השינוי בהר הבית יבוא מהשטח || השר אורי אריאל
שנת החמישים לשחרור הר הבית נפתחה השבוע בהכרזות רמות, אבל השר אורי אריאל דווקא טורח להנמיך את רף הציפיות הנתלה בפוליטיקאים בעניין * שיפור משמעותי בתחום אפליית היהודים במקום הקדוש בעולם, הוא משוכנע, יבוא רק מהשטח ומזרם העולים המתגבר אל ההר
↓ השר אורי אריאל בראיון עם ארנון סגל
הפעם האחרונה שבה עלה השר אורי אריאל להר הבית היתה בערב ראש השנה האחרון, ולעת עתה נראה שיעבור עוד הרבה זמן עד לעלייתו הבאה. אריאל נשא אז במקום ברכת כהנים, מה שהביא מאוחר יותר להאשמתו בפרוץ המהומות האיסלמיות. היה מי שהשווה את ביקור שר החקלאות בהר לעלייתו של אריאל אחר אליו, אריאל שרון, 15 שנים קודם לכן – בערב ראש השנה תשס"א (2000).
אלא שלא כמו במקרה של שרון, נראה שהמאשימים את אריאל בפרוץ המהומות הפעם מניחים שהפורעים הערבים זכו לרוח הקודש. הרי אלו פתחו בהתפרעויות כמה שעות קודם לעלייתו של אריאל, ביקור שהערבים לא עודכנו בו מראש. כבר בשעות לפנות בוקר של אותו היום איתרה המשטרה בהר מאגרי אבנים ובקבוקים שהוכנו מבעוד מועד לצרכים לא תמימים.
"עליית שרון לא היתה הגורם לפרוץ המהומות בזמנו", משוכנע השר, "וגם העליה שלי לא היתה הגורם לגל הטרור של השנה האחרונה. יש כאלו שתמיד אוהבים להאשים את הצד היהודי במקום את הצד התוקף. אלו אנשים די אומללים. על כל פנים, בין זה לבין האמת אין דבר וחצי דבר".
בשבוע שעבר קיים שר החקלאות סיור לעיתונאים באחד משערי הר הבית, שער בני ע'וונאמה – בני הצאן, המצוי בצפון-מערב ההר. זאת בכדי לוודא את מילוי צו הפסקת העבודות במקום שהוצא לוואקף בהוראת הממשלה. מדובר בעבודות שהתנהלו בניגוד לחוק העתיקות ותוך הרס נרחב שלהן, במטרה לבנות תאי שירותים שישמשו את המוסלמים המגיעים להר ברמדאן הנוכחי. התוכנית כללה גם פריצת שער חדש, השער ה-11 של הר הבית, צעד שלא ננקט זה מאות שנים ומיותר לומר שהוא נוגד את חוק העתיקות. במשך שנה וחצי התנהלו העבודות תוך העלמת עין של השלטונות מהעניין. פעילי הר הבית עלו על הסיפור הזה די במקרה, ולולא כן העבודות הבלתי חוקיות היו נמשכות גם כעת.
אלו אמנם הופסקו בסופו של דבר, אבל אפילו מהסיור הקצר שקיים השר אפשר היה להיווכח עד כמה המציאות בסביבות ההר איננה כבכל מקום אחר. מפקד משטרת הר הבית מנע מהשר ומהעיתונאים שעמו להיכנס לאתר העבודות, כאילו זה הגיוני לחלוטין שקצין משטרה מונע משר לסייר באתר בלב בירת ישראל. אריאל לא התעמת עם מדיניות ההסתרה הזו, והסתפק בהבטחות המשטרה שהיא אכן קטעה את העבודות במקום.
השבוע נפתחה שנת החמישים לשחרור ההר. יש לך בשורות ליהודים בעניינו?
"אין לי בשורות מיוחדות, אבל יחד עם זאת אנחנו משתדלים ופועלים כל הזמן. אני יודע, למשל, שמופעלים לחצים גדולים לאפשר לוואקף להשלים את מבנה השירותים ששיפץ מצפון-מערב להר, ואנחנו נערכים לבלום זאת. אני מעריך שנצליח לעמוד בלחצים הירדניים בעניין הזה. אגב, אנשי מנהרות הכותל שיגרו בהקשר הזה מכתב ממהנדס הטוען שמיזם הבניה הזה הוא סכנה בטיחותית ממדרגה ראשונה.
"בעקבות חשיפת הפעולות המתבצעות שם אמר ראש עיריית ירושלים, ניר ברקת, שלא ידע ולא שמע על כך דבר בזמן אמת. בדקתי, וזה לא נכון. העיריה ידעה מראש על העבודות".
העבודות קיבלו את אישור ועדת השרים לענייני הר הבית שבראשות השרה מירי רגב?
"למיטב ידיעתי לא. ראש הממשלה לא שיתף בכך איש מהשרים".
זה מנוגד לחוק.
"אני לא משפטן", נזהר אריאל מלהצטרף לקביעה, "אבל זה בוודאי בניגוד לשכל הישר. אגב, ייתכן שוועדת השרים היתה מאפשרת לוואקף לבצע בסופו של דבר את העבודות שם לו הוא היה פונה אליה בבקשה כזו. הרי המתחם הזה מצוי מחוץ להר הבית, ואם זה היה נעשה בצורה מוסדרת ועם פיקוח אני חושב שדווקא היו מאשרים לוואקף להמשיך בשיפוצים".
מישהו ייתן את הדין על העבודות שנעשו?
"אנשי הוואקף עבדו שם תוך העלמת עין מוכוונת ומתואמת של השלטונות, ולא יהיה הגיוני להעניש אותם על מחדל של הרשויות שלנו. אני גם לא חושב שמישהו מבקש לריב איתם. להפך, משתדלים לתאם איתם כל דבר. אפילו כשהם אומרים שיהודי ענה בהר 'אמן' על ברכה, כפי שקרה השבוע, מצייתים להם ומוציאים אותו משטח ההר.
"זו גם הסיבה שאני לא מסכים לטענה שאין לנו ריבונות בהר הבית", ממשיך אריאל. "בפועל יש לנו שם מאה אחוזי ריבונות. כשקצין משטרה זוטר מודיע לשר 'אתה לא עולה להר', זה סימן שיש לו שליטה בנעשה שם וקיימת במקום ריבונות מלאה – אלא שהריבון מפקיע בעצמו חלק מהריבונות שלו לטובת הצד הערבי".
השינוי עוד יגיע
מדובר בממשלה שלכאורה היא הימנית ביותר שקמה אי פעם בישראל, ובכל זאת היחס ליהודים בהר כיום הוא מהגרועים שידענו מאז שחרור המקום.
"אינני בטוח שזו הממשלה הימנית ביותר, וגם אם היא הימנית ביותר, לא בטוח שהיא ימנית מספיק. הרי ראש הממשלה חוזר בכל בוקר על התחייבותו לשתי מדינות לשני עמים, וחשוב לו יותר לא לריב עם המלך עבדאללה מאשר לא לריב עם חברי הכנסת.
"לצערי המצב בהר לא יציב ובעניינים מסויימים אפילו חלה הידרדרות. בימי אולמרט, למשל, לא הוטל איסור על עליית חברי כנסת להר, לא היתה הגדלה של מספר אנשי הוואקף וגם לא העלמה של פעולות בנייה מעיני השרים במשך זמן רב, כפי שהיה במקרה של מבנה השירותים המדובר".
בקיצור, בענייני הר הבית נגזר עלינו להסתפק לעת עתה בכיבוי שריפות?
"אני רוצה להזכיר את הרקע", משיב-לא משיב השר. "מי שאחראים למצב בהר הם שלושה: משה דיין שהחזיר את המפתחות לוואקף, הרבנות הראשית שאסרה כבר בשנת 1967 על יהודים לעלות להר הבית, והממשלה כולה שדנה אז בכך וקיבלה החלטה שפירושה הוא שיהודים יתפללו בכותל ואילו המוסלמים בהר. אלו תנאי הפתיחה, ועל גביהם אנחנו מתקדמים בצעדינו האיטיים. ויחד עם זאת, אנחנו בהחלט מתקדמים".
יש מקום לתקווה ריאלית, לא רק אמונה ערטילאית, שנראה בימי חיינו מציאות של חופש פולחן יהודי בהר?
"לדעתי כן, אבל זה תלוי הרבה בנו. העליה להר היא צעד חשוב מאוד בדרך לכך, אבל צריך להשקיע גם וקודם כל בתודעה. הרי אי אפשר להכריח עם שלם לעשות את מה שאיננו רוצה בו. אם לא נילחם על התודעה, גם כשייפתח שנית חלון הזדמנויות כדוגמת ששת הימים לא ננצל אותו.
"כשפרצה מלחמת ששת הימים לא ידענו שנשחרר את יהודה ושומרון ואת הר הבית. ממילא לא היינו ערוכים לזה. מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו. אז אמנם התעשתנו, אבל ברגע שיכולנו מסרנו את המפתחות של ההר מתוך ההלם שבו היינו שרויים. אם לא נדע לשכנע את הציבור הישראלי בחשיבות ההר, כשיגיע הרגע – והוא יגיע, הוא יוחמץ בשנית. אני מתכוון להתרחשות בסדר גודל של מלחמת ששת הימים. הרי בכל עשור מתרחש אירוע כזה שמכה אותנו בתדהמה, כדוגמת מלחמת יום הכיפורים או העליה מברית המועצות. אף אחד לא צפה שיבואו לכאן לפתע מיליון יהודים מרוסיה – ובכל זאת הם הגיעו.
"ממילא, התרחשות שבה נוכל להחזיר אלינו את הר הבית היא ריאלית מאוד ובהחלט עשויה לקרות בימינו, והשאלה העיקרית היא עד כמה נהיה ערוכים לקלוט את גודל השעה ולנצל את ההזדמנות. בזה יהיה מבחננו האמיתי. השינוי יבוא מלמטה, באתערותא דלתתא. ככה דברים כאלו קורים. ביום ירושלים אמר לי רב אחד שהרבנים תמיד מבינים אחרונים את מצב העניינים. השינוי יבוא מיהודים שעולים להר הבית או עורכים סיבוב שערים סביבו, שלומדים מסכת קודשים וכדומה, והפעילויות מהסוג הזה הרי הולכות ומתגברות והשאלה היא מתי הן יגיעו למסה קריטית".
בעניין איסור עליית חברי כנסת להר הבית אפשר לראות את הח"כים הערבים מתקוממים ומודיעים שיעלו למרות האיסור, ואילו חברי הכנסת של הימין דווקא משלימים עמו.
"חברי הכנסת הערבים אמנם מאיימים, אבל אני עוד לא רואה אותם עושים בפועל משהו בעניין. אני מקיים כל הזמן הערכה ביני לבין עצמי עד כמה מאבק בעניין הזה יעזור לנו בקרב על התודעה. ההערכה שלי היא שזה יפגע בנו, ולכן אני לא מתעקש לעלות להר. הרי מזמן יכולתי לעשות מזה כותרות, להכריז שאעלה למרות האיסור ולהצטלם בכניסה להר – אבל זה יפגע בנו. יגידו שזה שיגעון מוחלט ושאנחנו מבעירים את כל הגיזרה. האיסור הזה מכאיב מאוד, אבל צריך לשקול את הנושא בקור רוח.
"אני חש גם שהערבים עושים לעצמם שירות דוב כשהם מודיעים שיעלו למרות האיסור, כי זה גורם לרבים לראות בהם חבורת מטורפים שכל עניינם הוא להצית את השטח רגע אחרי שסוף סוף הוא נרגע".
פרשת הצבת המצלמות בהר, שבוטלה בסופו של דבר, ממחישה שוב שמאבק השליטה האמיתי בהר מתנהל בין הפלשתינים לירדנים, ואילו ישראל איננה כלל צד בעניין.
"מה שעניין אותי בפרשת המצלמות הוא רק לוודא שהן יצלמו את כל מה שקורה בהר ושהשליטה עליהן תהיה גם בידיה של ישראל. אם זה היה קורה כך, אני חושב שהמצלמות היו משרתות אותנו. הרי גם כך הוואקף מצלם בהר. בעזרת מכשירים סלולריים אנשיו מצלמים שם כל דבר שזז.
"אני גם לא חושב שמדוייק לומר שישראל איננה צד בסיפור. התעקשנו, למשל, שהמצלמות שיוצבו לא יפגעו בעתיקות, וזה גרם לכך ששרת התרבות מירי רגב ויו"ר רשות העתיקות ישראל חסון נכנסו לתמונה, והובטח להם במפורש שלא תתקיים שום חפירה לצורך הנחת כבלים".
מדוע אותם ח"כים ושרים שהר הבית חשוב להם אינם מתאגדים ויוצרים קבוצה שתכריח את הממשלה לשנות את יחסה להר?
"זו יוזמה נכונה ונחוצה", מסכים אריאל, "אבל היא צריכה להגיע מהשטח, מאנשים שאינם פוליטיקאים. אם זה יגיע מפולטיקאי מסויים זה עלול להתפרש מיד כנסיון להפקת רווח אישי. אם זה יבוא מהשטח, לדעתי יש לזה סיכוי. אני, לפחות, אצטרף".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה