שלום וברכה!
רצוני לשתף אתכם בחווית עליה להר המוריה, הר הבית, הר המקדש.
.JPG)
ההכנות היו מרובות :
הזמנת חדר במלון למפרע, טבילה במקווה טהרה, וכמובן עליה לרגל לירושלים מצפת.
עמדנו וחיכינו, ביתי ואני, לפתיחת השער. לקחו מאיתנו תעודות זהות ואנחנו עמדנו בטור השמאלי , בטור של היהודים.
התיירים מחו"ל , הלא יהודיים, נכנסו מהטור הימני, ללא צורך להזדהות. מרגע שרגלינו עמדו על ההר, קיבלנו תדרוך מהשוטרים לא להתפלל, לא למלמל, לא להשתחוות, לא לעשות בלאגן ומי שיתפס אז כל הקבוצה יורדת.
על ההר זירזו אותנו להמשיך ולא להתעכב "תלכו תלכו, אל תעמדו פה", השוטרים אמרו שהם מגנים עלינו מפני הערבים אבל למעשה שמרו עלינו שלא נתפלל ולא נזיז את שפתינו ושלא נעשה "בעיות" כפי שהשוטרים קראו לכל סממן של תקשורת עם בורא עולם.
באחת הפעמים שעצרנו, הרב נתן תדרוך, הסבר, ראיתי ששוטר קורא במכשיר קשר, שוטר אחר הגיע ואז הם הוציאו שני גברים מקבוצתנו. אני בכיתי מחוסר אונים. ראיתי מוסלמי מתפלל ומשתחווה עם האחוריים כלפי כיפת הזהב (קודש הקודשים) ופניו למכה, העזובה על הר הבית גדולה, לא נראה שהמקום עצמו חשוב להם.
היה חשוב לי להראות לביתי למה אנחנו מתגעגעים, על מה אנחנו מתפללים, הרי איך אפשר להתגעגע לדבר מה שאינך מכיר!?
ב-1973 עליתי למקום המקדש, הכניסה אז הייתה ללא הגבלת זמן וללא הגבלת מקום, הגעתי עד אבן השתיה (לא הייתי יהודיה) לא היו שוטרים, לא היו פורעים, האווירה הייתה טובה נינוחה, בקיצור "מקום תיירותי עולמי".
מבחינתי הסיטואציה כל כך בלתי נתפסת והגיונית בהר הבית.
בתנ"ך כתובה ירושלים מעל ל-600 פעמים ואילו בקוראן ירושלים לא מוזכרת אפילו לא פעם אחת.
תתעוררו, זה שלנו!!
כן, ריבונו של עולם , אני אעלה להר קודשיך שוב כדי להראות לך שאני אוחזת במקום הזה ואני מתגעגעת למקום הזה!
שירה יהודית, צפת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה