לק'י
בדמייך חיי
בספרו של ר' משה שפירא "פניני שפת אמת",מובא, שסיבת מקום הברית, - כי האבר הזה מתעורר, על מנת להוליד, ככה גם אנחנו, מתעוררים לעבודת ה' !
ר' יונתן מילוא, במדורו אגדתא לפרשה, ב"מעט מן האור", מביא אגדה משמ'ר, המספרת שה' ומשה בקשו וציוו מהעם שלש פעמים למול, אחרת לא יוכלו מהפסח – ללא הועיל !
בלית ברירה, ה' מצווה על משה – לשחוט פסח! במקביל, הוא מצווה לכל רוחות העולם, לעבור, בדרכם אל בנ'י קשי עורף, דרך גן העדן ולהביא את ריחותיו, אל בני ישראל! ואלה היו עייפים מהריח.
לאחר שה"עקשנים" הריחו, מיד רצו אל משה רבם, בדרישה: לתת להם הפסח ! ועל כן, בפעם הרביעית בא הדרישה – למול !
לאחר שמלו, עבר ה' בכבודו ובעצמו, חיבק, נישק, ובירך – כל אחד ואחד !
המדרש מסיים בסיבת האהבה הזאת: "ואעבור עליך ואראך מתבוססת...בדמייך חיי" – בדם של פסח ובדם המילה !
מימוש
מאוד מפתיעות המסקנות של הרב מילוא מהמדרש: - בחיי כל אדם, ישנה צומת, שבפנייתה הוא זוכה בחיי חירות, אלא שהאדם עייף לעשות "פניית חייו", בגלל עייפות (על פי הסברו של הרב, "עייפות" – היא תוצאה של הפער, בין המציאות ליעוד, מיצוי המרבי של כל כישרונותיו, של ניצוץ אור ה', שטמון בכל אחד ואחד !).
האם זה אפשרי ?
כן, האם זה אפשרי, המימוש הנזכר לעיל, במציאות שלנו, של העדר המקדש ? כשאפילו, טעם הפירות ניטל עם חורבנו !?
שמעתי, שעל פי המדע, כוח האיחוי, - הרבה יותר חזק מכוח הבקוע; או, במילים אחרות, - הרץ לקראת אהבתו, רץ הרבה יותר מהר מהבורח מסכנה !
מה בין "חבור", "איחוי", "דבקות" ו"בקוע"?
"חיבור" – כמו "חבר"; "בקוע" – "שבר"; - "דבקות" = חבור בעזרת חומר שלישי, - דבק; "איחוי" =איחוי מחדש (עצם שנשברה), - בא ממלה "אח".
במילים אחרות, לאחר השבר של אלפי שנים (ברגע קטן עזבתיך), ומה שקרה לפני 70 שנה, זאת אומרת - לאחר השואה, הקמת מדינה וקבוץ גלויות לאחריה, האם אנחנו בפתח "ברחמים גדולים" ?
אם כך, אז למה, אנו עדיין נראים כל כך עגומים, מתמגנים ומתגוננים ("עייפים") !?
אם השואה הוציאה אותנו מהגלות, אז מה הוא הכוח, שיוציא את הגלות מעצמינו ?
אם עד היום, הכוח החזק המכונה "ביקוע" (של "פצצת אטום"), השבר, מהמקדש ומהארץ, 
לאחר השואה, הביא אותנו הביתה, מה הסיבה של העדר הופעת הרצון, אדיר עוז המעש, לבניין, בחדוות היצירה !?
האים זה משהוא חיצוני לנו, מעין "מקיף רחוק", שינחת עלינו ממרחקי היקום, על מנת להעיר בנו אהבה !? "עד שתחפץ" ?...
התפלה
"שעוותינו קבל ושמע צעקתינו, - יודע תעלומות" !
כן, התעלומות שלנו, הם – הם, - "ריח גן העדן", הריח המוטבע בבשרינו עם הברית, בקשרי איחוי עם דם הפסח, משוועים לגאולה, לקראת העבודה באהבה רבה וליצירה בחדווה !
חוטר
אנחנו – זה השתקפות חלומותינו הכמוסים והקסומים, כי הם מהוים את רצונינו. הרצון – מעצב את מעשינו, והם אלה שקובעים את הגורל !
ואיך נעצב את שאיפותינו ? - בתפלה !
בברכה – חיים אודם
ד' בתמוז ה'תשע"ב
עפרה
תמונות יפיפיות. תודה לך חיים. שובבת את נפשי.
השבמחק