גיליון 431 | כ“ט חשוון תשע“ד | פרשת תולדות
באר מים חיים
מכה ועוד מכה על הסלע הקשה. הזיעה ניגרת, השמש
קופחת, המקוש מחליק. רסיסי אבן קטנים עפים לכל אבן, ניתזים מהמכות הנמרצות על הסלע.
לאט מתרחב הגומה. כל כך לאט... כבר יומיים הוא עובד באותו מקום, לב מדבר. חם. אין מים.
מים - המטרה. הוא זוקף את ראשו, לא מניח למחשבות המעורבלות להסיח אותו ממטרתו. קדימה!
לחצוב באבן! מכה ועוד מכה. הגומה נהיית לבור, והבור לחור עמוק באמצע מדבר. לא להתייאש!
להניף את המקוש! להכות באבן! להסיר את עורלת האדמה! המבט הנחוש בעיניו נעוץ באבן בה
הוא חוצב, תר אחר משהו. לפתע מכותיו נפסקות. המקוש נשמט. הוא יורד על ארבע. מתוך האדמה
הקשה החל לפרוץ קילוח דק מן הדק של מים. באר מים חיים בלב מדבר. מים חיים לנפש עייפה.
מכות הסלע המקוש הגבירו את קצבן. הוא חזר לעבודה במשנה מרץ. מים חיים בלב המדבר.
”באר מים חיים“
בלב פרשתנו נגלל לפנינו המאבק על הבארות שניטש
בין יצחק ועבדיו לפלישתים. עסק, שטנה ולבסוף רחובות הם השמות שנתנו לבארות הללו, ומסמלים
את הרגשות שעמדו באוויר בעת חפירת הבארות - ההתעסקות, השטניות, ולבסוף הרחבת הדעת והארץ.
ברובד הפשוט של התורה נראה כי זהו מאבק על מציאת מים בלב המדבר, אך הרמב״ן, ובעקבותיו
הכלי יקר וראשונים נוספים, חושפים רובד נוסף, עמוק מני עומק. הרמב״ן משרטט בכל פירושו
לספר בראשית דרך התבוננות החורטת על דגלה את המשפט ״מעשה אבות סימן לבנים״, ולפיה כל
מעשה שעשו אבות האומה הוא סמל למאורע היסטורי חשוב שיקרה לעם ישראל במרוצת הדורות.
בנוגע לחפירת הבורות הוא מציע פרשנות מעניינת:
"אבל יש בדבר עניין נסתר בתוכו, כי בא להודיע דבר עתיד, כי "באר מים חיים"
ירמוז לבית א-להים אשר יעשו בניו של יצחק, ולכן הזכיר באר מים חיים, כמו שאמר:
"מקור מים חיים את ה' (ירמיהו, יז יג)" (בראשית, כו כ).
על פי הרמב“ן, חפירת שלושת הבארות מצביעה על הקמת שלושת בתי המקדש, שנקראו
”מקור מים חיים“ (ב“ותחזינה“ לפרשת בראשית מובא עיון נרחב בפסוקים שמביא הרמב“ן
מספר ירמיהו). בהמשך דבריו
מסביר הרמב“ן את הקשר שבין כל באר לכל בית מקדש, והכלי יקר מרחיב ומבאר אף יותר. אך
מדוע נקרא בית המקדש ”מקור מים חיים“? מה פירוש הכינוי הזה?
”והנה מים מפכים“
את התשובה לשאלה זו נחפש בנבואה המופיע בשלושה
מקומות בתנ“ך, ובמיוחד בהופעתה בספר יחזקאל. "ויושיבני אל פתח הבית, והנה מים
יוצאים מתחת מפתן הבית קדימה, כי פני הבית קדים. והמים יורדים מתחת, מכתף הבית הימנית,
מנגב למזבח. ויוציאני דרך שער צפונה, ויסובני דרך חוץ אל שער החוץ - דרך הפונה קדים.
והנה מים מפכים מן הכתף הימנית..." (מז, א –ב). יחזקאל ניצב בפתח בית
המקדש, ולפתע מים מפכים זורמים מתוך קודש הקודשים, קולחים אל מפתן הבית ונשפכים מזרחה
בהמשך הנבואה מגיעים המים עד ים המלח וממתיקים אותו. מה פשר החיזיון המוזר?
כידוע, המים מסמלים את התורה. יחזקאל מנבא כי
באחרית הימים, כשיעמוד בית המקדש על תילו, תזרום התורה החוצה, ותרפא את מאגרי המים
המלוחים, המקולקלים. בספר זכריה אשר גם בו מופיע הנבואה, מתפרץ המעיין לשני כיוונים
- "והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים, חציים אל הים הקדמוני וחציים אל הים
האחרון, בקיץ ובחרף יהיה" (יד, ח) - המים זורמים ומתקנים גם הים האחרון,
המערבי - תרבות המערב, וגם את הים הקדמון, מזרחי - תרבות המזרח. בית המקדש בנבואות
הללו הוא מקור יציאת התורה והאורה לעולם כולו - "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים"
(ישעיה, ב ג). בית המקדש הוא המקום ממנו נובעת יראת ואהבת ה‘ אל העולם. אך מה
המשמעות של כך? מדוע דווקא בית המקדש הוא המקום ממנו זורמים המים החיים אל העולם?
”צמאה לך נפשי“
בית המקדש הוא נקודת המפגש בין השמיים והארץ,
בין העליונים והתחתונים, בין ה‘ לבני האדם. בשל כך דווקא בנקודה זו מסוגל האדם להיטהר
מחטאיו, להתנקות מפשעיו. בשל כך דווקא בנקודה זו מסוגל האדם לשפוך את שיחו לקב“ה כמים,
לדבר עם ה‘ ללא מתווכים וללא מחיצות. ובשל כך דווקא בנקודה זו מסוגל האדם להרוות את
נפשו העייפה במים חיים, לרוות מזור לכל תלאותיו וקשייו, להתחבר אל א-להי חייו. בית
המקדש הופך לנקודה של שלווה רוחנית, דיבור כן וישיר עם ה‘ ואמונה תמימה. המפגש שנוצר
בבית המקדש הוא כמו מים, צלולים ונקיים, פשוטים וטהורים.
"א-להים, אלי! אתה אשחרך! צמאה לך נפשי,
כמה לך בשרי, בארץ ציה ועייף בלי מים!... כן בקודש חזיתיך, לראות עוזך וכבודך"
(תהילים, סג ב). את אותו הרעיון מבטא דוד בהתפרצות נפשו, בלב מדבר יהודה, בעת
בריחתו משאול. הכמיהה להתחבר לה‘, להתחבר אל הקודש, לראות ולחלות את פניו משתקף בצימאון
למים חיים, בתביעה הגופנית הבסיסית להרוות את הנפש. יצחק, כמו דוד, מחפש בנגב מים חיים,
ומסמל לנו - בניו וממשיכי דרכו, כי יש לחפור בארות, להעמיק באדמה הקשה, עד שנזכה למצוא
את מקור החיים והאור, את הנחל הנובע.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה