יום שישי, 18 בספטמבר 2015

המקדש בפ"ש- וילך: מצוות הקהל במקדש

מצות הקהל - מצות חינוך || המקדש בפ"ש

בפרשת וילך אנו מצווים על מצוות הקהל. מצוות הקהל פותחת לנו צוהר למצווה אחרת שאנו מכירים ואף מקיימים יום יום- מצוות חינוך.

↓ מאת: נחשון עמית

הפסוק כותב- "הקהל את העם האנשים והנשים והטף וגרך אשר בשעריך למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ה' אלהיכם ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת"(דברים, לא, יב).

רש"י הקדוש שואל למה צריך שגם הגברים גם הנשים וגם התינוקות יגיעו למעמד ההקהל? הוא עונה תשובה תמוהה במקצת- "האנשים- ללמוד והנשים- לשמוע והטף- למה בא? לתת שכר למביאיהם"(לא, יב).

הרי אם אין עניין שהילדים יגיעו, כי הם בכל מקרה לא מבינים, אין סיבה לתת להם שכר על כך שהביאו את הילדים. אך נראה שרש"י לוקח את לשון הפסוק וכל פּוֺעַל בפסוק הוא משליך על קבוצת אוכלוסיה אחרת- האנשים ללמוד- "למען ילמדו". הנשים לשמוע- "למען ישמעו". והטף, ליתן שכר למביאיהם- "ויראו את ה' אלוהיכם".


מדוע הבאת הקטנים קשורה ליראת ה'?

הפסוק הבא אומר "ובניהם אשר לא ידעו ישמעו ולמדו ליראה את ה' אלהיכם כל הימים אשר אתם חיים על האדמה אתם עוברים את הירדן שמה לרשתה". הביטוי המקביל בשני הפסוקים הוא יראה מה' אלהיכם. הפסוק השני אומר שהציווי הזה מושלך דווקא על "בניכם אשר לא ידעו"- הקטנים. איך לומדים יראת ה'? זה בדיוק המטרה של מעמד ההקהל וזה בדיוק מה שעומד מאחורי מצוות חינוך. הילד הקטן לא מבין למה אמא נוטלת לו ידיים. או מה זה קריאת שמע, או ברכות. אבל הוא עושה את זה כל החיים. עוד לפני שהוא זוכר את עצמו.

הדברים האלה הם דברים שמוטמעים באדם בצורה הכי עמוקה. זה הדברים שהוא "ינק עם חלב אמו" כלשון הביטוי. כנס של פעם בשבע שנים. של כל עם ישראל בבית המקדש. שיא הקדושה. כולם נאספים ומתאמצים לשמוע את דברי התורה. 

אחרי יום כיפור, שבו ראו עין בעין את כפרת העוונות עת לשון הזהורית האדומה הלבינה כמאמר הכתוב- "אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו"(ישעיהו א, יח). כולם נאספים לשמוע את דבר ה' וגם הילד הקטן שלפחות פעם אחת לפני הבר מצווה שלו חייב להיות שם. המעמד האדיר הזה נטמע בו ונהיה חלק מהזיכרון הקולקטיבי של האומה.

מעמד גדול כ"כ, מרומם כל כך, במקום הקדוש כל כך - בית המקדש, גורם גם לילד בן ה-3 להגיע למציאות של "ויראו את ה' אלהיכם ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת". כך גם היום, מצוות חינוך באה להטמיע בילד את הזהות היהודית- כדרך התורה והמצוות. הילד גדל כשהמצוות הינן חלק בלתי נפרד מהזהות שלו. 

לכן עלינו המבוגרים המחנכים לדעת על הדברים החשובים באמת. עלינו לדבר עם הילד גם כשהוא עוד לא מבין, גם אם זה נראה מיותר. כי מה שנכנס עכשיו- נשאר צרוב בלב הילד. כמו שכתוב במשנה "הלומד ילד למה הוא דומה לכותב על דף חלק. הלומד זקן למה הוא דומה? לכותב על דף מחוק"(אבות, ד, כ). וכן יודע ש"גרסא דינקותא" נשאר צרוב בזיכרון ולא נשכח כמעט.

שבת שלום!

גמר חתימה טובה!

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה