אחד הפרקים המופלאים מחיי האבות ששימש אבן יסוד באמונת ישראל הוא ניסיון העקידה. דמותו של אברהם אבינו, היהודי הראשון, מוארת בכל צדדיה: רשמי מחשבותיו, המיית רגשותיו, רצונו האיתן, כוח ביצועו הזריז והתקיף, עולם שאיפותיו ומשאלות לבבו, אהבתו הטהורה לבוראו שמעבר להיפעלות חומרית וזעזוע חושים נמוך – מטביעים את חותמם לדורות בדרך של "מעשה אבות סימן לבנים". כל זה בהר המוריה, מקום שבו קידש שם שמים ברבים למען שמו באהבה. שם נבנה בית המקדש, שם שורשיו של עם ישראל, שם החוסן הלאומי הישראלי. במקום הזה הובטחו שני שלבים בעקידה לאברהם:
א. "ויירש זרעך את שער אויביו" – זהו הגילוי החיצוני של הכוח האיתן הקיים בישראל, וזהו רז נצח ישראל וקיומו לעדי עד – והנצח זו ירושלים.
ב. "ויתברכו בזרעך כל גויי הארץ" – אבן שואבת לעולם כולו. באחרית הימים יהיה הר בית ה' בראש הרים וינהרו אליו כל גויים, לדעת את ה' מאפסי ארץ.
בית המקדש איננו עוד בניין מפואר של גוש אבנים. בית המקדש הוא טבורו של עולם, המרכז הרוחני החלומי, עד כדי שהר סיני שעליו ניתנה התורה הוא שאור מן העיסה שנתלש מהר המוריה. בית המקדש הוא מוקד הנבואה לשלום בארץ ובעולם. בית המקדש הוא הרוח החדשה והלבבות החדשים בעולם, לראות את הטוב שבאדם. בית המקדש הוא מקום העקידה, שהחל מהנעקד הראשון יצחק, ונמשך עד ימינו במעשה הגבורה של סא"ל רועי קליין, שמסר עצמו למען הצלת חבריו.
בית המקדש איננו עוד חלוקת ירושלים, אלא ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו. בית המקדש הוא תעודת הזהות של עם ישראל. בית המקדש זה אנחנו, זה הקשר הישיר של העם היהודי עם בוראו, זו זכותנו על הארץ הזאת. אנו מחויבים בכל המצוות התלויות בארץ. כולנו תפילה שייבנה במהרה בימינו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה