על הר הבית, על דיין ועל הרבנים || פרופ' דן בהט
פרופ' דן בהט (78), חופר מנהרות הכותל, סולד מפולחן הקיר וכועס על הזנחת ההר • "חשוב שיהודים יעלו להר הבית". • "אם אנשים יימנעו מכך – המוסלמים יגידו שזו הוכחה שהמקדש לא עמד שם מעולם" • "אסור לנו להזניח את הר הבית. פשוט אסור"
 |
| נדבק בחיידק הירושלמי בעקבות מורו הגדול. דגם הבית השני של פרופ' אבי-יונה ז"ל |
↓ ארנון סגל מראיין את פרופ' דן בהט
בכנס בענייני הר הבית שהתקיים במרכז מורשת בגין לפני שלוש שנים, ירה פרופ' דן בהט בזעם לכל הכיוונים: "המשטרה היא האוייב הגדול ביותר של ירושלים ושל הר הבית", הטיח חופר מנהרות הכותל ומי שבמשך 12 שנים היה ארכיאולוג מחוז ירושלים ברשות העתיקות, בקצינים כחולי המדים שהאזינו לדבריו. הוא לעג למשטרה על החרמת ספרי הקודש בכניסה להר והזמין אותם להחרים את מכשירו הסלולרי, מכיוון שזה אוגר בתוכו את רוב מקורות היהדות.
על הרבנות היו אז לבהט מלים קשות עוד יותר: "הכל בגלל הרבנים. מאז השלט שהרבנות תלתה בכניסה להר ואסרה את העליה אליו – אין לנו את הר הבית. הרי יהודים התאמצו לאורך כל הדורות לעלות להר וסיפרו כמה גאווה היתה להם בכך ואלו השפלות הם ספגו בשביל זה. אחד הדברים שהכי מפריעים לי הוא שאנשי הוואקף טוענים בפניי שלא ייתכן שההר קדוש ליהודים, מפני שאם אכן היה כזה, החרדים היו עולים אליו.
"אחר כך יצא הרב גורן עם התיאוריה שקודש הקדשים היה בכלל מערבית לכיפת הסלע, והופיע גם הדוקטורט של אשר קאופמן שטען שקודש הקודשים ניצב בצפון ההר. הוואקף רואה את כל ההתדיינות הזאת ואומר לנו: 'אתם בכלל לא יודעים היכן עמד המקדש, אז מה יש לכם לחפש כאן?'. לי ברור שקודש הקדשים ניצב במקום כיפת הסלע, הנקודה הגבוהה ביותר בהר. שם זו אבן השתיה. היא מרכזה ומקור קדושתה של ירושלים".
כעת, שלוש שנים אחרי, בהט דווקא נינוח. בימים אלו הוא שוקד בביתו שבמבשרת ציון על כתיבת ספר מקיף אודות הארכיאולוגיה וההיסטוריה של ההר. "תאר לך שאין בעברית ספר על הר הבית מלבד ספרות תורנית. קיימים הרבה מאמרים, אבל אין ספר. אתה יודע למשל למה הר הבית קדוש? ממתי זה החל?".
מעקידת יצחק?
"אתה מייחס זאת לימי אברהם, כלומר למאה ה-18 לפני הספירה, אבל הר הבית היה קדוש לכנענים כבר במאה ה-23 לפני הספירה. המערה שמתחת לסלע שבכיפת הסלע היא מערת קבורה מתקופת הברונזה התיכונה, 500 שנה לפני שאברהם הגיע לכאן. זה ברור לפי התוכנית שלה. ישנן עוד שתי מערות קבורה כאלו מאותה התקופה מצפון-מזרח לכיפה, והיום הן משמשות כבורות מים.
"צורת הקברים באותה עת היתה פיר שתחתיו מערה. במערה שנמצאת מתחת לכיפת הסלע רואים על פני הסלע פיר ברור שיורד לתוכה. זה קדום מאוד. באותה תקופה לא היה ברזל וחצבו בעזרת ברונזה, ולחצוב מערה כזו היתה משימה קשה מאוד. אני אומר שאם כבר עשו עבודה אדירה כל כך על ראש ההר, הקברים האלה מוכרחים להיות של נכבדים. אני מניח שעלו אליהם לרגל שהרי לא סתם כך השקיעו בהם את כל המאמץ, וכך החל ההר לשמש כאתר קדוש".
יריה ראשונה: 2300 לפנה"ס
"קדושת ירושלים באה מקדושת הר המוריה. אמנם בתנ"ך, בסוף פרשת העקידה מנמקים את השם 'מוריה' בכך שבמקום הזה ה' ייראה גם בהמשך הדורות – 'אשר יאמר היום בהר ה' יראה', אבל כל מי שיודע עברית מבין שמוריה וראייה לא באות מאותו השורש. להבנתי מוריה זה מהשורש י.ר.ה, במובן של לייסד, לירות את אבן הפינה. כבר באותה תקופה ידעו שמכאן נוסד העולם ולכן קדשו את המקום. מוריה פירושה בעצם זהה לזה של אבן השתיה, כלומר התשתית. אין לי שום ספק שבאותו מקום, מעל לסלע ולמערה שמתחת לכיפת הסלע, עמדו בית המקדש הראשון וגם השני. בנוגע לאתרים מקודשים יש נטייה להמשכיות. צריך לזכור גם שעל שבי ציון שחזרו לירושלים בימי זרובבל, מסופר בספר עזרא שהיו מהם שעוד זכרו את בית המקדש הראשון ובכו. כלומר, הם ידעו את מקום המקדש ומסתמא בנו עליו גם את בית המקדש השני".
"השיטה של פרופ' אשר קאופמן ז"ל היא שטויות במיץ עגבניות. אמרתי לו את זה עוד בחייו. הוא לא ארכיאולוג ולא היסטוריון ולא מהווה סמכות בעניין. הוא פיזיקאי. מה הוא מבין בזה? אם הוא היה מכיר את הטופוגרפיה של ירושלים הוא היה יודע שאם בית המקדש עמד בנקודה שעליה הצביע אין לו כמעט מקום פנוי, כי בצמוד לנקודה שבה מיקם את המקדש היה בעבר ואדי עמוק. על פי מסכת מידות, ככל שעולים בגובה בהר עולים גם ברמת הקדושה ולכן אך טבעי להניח שהנקודה הגבוהה בו – כיפת הסלע – היא מקום המקדש".
בהט הוא פרופ' במכנסיים קצרים שאיננו מקפיד מאוד על תקינות פוליטית אבל מצד שני ממקם את עצמו הרחק מהקצוות. שלא כמו עמיתו הארכיאולוג מאיר בן דב שחצה את הקווים ומגבה את חפירות הוואקף בהר, בהט בפירוש בעד נוכחות ושליטה יהודיים בו, אבל מצד שני הוא גם נשמר מלמצב עצמו לצד חבריו – הטובים, חשוב לו לציין – ד"ר גבי ברקאי ואילת מזר, בחזית המאבק נגד הריק שיצרה מדינת ישראל במקום הקדוש בעולם. הוא אמנם איננו דתי אבל מעורה מאין כמותו במקורות היהודיים.
לבהט יש מה לומר גם על החידוש הכי טרי בחקר הר הבית, החשיפה של רצפות ההר מימי מקדש הורדוס בידי הארכיאולוגים גבי ברקאי וצחי דבירה. "הריצוף הזה מכונה 'אופוס סקטילה', ואני לא מכיר אף אופוס סקטילה משטח פתוח" מסתייג בהט. "לדעתי ריצוף כזה לא יכול להיות רצפה של רחבה חיצונית כי הוא עדין מדי ולא יעמוד בגשם ובאלפי אנשים שהולכים עליו". לדעתו הובאו שברי הרצפות מחוץ להר הבית, ממבני הפאר החרבים של עשירי ירושלים משלהי הבית השני, בידי אחיינו של צלאח א-דין, אלמלכ אל מעט'ם עיסא, וזאת לצורך מילוי השטח ולשם בניית מבנה מוסלמי מעל אורוות שלמה".
מה דעתך על השיטה של טוביה שגיב שמיקם את המקדש מדרום לכיפת הסלע?
"טוביה הוא חבר טוב מאוד שלי. בכלל, עם ישראל חייב לטוביה הרבה כי הוא יצר מערכת של קבורה בקומות שהתקבלה על דעת כל הרבנים וכך חסך לעם ישראל הרבה אדמה. אחרת ארץ ישראל היתה מלאה קברים. יחד עם זאת התיאוריה שלו בעייתית, מכיוון שהוא הניח שכל הר הבית המוכר לנו לא נבנה בידי הורדוס אלא בידי הקיסר הרומי אדריאנוס, מדכא מרד בר כוכבא, כחלק מבניית המקדש האלילי ליופיטר. זה לא ייתכן כי יש לנו גם את אתר אלוני ממרא שבנוי באותה צורה, וברור לי שאדריאנוס לא היה טורח לבנות אותו וכנראה גם לא את מערת המכפלה הבנויה באותו אופן. ומהותית מכך, בניגוד להנחה של טוביה, מקדש יופיטר לא נבנה כלל בהר אלא היכן שניצבת כיום כנסיית הקבר. הרי לא ייתכן שהרומאים שפירקו את כותלי הר הבית יבנו בו מקדש. אני אוהב את טוביה מאוד כאדם וכחוקר, אבל התיאוריה שלו דפוקה.
"אני לומד את ירושלים משנת 1964. ירושלים עוד היתה מחולקת, אבל אז פרופ' מיכאל אבי-יונה ז"ל בנה את הדגם המפורסם של ירושלים בהולילנד. הוא היה מורה שאהבתי מאוד, ותהיתי איך הצליח לבנות דגם של ירושלים העתיקה מבלי שהיתה לו גישה באותה תקופה לעיר העתיקה. מאז התאהבתי בנושא ירושלים. את המאמר האחרון של אבי-יונה, והוא כבר על ערש דווי, הוא כתב יחד איתי וגם הודה לי על כך. הוא רצה שאקח את הדגם לרשותי ואחזיק בו, אבל אחרי שנפטר זה לא התאפשר".
בשנת 2014 ציין בהט בחגיגה גדולה חמישים שנות עיסוק בירושלים. את הנשף לציון היובל ערכו לכבודו באופן מפתיע דווקא באיטליה, ביוזמת בישופות שעורכת מסעות סיור רבים בעיר הקודש.
אחרי מלחמת ששת הימים החל בהט מיד להדריך קבוצות ברחבי העיר העתיקה המשוחררת. אחר כך פנה לכל מיני עיסוקים ארכיאולוגיים באתרים אחרים, עד שבשנת 1978 מונה כמנהל מחוז ירושלים באגף העתיקות, הגוף שקדם לרשות העתיקות. בתפקיד הזה שימש עד לשנת 1990, ובין השאר במסגרת הזו ניהל את חפירות מנהרת הכותל.
לבהט חמישה בנים, מתוכם אחד מאומץ, יוצא העדה החרדית – וגם תשעה נכדים.
הוריו עלו ארצה כבר בשנות העשרים של המאה העשרים, אבל באופן משונה בהט נולד דווקא בפולין. "אבי עבד בייבוש ביצות כברה שנוצרו כתוצאה מעליית נחל תנינים על גדותיו. כיום ניצבות על מקומן בריכות הדגים של קיבוץ מעיין צבי. הוא גם סלל כבישים כמו כל החלוצים. היה לי אח גדול שלא הכרתי שמת מקדחת, ולכן כשאמי עמדה ללדת אותי הרופאים הורו לה לנסוע להוריה שבפולין וללדת שם. אמי נסעה להוריה ואילו אבא שלי נשאר בארץ, ולא נכח אפילו בברית המילה שלי. אחרי חודשיים היא חזרה איתי, מכיוון שרוחות מלחמת העולם השניה כבר נשבו. הגרמנים סיפחו את אוסטריה והחלו איומים גם על צ'כוסלובקיה. סבא וסבתא שלי נשארו בפולין ונספו בשואה".
אביר במכנסיים קצרים
סיפור אהבה נוסף של בהט, מלבד ירושלים, הוא באופן מעניין דווקא איטליה, שבהט מרבה לבקר בה ורק בשבוע שעבר שב מביקור נוסף בה. בהט היה בעבר נשיא אגודת הידידות ישראל-איטליה והוא חבר אגודת 'דנטה אליגיירי' העוסקת בהפצת השפה והתרבות האיטלקית בעולם. גם לענייני איטליה הגיע בעקבות פרופ' אבי-יונה שחשף את תלמידיו לפסיפסים של העיר רוונה. בהט נסע לאיטליה במיוחד כדי לראות אותם בעיניו והתלהב מארץ הרומאים. כיום הוא מלמד באיטלקית באוניברסיטה נוצרית שבשווייץ האיטלקית.
רומא וירושלים כבר מסתדרות ביניהן?
"בהחלט. באיטליה כל כך העריכו את מה שאני עושה, שהכתירו אותי כאביר בלגיון הכבוד של איטליה. תאר לך שאני אביר, עם המכנסיים הקצרים שאני לובש", בהט מתבדח על חשבונו שלו.
מי שחוקר את מעשי הרומאים מנקודת מבטו של העם הנכבש מסוגל להפוך לאביר איטלקי?
"אני כל הזמן מטיח בהם, בצחוק כמובן, 'הרסתם את בית המקדש' – והם עונים לי בתגובה 'אנחנו לא רומאים, אנחנו איטלקים'. זה נכון. האיטלקים של היום אינם מזוהים עם העבר הרומי של ארצם. אמנם אין ספק שהנוכחות הרומית מצויה בכל מקום באיטליה, בכל עיר קיימים שרידים רומיים, אבל מבחינה מנטאלית מדובר בעם אחר לגמרי. הרומאים היו חיילים ואילו האיטלקים הם אנטי-חיילים. הם פרו-בלגניזם. הם בדיוק הפוכים ממה שהיינו מצפים מרומאים".
מהו הר הבית בעיניך?
"אני יהודי, וככזה הר הבית הוא בעיניי המרכז הרוחני שלנו. אין 'מקומות קדושים' – יש רק אחד. לא הכותל המערבי ולא מערת המכפלה ולא שום מקום אחר. כחופר מנהרות הכותל יכולת לחשוב שאתלהב ממנו, אבל אני לא. הוא בקושי תחליף זול. העדות הראשונה לתפילת יהודים בכותל המערבי היא משנת 1655. אגב, כשקוראים בגניזה הקהירית רואים שהכותל הדרומי קדוש לעם ישראל יותר מהכותל המערבי. אין לי קשרים כי אינני איש פוליטי, אבל אני רוצה להציע לנשות הכותל לא להתעקש על הכותל המערבי אלא לפנות לכותל הדרומי. יש שם מדרגות מבית שני, ושם הן יוכלו לפאר את הר הבית ואת בית המקדש הרבה יותר מאשר בכותל המערבי. למה להיכנס למחלוקת כשיש להן חלופה הרבה יותר טובה?".
יש רושם שכיום רשות העתיקות היא חותמת גומי למדיניות של הרס עתיקות בהר הבית. זה נכון בעיניך?
"מהרבה בחינות, כן. כמנהל מחוז ירושלים באגף העתיקות היו לי יחסים נפלאים עם הוואקף. עד היום. הם תמיד אמרו לי 'אתה חביב עלינו, נסתדר'. אני בטוח שאילו הייתי שם בזמן ההרס הגדול באורוות שלמה, הכל היה נראה אחרת. אגב, אף פעם לא השתמשתי בכוח החוק, אלא בכוח האישיות".
מה לגבי קורות העץ העתיקות המושלכות בהר? נזכה לראות אותן במוזיאון?
"הרבה מאוד מהקורות הללו הגיעו בשנות השבעים של המאה העשרים לנגר ברמאללה ונקנו על ידי יהודים מעפרה. אני חבר הוועד המנהל של מוזיאון ארצות המקרא שרצה לקבל את הקורות הללו, אבל החבר'ה מעפרה לא הסכימו להעביר לנו אותן".
קל להאשים את רוכשי הקורות מעפרה, אבל למה שלא תדרשו מהוואקף להעביר את הקורות המוחזקות על ידו בשער הרחמים?
"הקורות החשובות ביותר כבר נמצאות במוזיאון רוקפלר. לא כל הקורות מעניינות אותנו. אני מבין שהקורות שתוארכו לימי בית ראשון מצויות בעפרה. הקורות שבשער הרחמים הן בעיה כי כבר בשלב קדום מאוד אחרי מלחמת ששת הימים כל מיני קיצוניים תפסו את שער הרחמים ולוואקף אין על כך שליטה".
ובכל זאת, בהט כועס על רשות העתיקות שלדעתו לא עושה את עבודתה: "היא מפקחת רק בדיעבד. אם חופרים תעלה, אנשי רשות העתיקות הולכים ומסתכלים עליה. מה יוצא מכך שהם מסתכלים על התעלה?", הוא מתוסכל.
יצא לך להיכנס לבור הרוחות שברצפת המערה בכיפת הסלע?
"לא. יש שם בור שאף אחד לא נכנס אליו ואף אחד לא יודע מה יש בו. אפילו לא צ'רלס וורן שבהתחלה היתה לו יד חופשית בהר. אמנם מהנדס העיר במאה ה-19, ארמטה פיירוטי, טען שנכנס אליו אבל צריך להיזהר עם פיירוטי. הוא פנטזיונר".
קיימות טענות שארון הברית גנוז שם.
בהט לא אוהב את השאלה: "ירמיהו כותב שבעתיד לא יוזכר עוד ארון ברית ה' ולא יעלה על לב. בספר מכבים נכתב שירמיהו לקח את ארון הברית וטמן אותו בהר נבו. במסכת שקלים מסופר שכהן שחיפש את ארון הברית בלשכת העצים במקדש מת כתוצאה מכך, ובעיניי מוסר ההשכל הוא שאין צורך לחפש את ארון הברית".
במסגרת יחסיך הטובים עם הוואקף יצא לך להיכנס לאחד מ-39 בורות המים של הר הבית?
"לא. מאז שצ'רלס וורן נכנס אליהם במאה ה-19 ומיפה אותם אף אחד לא נכנס אליהם. אפילו הוואקף לא נכנס לשם, למיטב ידיעתי. אגב, הוואקף לא מתעניין כלל בהיסטוריה של הר הבית, אפילו לא בהיסטוריה המוסלמית שלו. במדריך החדש של הר הבית שהוציאו שם לאחרונה נכתב שלא היה מעולם בית מקדש. תרבות השקר היא חלק מהאיסלם. מבחינתם, לשקר זה לא פשע. הם לא מאפשרים לחפור בהר, כי לא נוח להם שייתגלו בו ממצאים מימי הבית. חוץ מזה, אתה יודע טוב כמוני שכל הסיפור של מסגד אל אקצה הוא סתם קשקוש. אל אקצה כלל לא היה שם".
דיין? אדם לא מוסרי
לדעתך יש סיכוי שבזמן כלשהו נחזור להיות ריבונים בהר?
"לא. אני לא רואה אפשרות כזו. המוסלמים הולכים ומקצינים. זה לא דתי אלא רק פוליטי".
מה דעתך על כך שיהודים שמתפללים בהר נעצרים בו, ובכלל על מדיניות המשטרה בהר?
"זה נקבע על ידי משה דיין ואי אפשר לשנות זאת. קל לאסור וקשה להתיר. אילו ב-67' היו קובעים פינת תפילה ליהודים כמו במערת המכפלה, זה היה מצליח ונותר שריר וקיים עד היום, אבל משה דיין בשחצנות שלו ויתר למוסלמים לגמרי. למה מותר ליהודים לעלות רק בשער המוגרבים ולא בכל תשעת השערים האחרים? בגלל דיין.
"זה לא היה חכם. הוא לא הבין שכל דבר שהוא עושה ייקבע לדורות, אבל למה הוא עשה זאת? בזה אני מאשים את הרבנים. הר הבית שוחרר ביום רביעי בשבוע, וכבר באותו יום ראיתי שם שלטים שהרבנות קבעה שלפי דין התורה אסור לעלות להר. כשדיין ראה את זה הוא אמר: 'מה אכפת לי? שיהיה כך'.
"השלט הזה היה טעות גדולה. הרבנים היו צריכים לכתוב אחרת – שכל מי שעולה להר הבית יעלה בהתאם לחוקי התורה, אבל היום זה כבר מאוחר מדי, כי השלט הזה זירז את דיין לעשות את מה שעשה. כולם כל כך סמכו על דיין ולא ידעו שהוא אדם לא מוסרי. היות שהמצב כיום הוא כזה, אז כפי שחיינו אלפיים שנה בלי הר הבית, נמשיך לחיות בלי הר הבית".
לעוד אלפיים שנה?
"אני מפחד שכן".
אם היו נותנים לך להיכנס לאחד הבורות בהר, לאיזה מהם היית נכנס?
"יש בור אחד שהייתי רוצה מאוד להיכנס אליו, בור מספר 1 שנמצא מצפון לכיפת הסלע. הבור הזה הוא מה שהמשנה כינתה 'המסיבה ההולכת תחת הבירה', מחילה תת קרקעית שדרכה היה כהן שנטמא יוצא מהמקדש והולך לטבול ולהיטהר. לא ברור מהי הבירה שעליה מדובר. יש בירה שעליה כתוב במשנה שלפניה היו שורפים קרבן פסח שנפסל, ויש את הבירה שתחתיה מצויה אותה מחילה וקיימת גם הבירה המוזכרת בספר נחמיה, שהיא למעשה מצודת הבאריס שמצפון להר. שלושת הבירות הללו לא מתיישבות ביניהן מכל מיני סיבות שאפרט בספר. וורן לא חשב על כך, אבל אני הייתי הולך לחפש בצד הדרומי של הבור הזה, אולי אמצא את המדרגות שיורדות אליו או משהו דומה.
"לי חשוב שיהודים יעלו להר הבית, כי זה הקשר היחיד שנותר לנו אל ההר. אם אנשים יימנעו מכך – המוסלמים יגידו שזו הוכחה שהמקדש לא עמד שם מעולם. אסור לנו להזניח את הר הבית. פשוט אסור".
