מתקנים
דוכן הקיץ
דוכן הקיץ וצריח שער השלשלת
דוכן הקיץ (בערבית: "מנבר א-ציף") הינו דוכן לתפילות המצוי בהר הבית. הדוכן נבנה בתקופה הממלוכית, במאה ה-14 על ידי בורהאן א-דין (1325 - 1388). המוסלמים מאמינים כי הדוכן נבנה על ידי צלאח א-דין בסוף המאה ה-12 אולם אין ראיות לכך. המבנה שופץ על ידי האמיר הטורקי מומח רשיד בשנת 1843.
מבנה הדוכן עשוי שיש והוא מורכב מגרם מדרגות המוביל למבנה כיפה הנשאת על עמודים (ככל הנראה קשת צלבנית שהובאה למקום זה). הכתובת על המשקוף היא שנת 566 ללוח השנה המוסלמי (ההיג'רה) בגימטריה - שנת 1170, שבה מאמינים שהוקם הדוכן. המתקן נמצא 30 מטרים דרומית לכניסה של כיפת הסלע.
המתקן שימש את המואזין שהנחה את התפילה בימי הקיץ, בציפייה לגשמים עד 1948. כאשר נערכו חגיגות חגיגות נבי מוסא הייתה תהלוכת הדגל מגיעה בסיומן אל הדוכן ובו היה הדגל מקופל ונשמר לשנה הבאה. כיום דוכן איננו בשימוש והוא מוקף גדר[1].
המבנה ניזוק בעת הכיבוש האיובי של ירושלים, ושוקם על ידי האמיר איספהא סלא עז א-דין א-זנג'ילי בשנת 1200.
על פי האמונה המוסלמית, במקום זה התפלל הנביא מוחמד לפני עלייתו השמיימה.
במקור היה המבנה כיפה על קשתות, אולם אלה נאטמו על ידי המוסלמים, שהוסיפו גומחת תפילה (מחראב) הפונה למכה. המבנה מתומן (יש לו שמונה צלעות), שרוחבו 6 מטרים. מוקד העניין הארכיטקטוני במבנה הוא כותרות עמודיו, שכל אחת מהן שונה מרעותה, בחלקן מעוצבות דמויות של חיות (גריפון, למשל).
המבנה נמצא 22 מטרים צפונית-מערבית לכיפת הסלע.
מבנה כיפה הנישא על קשתות הנתמכות על ידי שמונה עמודים. הוא בנוי על סלע הר הבית - ואין לו ריצוף. משערים שהיעדר הריצוף מעיד על האמונה שהסלע עליו בנוי המבנה הוא אבן השתייה. גובהו של המבנה 2.4 מטרים, וקטורו 4 מטרים. המבנה נמצא 14 מטרים מזרחית למקשת הצפון מערבי.
על פי האמונה המוסלמית במקום זה התפלל שלמה המלך לאחר שסיים לבנות את בית המקדש הראשון.
מרצפת המבנה בולט סלע הקרוי "א-צחרא א - זעירא" - האבן הקטנה - שבר מהסלע הגדול. על פי אמונת המוסלמים נטלו בני ישראל אבן זו (חלק מאבן השתיה) לבבל בצאתם לגלות, ועם שובם החזירו אותה. במקור היה המבנה כיפה על קשתות, הנשיאות על שמונה עמודים (מבנה מתומן), אולם אלה נאטמו על ידי המוסלמים, בתקופה הממלוכית או העות'מאנית. קוטרו של המבנה כ- 5 מטרים. המבנה נמצא צפונית לכיפת הסלע, כ-40 מטרים דרומית לשער האפל.
המקשת הצפון מערבי
עיטורים על המקשת הצפון מערבי
בהר הבית שמונה מקשתים (בערבית: "קנאטיר" = קשתות או "מאואזין" = מאזניים) - מבנים הכוללים שלוש ארבע או חמש קשתות, המוצבים בראש גרמי המדרגות המובילים ממשטח הר הבית למשטח המוגבה של כיפת הסלע. מקור שם המקשתים "מאואזין" נובע מהאמונה המוסלמית שביום הדין לאחר שכול הצדיקים יגיעו להר הבית (על פי המסורת כל הרשעים יפלו עוד קודם לקדרון בטרם יספיקו לעבור בשער הרחמים) יתלו מהקשתות מאזנים אשר ישקלו את מעשיו הטובים של כל צדיק כדי שיינתן לו גמולו.
שער מדרסת אשרפיה
סביל קאית-ביי
צריח שער השבטים
צריח מסגד פח'ריה
מדרסת אשרפיה הינה בית ספר ללימודי דת איסלמיים. המדרסה נבנתה בשנת 1482 בפאר רב, על חורבות מבנה קדום יותר. המדרסה קרויה על שמו של הסולטאן הממלוכי אל-מלכ אל-אשרף קאיתביי. כיום עיקר פעולתה של המדרסה הוא כבית ספר לבנות. אגף אחד במבנה משמש כמכון לשחזור כתבים מוסלמים עתיקים אשר כתובים בערבית ופרסית. הכניסה אל המדרסה היא מתוך מתחם הר הבית אך חלק מחדריה מצויים מחוץ למתחם ובהם אפשר למצוא קברים של כמה שייח'ים ואצילים (הקבורה בתוך המתחם עצמו אסורה).
המדרסה בנוייה בסגנון המפואר של המדרסות במצרים. עיטורי הכניסה המפוארת כוללים כמה מהדוגמאות המובנקות לאדריכלות ממלוכית בשיאה: פיתוחי אבן, השתלבות גיאומטרית, מוקרנס, אבלק, כרכוב הממסגר את הכניסה ושבכות סורגים. המדרסה, שהיא היחידה שהכניסה אליה היא משטח הר הבית, היא המפוארת ביותר בעיר. מוג'יר א-דין (שופט ירושלמי בן המאה ה-16) תיאר אותה כ"פנינת הר הבית" ושניה רק לכיפת הסלע ואל-אקצא"[2].
הקשתות בקומה התחתונה נאטמו בתקופה מאוחרת יותר.
הצריח ממוקם מעל מסגד פח'ריה ("מסגד הנשים") והוא בנוי כמגדל מרובע ולו ארבע קומות (שלוש קומות ביניים וקומת מרפסת) בראשו כיפה דמוית בצל מנחושת ומעליה סהר מוסלמי.
הצריח דומה למבנה הצריח במצודת העיר ירושלים, אולם הדבר יוצא דופן בבנייה הממלוכית אשר אופיינה בצריחי תפילה מרובעית ולא מעוגלים (צריחי תפילה מעוגלים איפיינו את הבנייה העות'מאנית). מבנה הצריח מעוגל, ובבסיסו פרמידה ה"מחברת" את המבנה למבנה המרובע שתחתיו. במבנה חמש קומות ומדרגות לוליניות מובילות למרפסת המואזין שבראשו של הצריח. המרפסת מקורה ומעליה כיפה.
הצריח קרוי על שם שבטי ישראלי, שלפי המסורת המוסלמית יצאו דרך השער שבקרבתו לאחר תפילה בבית המקדש. לפי סברה אחרת, הצריח קרוי על שם בריכת ישראל הסמוכה.
הצריח נמצא 57 מטרים מערבית לשער השבטים.
שער השלשלת מימין, ומשמאל שער השכינה
שער מוכרי הכותנה מתוך ההר
שער השבטים
באב אל חוטא
שער המוגרבים ("המערביים", כינוי לבני צפון אפריקה המרוקאים שהתגוררו בשכונה הסמוכה לו, בערבית: باب المغاربة בּאבּ אל-מַעַ'ארִבּה) ממוקם בסמוך לרחבת הכותל המערבי. שער זה הוא השער היחיד שמשמש כיום לכניסה של לא-מוסלמים בהר הבית, הן תיירים, הן אזרחים ישראלים, והן אנשי כוחות הביטחון. שער המוגרבים הוא היחיד משערי ההר שמצוי בשליטה בלעדית של משטרת ישראל, בניגוד ליתר השערים שמצויים בשליטת הוואקף המוסלמי.
העלייה לשער המוגרבים היא דרך סוללת עפר. בחורף 2004 התמוטטה הסוללה עקב שלגים, ונבנה תחתיה גשר עץ. בתחילת 2007 החלו עבודות חפירה של רשות העתיקות לצורך בניית גשר חדש, שלוו במהומות חריפות במזרח ירושלים.
בית השער, מכיוון הרחוב, הוא מן התקופה הצלבנית ומשקף מציאות בה רוחב רחוב השלשלת היה בעבר כפול מאשר בימינו.
השער בנוי במבנה אבלק בצבעי אדום צהוב שחור ולבן ובראשו מעוטר במוקרנס.
במקורו, היה השער בעל חזית כפולה, אך רק החזית הפונה מערבית, לשוק השתמרה.
השער נמצא כ-240 מטרים צפונית לקצה הדרום מערבי של הכותל המערבי והנו השער הקרוב ביותר לכיפת הסלע בהיותו ממוקם בדיוק ממולה.
שוק מוכרי הכותנה (سوق القطانين סוק אל-קטאנין) המוביל אל השער נבנה אף הוא על ידי תנכיז, ושימש מבואה ראשית להר הבית.
ייתכן אף ששם זה מעיד על שימוש של שער זה לעלייתם של יהודים להר הבית, דבר המשתקף אף בשמם של "בריכת ישראל" ו"צריח בני ישראל" הסמוכים.
דרך שער זה, פרצו הצנחנים מחטיבה 55 של צה"ל אל הר הבית, ומשם לכותל, במלחמת ששת הימים.
שער הרחמים במבט מתוך הר הבית
השער ממוקם בצידה המזרחי של ירושלים ונבנה במאה ה-7. באזור נמצאו גם שרידי שער מתקופת בית שני. השער מורכב משני פתחים חסומים, האחד "שער התשובה" והשני "שער הרחמים". ע"פ המסורת הנוצרית, בשער זה עבר ישו ועל כן הוא נקרא בפיהם "שער הזהב". ע"פ המסורת היהודית, בשער זה יעבור המשיח ויביא את הגאולה האגדה מספרת כי הסולטאן סולימאן הראשון, ששמע על מסורת זו, החליט למנוע את ביאת משיח היהודים על ידי חסימת השער, ועל ידי הקמת בית קברות מוסלמי גדול מולו, שכן אליהו, הנלווה למשיח, הוא כהן, ולכהנים אסור לעבור בתחום בית קברות.
כיום נמצא במבנה השער בית תפילה ולימוד מוסלמי. הכניסה למבנה השער היא דרך הר הבית בלבד.
דוכן הקיץ
מבנה הדוכן עשוי שיש והוא מורכב מגרם מדרגות המוביל למבנה כיפה הנשאת על עמודים (ככל הנראה קשת צלבנית שהובאה למקום זה). הכתובת על המשקוף היא שנת 566 ללוח השנה המוסלמי (ההיג'רה) בגימטריה - שנת 1170, שבה מאמינים שהוקם הדוכן. המתקן נמצא 30 מטרים דרומית לכניסה של כיפת הסלע.
המתקן שימש את המואזין שהנחה את התפילה בימי הקיץ, בציפייה לגשמים עד 1948. כאשר נערכו חגיגות חגיגות נבי מוסא הייתה תהלוכת הדגל מגיעה בסיומן אל הדוכן ובו היה הדגל מקופל ונשמר לשנה הבאה. כיום דוכן איננו בשימוש והוא מוקף גדר[1].
הכוס
הכוס (בערבית "אל -כאס") הינו מתקן רחצה שנבנה על הר הבית בתקופה הממלוכית, בשנת 1320 על ידי האמיר הממלוכי תנכיז בדמות סמל משפחתו - גביע. המתקן פעיל עד ימינו. במתקן זה משתמשים המתפללים המוסלמים הבאים להר הבית על מנת לרחוץ את רגליהם לפני התפילה. צורתו של המתקן עגולה, והוא נקרא כך בשל דמיונו לכוס שתייה. המתקן נמוך מהרחבה שסביבו ומובילות אליו ארבע מדרגות. במדרגה התחתונה יש מושבי בטון המאפשרים למתפלל להשתמש במתקן ולשטוף רגליהם בהתאם למצוות האסלאם. קוטרו של המתקן 2 מטרים. מושבי הבטון והברזים נבנו בתקופת השלטון הירדני. המתקן נמצא 37 מטרים צפונית לכניסה של מסגד אל אקצא.כיפות
[] כיפת הדקדוק
כיפת הדקדוק או כיפת הוראת הדקדוק (בערבית "קובת א-נחווייה") הינו מבנה מלבני שנבנה על הר הבית בתקופה האיובית, על ידי מועט'ם עיסא, מושל דמשק, בשנת 1207 ומהווה את המדרסה האיובית היחידה שנותרה עד ימינו. המבנה שימש ומשמש כבית ספר (מדרסה) ללימוד השפה ערבית. המבנה קרוי גם "רוצאציה" (בערבית: בית העופרת) בשל כיפתו המכוסה עופרת, וכן "קובת אל-חנבליה", על שם אבן חנבל (767 - 815), מייסד כת החנבלים הקנאית. המדרסה היא מבנה מוארך מלבני ובו שלושה החדרים, שבכל אחד מקצותיו אולם ובראשו כיפה. אורכו של המבנה כ-25 מטרים, ובמרכז המבנה כניסה מקושתת. מתחת למבנה נמצא מרתף. בשנות ה-70 של המאה ה-19, עבר המבנה מקצה שיפוצים אחרון, שקבע את מראהו עד היום. המבנה נמצא בפינה הדרום-מערבית של המשטח העליון של הר הבית.[] כיפת העלייה
כיפת העלייה (בערבית "קובת אל-מעראג'") הינה מבנה שנבנה על הר הבית ככל הנראה במאה ה-12. המבנה שימש במקורו כקפלת טבילה (בפטיסטריום) ונבנה בתקופה הצלבנית בסמוך לכיפת הסלע - אשר שימש באותה תקופה ככנסייה בשם "מקדש האדון".המבנה ניזוק בעת הכיבוש האיובי של ירושלים, ושוקם על ידי האמיר איספהא סלא עז א-דין א-זנג'ילי בשנת 1200.
על פי האמונה המוסלמית, במקום זה התפלל הנביא מוחמד לפני עלייתו השמיימה.
במקור היה המבנה כיפה על קשתות, אולם אלה נאטמו על ידי המוסלמים, שהוסיפו גומחת תפילה (מחראב) הפונה למכה. המבנה מתומן (יש לו שמונה צלעות), שרוחבו 6 מטרים. מוקד העניין הארכיטקטוני במבנה הוא כותרות עמודיו, שכל אחת מהן שונה מרעותה, בחלקן מעוצבות דמויות של חיות (גריפון, למשל).
המבנה נמצא 22 מטרים צפונית-מערבית לכיפת הסלע.
[עריכה] כיפת הרוחות
כיפת הרוחות או כיפת הלוחות (בערבית "קובת אל-ארווח" או "קובת אל- אלואח") הינה מבנה שנבנה על הר הבית בשנת 1681. מטרתו של המבנה לא ידועה והוא שימש כמבנה הנצחה. על המבנה אין כתובות ועל כן לא ידועה מטרתו.מבנה כיפה הנישא על קשתות הנתמכות על ידי שמונה עמודים. הוא בנוי על סלע הר הבית - ואין לו ריצוף. משערים שהיעדר הריצוף מעיד על האמונה שהסלע עליו בנוי המבנה הוא אבן השתייה. גובהו של המבנה 2.4 מטרים, וקטורו 4 מטרים. המבנה נמצא 14 מטרים מזרחית למקשת הצפון מערבי.
[] כיפת השלשלת
[] כיפת שלמה
כיפת שלמה (בערבית "קובת סולימאן", "קובת א - צחרא א-זעירא" או "קובת יעקוב") הינה מבנה שנבנה על הר הבית ככל הנראה במאה ה-12 (ייתכן שנבנה על ידי הצלבנים).על פי האמונה המוסלמית במקום זה התפלל שלמה המלך לאחר שסיים לבנות את בית המקדש הראשון.
מרצפת המבנה בולט סלע הקרוי "א-צחרא א - זעירא" - האבן הקטנה - שבר מהסלע הגדול. על פי אמונת המוסלמים נטלו בני ישראל אבן זו (חלק מאבן השתיה) לבבל בצאתם לגלות, ועם שובם החזירו אותה. במקור היה המבנה כיפה על קשתות, הנשיאות על שמונה עמודים (מבנה מתומן), אולם אלה נאטמו על ידי המוסלמים, בתקופה הממלוכית או העות'מאנית. קוטרו של המבנה כ- 5 מטרים. המבנה נמצא צפונית לכיפת הסלע, כ-40 מטרים דרומית לשער האפל.
[] מקשתים
[] המקשת הצפון מערבי
מקשת זה נבנה בשנת 1337 בתקופה הממלוכית. מקשת זה מורכב מארבעה קשתות הנתמכות במרכזן בשלושה עמודים קדומים יותר שלראשיהם כותרות קורינטיות.[] המקשת הצפוני
מקשת זה נבנה בשנת 1321 בתקופה הממלוכית. הוא מורכב משלוש קשתות הנתמכות על שתי עמודי שייש ביזנטיים.[] המקשת המערבי
מקשת זה נמצא כ- 15 מטרים מערבית לכיפת הסלע. מקשת זה הינו ייחודי בין המקשתים. בעוד שיתר המקשתים נמצאים על קצהו של המשטח הראשי של הר הבית, מקשת זה נמצא בתוך המשטח, והמדרגות המובילות אליו חודרות לשטח המשטח.[] מדרסות
[] מדרסת אשרפיה
המדרסה בנוייה בסגנון המפואר של המדרסות במצרים. עיטורי הכניסה המפוארת כוללים כמה מהדוגמאות המובנקות לאדריכלות ממלוכית בשיאה: פיתוחי אבן, השתלבות גיאומטרית, מוקרנס, אבלק, כרכוב הממסגר את הכניסה ושבכות סורגים. המדרסה, שהיא היחידה שהכניסה אליה היא משטח הר הבית, היא המפוארת ביותר בעיר. מוג'יר א-דין (שופט ירושלמי בן המאה ה-16) תיאר אותה כ"פנינת הר הבית" ושניה רק לכיפת הסלע ואל-אקצא"[2].
[] מדרסת אסערדיה
מדרסת אסערדיה הינו בית ספר ללימודי האסלאם שנבנה בשנת 1359 (בתקופה הממלוכית) בצמוד לחומה הצפונית של הר הבית. מבנה זה ייחודי בכך שניתנה חשיבות רבה לאולם התפילה בו - גומחת התפילה (ה"מחרב") בולט מחזית הבניין אל תוך רחבת הר הבית, על מנת להדגיש את כיוון התפילה ואת מיקום אולם התפילה במבנה.הקשתות בקומה התחתונה נאטמו בתקופה מאוחרת יותר.
[] רהטים על הר הבית
- רהט א סולטאן סולימאן
- רהט א שיח בודיר
- רהט עלא א דין אל בוצירי
- רהט קאסם פאשה
- רהט קאית באי
- רהט שעלן
[] צריחים
[עריכה] צריח מסגד פח'ריה
צריח מסגד פח'ריה הינו צריח לקריאה לתפילה שנבנה בדרום-מערב הר הבית בשנת 1345 (התקופה הממלוכית), אך חרב ונבנה בשנית בתקופה העות'מאנית. בהמשך שוקמו הקומה העליונה ויציע המואזין בשנת 1924. למרות היותו הנמוך מבין הצריחים הוא בולט למתבוננים בהר הבית מדרום ומדרום-מערב העיר בשל גובהו ביחס לבסיס חומת המתחם מבחוץ.הצריח ממוקם מעל מסגד פח'ריה ("מסגד הנשים") והוא בנוי כמגדל מרובע ולו ארבע קומות (שלוש קומות ביניים וקומת מרפסת) בראשו כיפה דמוית בצל מנחושת ומעליה סהר מוסלמי.
[] צריח שער השלשלת
צריח שער השלשלת נבנה בשנת 1329 על ידי תנכיז, כחלק ממכלול אל-מדרסה א-תנכזיה ("המחכמה"). לדברי מוג'יר א-דין משאת נפשם של מואזיני ירושלים הייתה לשאת קולם מעל צריח זה דווקא. גם צריח זה שוקם בתקופה העות'מאנית ותוקן שוב בשנת 1924.[] צריח שער השבטים
צריח שער השבטים או צריח ישראל (בערבית: "מנארת אישראיל") הינו צריח לקריאה לתפילה שנבנה על הר הבית בין השנים 1367 - 1368 (התקופה הממלוכית) על יסודותיו של צריח קדום יותר. הצריח נבנה על ידי האמרי סיף א- דין קטלובע'אה. הצריח ניזוק ברעידת אדמה בשנת 1927 ותוקן על ידי המועצה המוסלמית העליונה.הצריח דומה למבנה הצריח במצודת העיר ירושלים, אולם הדבר יוצא דופן בבנייה הממלוכית אשר אופיינה בצריחי תפילה מרובעית ולא מעוגלים (צריחי תפילה מעוגלים איפיינו את הבנייה העות'מאנית). מבנה הצריח מעוגל, ובבסיסו פרמידה ה"מחברת" את המבנה למבנה המרובע שתחתיו. במבנה חמש קומות ומדרגות לוליניות מובילות למרפסת המואזין שבראשו של הצריח. המרפסת מקורה ומעליה כיפה.
הצריח קרוי על שם שבטי ישראלי, שלפי המסורת המוסלמית יצאו דרך השער שבקרבתו לאחר תפילה בבית המקדש. לפי סברה אחרת, הצריח קרוי על שם בריכת ישראל הסמוכה.
הצריח נמצא 57 מטרים מערבית לשער השבטים.
[] צריח מסגד ע'וונאמה
צריח מסגד ע'וונאמה ניצב בפינה הצפון-מערבית של ההר. בסיסו חצוב בסלע והוא חלק ממסגד ע'וונמה (בני שייח' ע'אנם אבן עלי), שהוקם במאה ה-13. חלקו העליון של הצריח וגג יציע המואזין שוקמו ב-1924.[] שערים
[] שערים מצד מערב
[] שער המוגרבים
שער המוגרבים ("המערביים", כינוי לבני צפון אפריקה המרוקאים שהתגוררו בשכונה הסמוכה לו, בערבית: باب المغاربة בּאבּ אל-מַעַ'ארִבּה) ממוקם בסמוך לרחבת הכותל המערבי. שער זה הוא השער היחיד שמשמש כיום לכניסה של לא-מוסלמים בהר הבית, הן תיירים, הן אזרחים ישראלים, והן אנשי כוחות הביטחון. שער המוגרבים הוא היחיד משערי ההר שמצוי בשליטה בלעדית של משטרת ישראל, בניגוד ליתר השערים שמצויים בשליטת הוואקף המוסלמי.
העלייה לשער המוגרבים היא דרך סוללת עפר. בחורף 2004 התמוטטה הסוללה עקב שלגים, ונבנה תחתיה גשר עץ. בתחילת 2007 החלו עבודות חפירה של רשות העתיקות לצורך בניית גשר חדש, שלוו במהומות חריפות במזרח ירושלים.
[עריכה] שער השלשלת
שער השלשלת (ערבית: باب السلسلة באב א-סִלסִלה) נמצא בכותלו המערבי של הר הבית, בין שער המוגרבים ושער הטהרה, ומורכב משני שערים - שער השלשלת ושער השכינה. השער, שהעניק את שמו לרחוב כולו, נקרא על שם שלשלת שהייתה תלויה בפתחו, לה יוחסו סגולות של עשיית צדק ומשפט: המסורת המוסלמית מספרת כי הצדדים במשפט היו מגיעים בפני השלשלת ומנסים לאחוז בה. הצודק בדין הצליח, ואילו החייב בדין נכשל, שכן השלשלת הייתה מתחמקת ממנו. השער בנוי על שרידיו של שער קדום, והרחוב המוביל אליו בנוי על גבי קשת וילסון.בית השער, מכיוון הרחוב, הוא מן התקופה הצלבנית ומשקף מציאות בה רוחב רחוב השלשלת היה בעבר כפול מאשר בימינו.
[עריכה] שער הטהרה
שער הטהרה (ערבית: باب المطهرة באב אל-מֻטַהַרה) הינו שער קטן שאינו משמש כניסה ויציאה רשמית, אלא מעבר אל השירותים הציבוריים של הר הבית שממוקמים לידו מחוץ למתחם ההר. בעבר שימש שער זה למעבר בין הר הבית ובתי המרחץ הסמוכים לו, חמאם א-שפע וחמאם אל-עין.[עריכה] שער מוכרי הכותנה
שער מוכרי הכותנה (ערבית: باب القطانين "באב אל קטאנין") נבנה בין השנים 1336 - 1337 על ידי תנכיז מושל דמשק בתקופה הממולכית (תקופת הסולטאן אל-נאצר מחמד בן קלאוון).השער בנוי במבנה אבלק בצבעי אדום צהוב שחור ולבן ובראשו מעוטר במוקרנס.
במקורו, היה השער בעל חזית כפולה, אך רק החזית הפונה מערבית, לשוק השתמרה.
השער נמצא כ-240 מטרים צפונית לקצה הדרום מערבי של הכותל המערבי והנו השער הקרוב ביותר לכיפת הסלע בהיותו ממוקם בדיוק ממולה.
שוק מוכרי הכותנה (سوق القطانين סוק אל-קטאנין) המוביל אל השער נבנה אף הוא על ידי תנכיז, ושימש מבואה ראשית להר הבית.
[עריכה] שער הברזל
שער הברזל (ערבית: باب الحديد באב אל-חדיד) ממוקם מצפון לשער הכותנה. משערים כי שמו של שער זה ניתן לו מכיוון שבעבר היה היחיד משערי ההר שהיה מברזל ולא מעץ (כיום גם שער זה עשוי עץ). שער זה מפורסם בזכות הכותל הקטן הממוקם בצמוד לו, ומשמש מקום תפילה ליהודים.[עריכה] שער המשגיח
שער המשגיח, או שער המפקח (ערבית: باب المجلس באב אל-מג'לִס "שער המועצה"), ממוקם ברחוב עלאא' א-דין, ומשמש אחת הכניסות הראשיות להר. יש הסבורים כי שמו ניתן לו בשל מיקום משרד הוואקף, המפקח על סדרי ההר, בצמוד לשער. סברה אחרת גורסת כי בסמוך לשער היה בית הכלא הראשי של ירושלים, ומפקדת המשטרה (לפני בניית הקישלה).[עריכה] שער הסראיה
שער הסראיה (ערבית: باب السرايا באב א-סראיא "שער בית הממשל") הוא שער קטן מצפון לשער המשגיח, שער זה כיום הינו אטום.[עריכה] שער בני ע'ואנימה
שער בני ע'ואנימה (ערבית: باب الغوانمة באב אל-ע'ואנימה) ממוקם בפינה הצפון-מערבית של ההר, מתחת לבית הספר עומריה. השם של השער והצריח הסמוך אליו מזכיר את "שער הצאן" (באב אל-ע'נאם) שהיה ליד מגדל המאה ומגדל חננאל בקצה המערבי של החומה הצפונית (נחמיה ג: א).[עריכה] שערים מצד צפון
[עריכה] השער החשוך
השער החשוך מכונה גם שער פייצל, על שם פייסל הראשון מלך עיראק. שער זה בנוי במתוך מנהרה ארוכה וחשוכה מתחת לבית הספר עומריה, שיוצאת מרחוב ויה דולורוזה עד להר הבית.[עריכה] שער הסליחה
שער הסליחה (ערבית: باب حطة באב חוטא) מכונה גם שער האנטוניה. השכונה הסמוכה לשער מכונה על שמו שכונת באב-חוטא.[עריכה] שער השבטים
שער השבטים (ערבית: باب الأسباط באב אל-אסבאט, אל-אסבאט בערבית הוא כינוי ל-12 שבטי ישראל) נמצא בפינה הצפון-מזרחית של הר הבית. השער נמצא בסמוך לשער האריות, שאף הוא נקרא בעבר שער השבטים.ייתכן אף ששם זה מעיד על שימוש של שער זה לעלייתם של יהודים להר הבית, דבר המשתקף אף בשמם של "בריכת ישראל" ו"צריח בני ישראל" הסמוכים.
דרך שער זה, פרצו הצנחנים מחטיבה 55 של צה"ל אל הר הבית, ומשם לכותל, במלחמת ששת הימים.
[עריכה] שערים בצד מזרח
בצד מזרח אין שערים פתוחים כיום, אך יש שערים סתומים ששמשו בעבר למעבר.
[עריכה] שער הרחמים
השער ממוקם בצידה המזרחי של ירושלים ונבנה במאה ה-7. באזור נמצאו גם שרידי שער מתקופת בית שני. השער מורכב משני פתחים חסומים, האחד "שער התשובה" והשני "שער הרחמים". ע"פ המסורת הנוצרית, בשער זה עבר ישו ועל כן הוא נקרא בפיהם "שער הזהב". ע"פ המסורת היהודית, בשער זה יעבור המשיח ויביא את הגאולה האגדה מספרת כי הסולטאן סולימאן הראשון, ששמע על מסורת זו, החליט למנוע את ביאת משיח היהודים על ידי חסימת השער, ועל ידי הקמת בית קברות מוסלמי גדול מולו, שכן אליהו, הנלווה למשיח, הוא כהן, ולכהנים אסור לעבור בתחום בית קברות.
כיום נמצא במבנה השער בית תפילה ולימוד מוסלמי. הכניסה למבנה השער היא דרך הר הבית בלבד.
[] שערים בצד דרום
בצד דרום אין שערים פתוחים כיום, אך יש בו שערים סתומים ששימשו בעבר למעבר.[] שערי חולדה
שערי חולדה מורכבים משלוש מערכות שערים, השער היחיד, השער הכפול, והשער המשולש. לשלושת השערים היו בעבר מנהרות מדורגות שהובילו אל פני הר הבית. אין זה ברור האם המשנה במסכת מידות מתייחסת למתחם הר הבית החשמונאי, או אף להרחבותיו של הורדוס, כך שייתכן שלא מדובר באותם השערים.[עריכה] מוזיאון האסלאם
בפינתו הדרום-מערבית של ההר ממוקם מוזיאון האסלאם. המוזיאון נחנך בשנת 1923, והיה בין המוזיאונים הראשונים בירושלים.[עריכה] קברים
לאורך הדופן המערבית של הר הבית ישנם קברים רבים של נכבדים ירושלמים. מצפון לשער מוכרי הכותנה ישנה חלקת הקבר של משפחת אל-חוסייני, בה קבורים זה לצד זה מוסא כאט'ם אל-חוסייני, בנו עבד אל-קאדר אל-חוסייני ובנו של האחרון, פייסל אל-חוסייני. מצפון להם ממוקמת חלקת הקבר של המשפחה ההאשמית, משפחת המלוכה של ירדן.[] לקריאה נוספת
- הר הבית ואתריו, אריאל 64-65, אריאל, ינואר 1989
- דוד קרויאנקר, ירושלים - מבט ארכיטקטוני, כתר הוצאה לאור, 1996.
- ברוך ספיר, הר הבית, נופים ואתרים, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1973.
- ירושלים וכל נתיבותיה, יד בן צבי - הוצאה לאור, 1996
- י' מגן, על שערי הר הבית בכתבי יוסף בן מתתיהו ובמסכת מידות, קתדרה 14 (תש"מ), עמ' 53-41
- א' אייבשיץ, חומת הר הבית המקודש - בבניין הורדוס, סיני צג (תשמ"ג), עמ' קצג-רד.
[] קישורים חיצוניים
- יובל ברוך, מעלה המוגרבים - הסיפור האמיתי, באתר של רשות העתיקות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה