בדרך אל האושר האיסלמי

מיסיון איסלאמי בפעולה || בהר הבית, כמובן

"אם תפעיל את השכל הישר והבריא תגיע למסקנה המתבקשת, והיא שאין א-לוה מלבד א-ללה והנביא מוחמד הוא שליחו" * הפלג הצפוני של התנועה האיסלמית אמנם הוצא מחוץ לחוק, אבל בינתיים מציף את הר הבית בעלונים שנועדו להפוך את המבקרים בו למוסלמים

↓ מאת: ארנון סגל

"הדרך אל האושר" הוא עלון הטפה איסלמי שנראה מבחוץ כמו חוברת טיפוסית של הרב שלום ארוש, ומחולק בסיטונאות בשלל שפות לקבוצות תיירים וישראלים הפוקדות את הר הבית. גם בעברית. הרצון הוא לחבר את המבקר בהר לרוחה של הדת השלטת במקום, וזו שבעברית מותאמת לקהל היהודי ומנסה להמחיש לו את הפגמים שביהדות לעומת המושלמות האיסלמית. מלבד חשיפת ששת עקרונות האיסלאם וחמשת מצוותיו, כולל פירוט דקדקני של מהלך התפילה המוסלמית ומחוותיה הקפדניות עד לאחרון שלבי הטהרה לקראתה, מתעמת המחבר חזיתית עם ההשקפה היהודית. 

"על פי התנ"ך", נכתב בין השאר בחוברת, "לדוד הנביא עליו השלום מודבקות האשמות חסרות שחר שאפילו השפל באנשים לא יעשה כמותן. הייתכן כדבר הזה? מחד גיסא מייחלים לביאת משיח בן דוד משושלתו, ומאידך גיסא מטילים דופי בטוהר ייחוסו המשפחתי בהאשמות שווא לדוד, הטהור והזך שזמירותיו בשבח הא-ל מרנינות אפילו את הציפורים המהללות את א-ללה יחד עמו". 

העלון מונה גם את מה שנתפס בעיני כותביו כהוכחות תנ"כיות לנבואת מוחמד (עליו השלום, עליו השלום). כך, למשל, מצוטט הפסוק בדברים יח, יח כראיה ניצחת לצדקת האסלאם: "נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך ונתתי דבריי בפיו". "ביטוי זה מוכיח שהנביא הזה אינו מצאצאי יצחק כי אם מאחי בני ישראל, הם צאצאי ישמעאל הערבים. יצחק וישמעאל אחים הם, בני אברהם", נכתב בחוברת. 

גם את הפסוק בספר בראשית "ולישמעאל שמעתיך הנה ברכתי אותו ...במאוד מאוד" מצטט המחבר כדי לספר לקורא היהודי שהמלים 'במאד מאד' שווים בגימטריה למילה 'מוחמד' (בלי ו'). אגב, בתיחכום מסויים הוצאה מהחוברת כל התייחסות למחלוקת הטריטוריאלית המקומית והעכשווית בהר ובארץ בין בני ישמעאל לבני יצחק. בחוברת הזו הקוראים היקרים יוכלו למצוא רק אושר ואושר ואסלאם מופשט וידידותי. 

"ה' מסיני בא... הופיע מהר פארן", ממשיכה החוברת ומצטטת מקור מספר דברים. "הר פארן", משוכנע הכותב, "הוא מכה המדברית המוקפת הרים בחצי האי ערב. שם נולד מוחמד עליו השלום – והנה במקום אחר כתוב בתורה כי ישמעאל ישב במדבר פארן. יש [בתורה] גם התייחסות לבאר זמזם שבמכה שהא-ל זימן לישמעאל כתינוק ולאמו הגר שחיפשה מים להשקותו". 

גם את הפסוק מפרשת האזינו "הם קנאוני בלא אל כעסוני בהבליהם, ואני אקניאם בלא עם, בגוי נבל אכעיסם", דורשים הכותבים, איך לא, על מוחמד. מעניין שבהקשר הזה כותבי החוברת לא נמנעים מלהשמיץ את עמם בדרך להגשמת מטרת העל – הנחלת האסלאם: "זהו נביא מהאומה הערבית", נכתב שם, "שלפניו היתה שסועה, אליה עברה הנבואה כעונש מהא-ל לבני ישראל שהפרו את מצוותיו. הא-ל יכעיס את בני ישראל בהעברת הנבואה מהם לגויים שאינם מבני ישראל. תכונת הבורות הולמת את הערבים שחיו בתקופת הבערות והיו שסועים ואף נלחמו זה בזה". למלחמות הערבים זה בזה בימינו ולרצח השיטתי המתבצע בקרבם כיום, החוברת איננה מתייחסת משום מה. 

"זוהי הזדמנות יקרה מפז לך ולבני ביתך האהובים עליך", מבטיח-מזהיר העלון, "לעמוד מול המראה האישית ולשאול את עצמך: האמנם אני בדרך הנכונה המובילה לגן עדן? כבר-דעת ברור שלא תוכל להמר על עתידך. שכן מדובר בחיי נצח, לטוב או לרע חלילה. אם תפעיל את השכל הישר והבריא תגיע למסקנה המתבקשת והיא שאין א-לוה מלבד א-ללה והנביא מוחמד הוא שליחו של הא-ל האחד והיחיד. 

"כל המפנה עורף לקוראן ימצא את מחייתו בדוחק. ידידי היקר, אני חפץ ביקרך. אף שאינני מכיר אותך אני מאחל לך רק אושר ממושך. אינני מאחל לך שאחרי מותך תגלה ביום הדין שדיברנו אמת. הנך מוזמן לנצל הזדמנות יקרה מפז שבה אנו מנסים לאחוז בידך להובלתך אל האור הנצחי. זו הפצרה בך, לטובתך, להאמין שהנביא מוחמד הוא אחרון הנביאים. הוא משלים את שליחות אחיו הנביאים עליהם השלום כגון הנביא משה עליו השלום, הנביא אברהם עליו השלום, אשר כולם מוסלמים וכולם קראו להאמין בדת אחת – היא האסלאם. 

"האסלאם אינו מיוחד לעם או לאום ספציפי", גורס הכותב. "כולם יכולים להיות מוסלמים. העיקר – האמונה. הרי אין זה הגיוני או מתקבל על הדעת שמישהו ינהג לפי כללי התחבורה של המאה ה-19 בזמן שהוא חי במאה ה-21. כך גם דת האסלאם שהיא הדת האחרונה והמושלמת הכוללת בתוכה את כל השליחויות הקודמות, היא הדת היחידה שנשמרה מפני שינויים שאינם מכוונים ומסילופים מכוונים, ועל כן יש ללכת לפיה. 

"ידידי הקורא הנכבד, בשורת שליחות הנביא מוחמד הגיעה אליך. לכן, על מנת להגיע בסוף חייך לגן עדן ולחיות בו לעד, ועל מנת שלא לחיות בגיהנום, חס וחלילה, אני מציע לך לשקול בכובד ראש את ההזמנה הזאת". 

התורה משפילה את הנביאים

החוברת מוסיפה להתעמת עם תורת ישראל: "לדאבוננו אין אפשרות לטעון שהתנ"ך המצוי כיום הוא התורה המקורית ללא סילוף. ההפך הוא הנכון. ניתן להביא דוגמאות רבות לסתירות הפנימיות בין חלקי התנ"ך כעדות לשינויים שהוחדרו אליו מטעמים שונים. 

"מוזר הדבר", ממשיך הכותב, "שביהדות התכחשו לנבואת חלק מהנביאים, דוגמת הנביאים – עליהם השלום – נוח, ישמעאל ולוט, שאף האשימוהו בתנ"ך בניאוף עם בנותיו שהשקוהו אלכוהול לשכרה, שומו שמיים. לצערנו בתנ"ך של ימינו מוזכרים הנביאים שהא-ל שלח בצורה משפילה, ומודבקים להם כינויי גנאי שאינם הולמים ומופרכים מיסודם. אך להבדיל האסלאם אומר שהנביאים מופת, אינם חוטאים, והם בעצם מודלים לחיקוי". 

"לאחר מותו של הנביא משה עליו השלום", מוסיפה החוברת, "בני ישראל הכניסו שינויים מהותיים בדת המקורית שלהם ולא עבדו א-ל אחד אלא עירבו בעבודתם אלים אחרים. אם תעיין בכתוב בתנ"ך בגנות א-ללה יתברך שמו ויתהלל תיווכח שמדובר בסילוף מכוון לדברי הא-ל המקוריים. כיצד עובדים א-ל שאת דבריו מסלפים? האמנם תתקבלנה מצד הא-ל תפילות האנשים המעוותים את תכונות הא-ל ונביאיו ושליחיו?" 

לפי גירסת הכותבים, האסלאם מעולם לא נקט בכפיה כדי להשליט את דעתו ודתו בעולם. הכל רק בדרכי נועם: "הנביא מוחמד נשלח לבשר ולהזהיר ולא הכריח או אילץ מישהו ללכת בעקבותיו אל הדרך הישרה, דרך גן עדן, דרך הזוכים – אלא היו אלה דווקא המאמינים שהלכו בעקבותיו מרצון שלם ובאמונה שלמה נטולת כפייה. הא-ל אומר בקוראן בסורה 2, 256: 'אין מקנים דת בכפייה'. מטרתנו אינה לנגח צד כלשהו", נסחף הכותב באידיליה הדמיונית שבה הוא מתאר את הדת האלימה בעולם, "כי אם להוביל את כולם לאושר הנצחי, באמצעות הדבקות בספר הקודש האחרון שלא שונה ולא סולף, הלא הוא הקוראן".

מתברר שגם ביחס למעמד האשה יש לאסלאם ביקורת קשה על היהדות: "האשה שווה לגבר לאור האסלאם. חוקי השריעה המוסלמית התוו את גבולות זכויותיה וחובותיה. האסלאם התיר לאשה ללמוד, לעבוד, לתרום לקהילה, להינשא, ללמד ולהדריך כאוות נפשה, תוך היצמדות לערכי הדת והמוסר. לעומת זאת, זרמים מקובלים ביהדות הדתית מתייחסים לאשה כיצור טמא ונחות שנועד לשרת את הגבר, ובעיניהם חוה האם היא מקור החטא הקדמון של אדם הראשון. הם אף מייחסים השקפה מסולפת זו, שומו שמיים, לא-ל בורא העולם, כאשר הם אומרים בברכה הדתית 'ברוך אתה ה' שלא בראתני אשה'". 

"בסורה 3, 19, נכתב "הא-ל קבע שדת האסלאם היא האמת", ממשיכים המחברים בנסיונות השכנוע. "וגם נאמר בסורה 3, 85: 'כל מי שהולך בעקבות אמונות מלבד האסלאם לא יתקבלו ממנו מעשיו הטובים, וביום הדין יהיה ממפסידי גן העדן'. פרופ' טגאטאט התאסלם הודות לעובדה מדעית אחת הנזכרת בקוראן. כמוהו נהג גם פרופ' קיית' מור. ואתה?", מסיים העלון בסימן שאלה.