מנשים באוהל תבורך || על הזוכָה והמזכה
 |
| רחל סלע וחברות בהר הבית בניסן |
וכדי לחזק את דבריה המרגשים של הגב' סלע, מצורפים דברים נרגשים של אחד העולים שהצטרף לקבוצתה. מדובר ביהודי שהתחתן לא מזמן והגיע להר הבית בהדרכת רחל בעקבות עלייתה של אשתו ככלה ערב חתונתם.
↓ מאת: רחל סלע
עליתי היום להר הבית כתוספת לעליה שעליתי בשבוע שעבר ולזו שאעלה בע"ה בשבוע הבא, תוספת שהוספתי "לכבוד יהודה", בתחושה שזה מה שאני יכולה וצריכה לעשות אחרי ההתנקשות בו.
השעה מאוחרת, היינו תקועים בפקקי הבוקר, דברי פתיחה קצרים וממהרים לעמדת הבידוק.
אין עוד יהודים, כולם כבר עלו מזמן.
"תחכו" אומר השוטר. אנחנו מחכים. הזמן עובר. מנצלים את הזמן ללמוד מקדש.
תוך שאנו מחכים הצטרפו עוד שניים, ועוד משפחה (הורים, ילדה ותינוקת).
תיירים מכל מיני צבעים חולפים על פנינו, חלקם מתעניינים למה אנו יושבים שם, מתפתחות שיחות קצרות, חלקם גם מבינים ומשתתפים בתחושתנו הרעה על אפליית יהודים בארצם.
השעה 9.00 - אני נכנסת בזהירות לַפֶּתח "מוטי (השוטר), רחמנות, תכניס אותנו, כבר מאוחר".
"לא תלוי בי. מצידי שתחכו פה עוד שלוש שעות!"
- מוטי, אני מאמינה לך שלא תלוי בך, אבל אני לא מאמינה לך שמצידך שנחכה פה עוד שלוש שעות, יש לך לב יהודי".
נכנסים. 6 נשים, 3 גברים, ילדה, ותינוקת בעגלה.
9.20 אנחנו על ההר. "שהחיינו" (לחמישה מאיתנו זו פעם ראשונה על ההר) והולכים שמאלה. להתפלל לרפואת יהודה, אם כי ברור שאין עוד יהודים על ההר, ובכל זאת אולי יופיעו, וגם נוסח ההלכה על הקפה משמאל אינו מַתנֶה אותה בפגישת אנשים.
השוטר שקיבלנו ללוותנו הוא השוטר אולי הכי נחמד ומתחשב, שמחנו.
ההר כמעט ריק מערבים. רק אלו שב"תפקיד" – הוואקפרים וחבורות ה"אללה הוא אכבר" מעל גיל 50 . בהחלט שקט ונעים. רק ליד אל אקצה קצת יותר סוער, דבר שדווקא איפשֵר לנו בתוך הרעש לומר כמה תפילות בקול רם. אבל הזמן המוקצב לנו קצר מאד, ולכן אין נחת של התנהלות רגועה, של עצירה והסברים וכוונות-רוחניות וכד', אלא הרוב תוך כדי הליכה.
ההנחיה שלי לאנשים לפני העליה – אני מסבירה רוב הזמן, ואתם תעשו מה שאתם רוצים ומצליחים, תקשיבו או לא תקשיבו להסברים כפי מה שמתאים לכם, בעיקר תעבדו עבודה שבלב ככל שתצליחו.
זה היה טוב, כל אחד מצא לו את המינון שהיה נכון לו, והצליחו להתפלל.
10.00 יוצאים. הזמן ליהודים הסתיים.
מחוץ לשער השלשלת השוטרים מעכבים את המשפחה, מתחילים להוציא את כל תחולת העגלה והתיקים ולחטט ביסודיות. אני מופתעת: "מה קרה?".
- "הרמתי בהר אבן והם לא ראו שזרקתי אותה, אז עכשיו הם מחפשים אותה כדי להיות בטוחים שלא הוצאתי אבן מהר הבית"...
הזוי, מעורר רחמים, גיחוך, כעס. בעיקר הזוי.
את סעודת ההודיה שלנו על העליה, יחד עם השיח שבעקבות העליה – אנו עושים הפעם בדירת אירוח שפתחה מיכל בן אורי בבית שקנו ושיפצו ברובע המוסלמי, ממש קרוב לשער השלשלת. מקום קסום וייחודי, גאולת בית ברובע המוסלמי, ארוחת בוקר טעימה, שתיה חמה, מאור פנים ידידותי של חברה שהיא חלק מפעילוֹת המקדש. מומלץ!
השיחה שהתפתחה בעקבות העליה הייתה מרתקת ומרגשת, אכתוב חלק ממנה מהזיכרון:
- הרצון לעלות להר הבית התעורר בי אחרי שעור ששמעתי באלול מרחל סלע. אחריו עליתי עם רחל פעמיים, פעם עם רינה, וזו עלייתי הרביעית תוך חודשיים.
כל החיים שלי השתנו מאז שאני עולה להר הבית!
פעם הייתי בחורה מאד שמחה וזריזה. עם השנים נעשיתי איטית ועצובה. ומאז שאני עולה להר הבית – חזרו אלי השמחה, וגם הזריזות וההספקים.
ועוד דבר שאני רוצה להגיד: אני חייבת להגיד תודה לה'. בעליות הקודמות שלי ביקשתי בתפילה כל מיני דברים שמאד משמעותיים לי. וכל בקשותי התמלאו והתגשמו! ממש מדהים!
- בתור ילדות וילדים כולנו מאד תמימים ועובדי ה' ממקום מאד נקי וטהור, גבוה מבחינה רוחנית. במשך השנים זה נעלם במידת מה מכל ענייני המציאות. והנה כאן בהר הבית זה נמצא! הטְענה רוחנית, אנרגיות גבוהות וטהורות – זה שָׁם!
- אני פשוט לא מאמינה שעד עכשיו לא עליתי להר הבית! אני לא מבינה איך חיכיתי עד עכשיו! מעכשיו אני אעלה הרבה! ואני גם נרשמת לקורס הדרכה בהר הבית.
- נולדתי בבית לא דתי בארצות הברית. חזרתי בתשובה, עליתי לארץ, והעלייה להר הבית היא עוד קומה בגאולה שלי ושל כל העם! ואני מרגישה שבדור הזה שגדל בארץ יש חוצפה דקדושה!
נפרדנו באיחולים להיפגש שוב בחצרות בית ה'.
היה מוזר לא לפגוש את יהודה עם האנרגיות המדהימות שלו לא במוגרבים ולא בהר. נקווה שיחזור במהרה!
אשרינו שזוכים אנו להיות חלק מן המהלך המופלא הזה של חזרת עם ישראל אל המקדש, של לקיחת אחריות על קידום המקדש, של התחברות אל הלב העֵר מעבר ל"אני ישנה" בן האלפיים שנה.
↓ מכתב נרגש מאחד העולים
בשולי הדברים, להלן דברים נרגשים שקיבלת מאחד העולים:
לרחל סלע שלום!
אני מתן מהסיור ביום חמישי האחרון.
רק רציתי להגיד תודה רבה רבה על הסיור וההסברים המצויינים שהאירו את העיניים והלב.
חיי אכן השתנו. מעכשיו אוכל לדעת לשים את העיקר במקומו והטפל במקומו. כל התפילות בשבת האחרונה קיבלו משמעות שונה, כל מצווה ומצווה עכשיו יודעת למה להתכוון ולאן לכוון. כבר מחר (ראשון) אני עולה שוב. זאת אינה חוויה של פעם בחיים זאת חוויה שפותחת לך את האמת בחיים ומובילה אותך במסלול חדש.
בזכותך נהייתי עוד שליח של בית המקדש השלישי.
תודה רבה לך ונתראה על הר קודשנו!
מתן נחום.
שנזכה להמשיך ולהעצים את המהלך עד להשלמתו!
רחל סלע
רחל סלע
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה