המלך בשדה

מאת: רבקה שמעון/ נשים למען המקדש

המלך בשדה. זו המסקנה אליה הגענו, חברות הקבוצה ואנכי, בעלייתנו היום להר הבית.  העלייה התחילה בכך שקבענו להיפגש בשבע וחצי בבוקר, אך הכלה וחברתה נתקעו בפקק.

כשהגעתי כבר לבידוק, מצאתי שם את חברי קבוצתו של משה פייגלין שעולים כל י"ט בחודש. מוטי  השוטר הציע לי להצטרף אליהם.

האמת, מעדיפה אני ללכת עם קבוצת הנשים שלי ללא גברים, שממהרים  מאד והקצב שלהם לא מתאים לשלנו. מה גם שאני עולה עם כלה, שזקוקה לתשומת לב מיוחדת והתייחסות  ליום בו היא עומדת להינשא.  'אם לא תעלי עכשיו תצטרכי לחכות עד הליווי של שמונה וחצי' אמר לי מוטי.

באותו רגע החלטתי להמתין. כלה זה משהו מיוחד ושווה לחכות לה.

ברגע שהגיעה הכלה עם המלווה שלה, מוטי מצא לנו ליווי ב"ה. נס, כנראה. יש מאין.

ופה ארע דבר חדש:

פתאום הסתבר שיש בבידוק גם שוטרת שעורכת עלי בדיקה גופנית. כלומר, היא מששה אותי לאורך לבדוק אם לא הסתרתי משהו בכיסים.

בכיסי אכן היו כרטיסי בקור לכלה וגם דף מקורות ששמענו מפי הרב יצחק לוי. בסופו של דבר מוטי הסכים להשאיר את החומרים ה'מסוכנים' האלה עלי. 'מה יהיה אם אעלה להר ספר קוראן?' שאלתי את מוטי. הוא חייך במבוכה. מה הוא יגיד?

כשהגענו לכניסה להר , אני רואה שאיש הוואקף מצביע עלינו לשוטר.

'מה הוא רוצה?' שאלתי את השוטר.

הוא אומר שהבחורה פה אתך לא לבושה בסדר.

פה עלי לציין, שבעליה הקודמת שלי אחרי תשעה באב, העיר שומר הוואקף בכניסה לאחת העולות אתי שהיא לא צנועה, ואכן חצאיתה הייתה קצת קשורה קצר מדי ובקשתי ממנה להתיר את הקשרים. אולי לא הייתי צריכה להסכים לזה.

 היום הרגשתי שאני לא אתן לו לקבוע לי.

'עכשיו,' אמרתי לשוטר,' עכשיו אתה מביא לפה את מוטי או את אבי ביטון, ואני תובעת את הנחש הזה על הטרדה מינית'.

פתאום הוא הבין עברית.

מה את רוצה, אני נשוי עם ילדים, אמר לי.

'מה זה קשור? מה אתה מסתכל לי על נשים ובודק את אורך החצאית? ובכלל מי אתה שתגיד לי איך נשים מתלבשות. עכשיו תביא את מוטי.'

מוטי שלח חבר שלו, שוטר נחמד, והסברתי לו שההלכה היהודית מתירה לאשה ללבוש שמלה שמכסה את הברך, והוא לא יקבע לי גדרי צניעות בשעה שהערביות עולות להר הבית עם מכנסים צמודות, ובכותל למשל לא יתנו להן להסתובב כך.

בכל זאת הוא הביא צעיף, אבל אני אסרתי על הבחורה להתעטף עם זה.

'אני אתבע אתכם על הטרדה מינית, ואתם לא תקבעו לי איך הנשים שלי הולכות. גם שוטר לא יעמוד לי פה ויסתכל על אורך חצאיות של הנשים שעולות אתי. עובדה שבכותל יש נשים לתפקיד כזה.

מאותו רגע הרגשנו איך ה' מלווה אותנו ממש. הזמן עמד מלכת וההר היה כולו שלנו. פסענו לאט. עמדנו איפה שרצינו, הערביות לא צעקו אלינו אללה אכבר, עמדנו מול המסגד ובכל מקום שרק אפשר, התפללנו ומלמלנו. גם אפר מקלה לקחנו במפית עבור החתן שעלה שעה אחרינו.

השוטר הנחמד שברכנו אותו בסוף העלייה אמר לבנות הקבוצה שלי- 'אני לא יכול עליה'..(הכוונה אלי).

הצטרפה אלינו באמצע אישה ממכרותיי, שרגילה לעלות להר. היא ספרה לנו במזרח ניסים ונפלאות. מקווה שתעלה זאת על הכתב.

הרגשתי היום- המלך בשדה. חודש אלול, ובהתעקשות שלנו על גדרי ההלכה היהודית על ההר נתנו כבוד לה'.

ובקשר למישוש בבידוק- רק אותי מששו. שוטרת צעירה ישראלית- אין לי נגדה כלום. השאלה היא – חוקית ומשפטית, מה עושים עם זה?