קבע עדיין אם התלונות מוצדקות או שלא". לא נגענו.

ובכן, הבה נבחן את הדברים בעצמנו. כך, מילה במילה, כתב מרקוביץ' לרווח: "אני מעריך את ייעודך כשליח הרבי ברשות השידור אולם סבור כי אין לערב בכתבה עיתונאית את שליחותך ואמונותיך. זו הפרה של כללי אתיקה בסיסיים. האם לדעתך מידע כי יקום בית מקדש שלישי בהר הבית היה רלוונטי לכתבה?".