רשמי עלייתי להר הבית || עטרה
"יש אותי לפני העליה להר, קרוב הכי שאפשר לשכינה, ויש לאחריה" • כך מסכמת עטרה את עלייתה להר הבית בסוכות • הדברים הובאו לראשונה באתר של נשים למען המקדש
↓ מאת: עטרה/ נשים למען המקדש
04:37 מתעוררת , לא מצליחה לחזור לישון, מתארגנת ויוצאת.
נפגשת עם אמא בירושלים.
התרגשות קטנטנה מתחילה לעטוף אותי אני רצה ברחובות הקרים, צינה של בוקר, נקיות וטהרה. מגיעות.
דברים טכניים תעודות זהות , רישומים.
דברים טכניים תעודות זהות , רישומים.
עוד לא ממש מבינה מה אני עושה שם ואם זה בכלל נכון,
ואם צריך ואם זה כדאי.
השוטרים מברכים אותנו בנעימות בחג שמח זה מביא את האווירה לנינוחה יותר.
המתח בי הולך וגובר, הלב מתחיל לדפוק טיפה יותר מהר עוברים את המחסום ומתחילים לעלות.
שירה אדירה: 'יבנה המקדש יבנה המקדש' שרים בכל הכוח. ומרגישים קרובים,
כל כך קרובים.
ושוב נאמרת תזכורת: אסור להתפלל, אסור למלמל, אסור להניע שפתיים...
נכנסים למתחם. שוטרים יהודים ולהבדיל מעורבים בניהם שוטרי וואקף מסביבנו מקיפים אותנו מכל עבר ואני כמו בתוך חלום בתוך בלון שקוף נמצאת במקום אחר, מקנחת את האף, מסתירה את הפה וזועקת לה' בלי קול.
מרגישים קרוב, מרגישים ומתקרבים ולפתע רואה כמה שאנו קרובים והתרגשות שלא ידעתי כמוה עוטפת את כולי, ואני לא יכולה להוציא קול.
בא לי לשיר, בא לי לרקוד להודות לה' שזיכה אותנו לעלות להר שלו למקום שלו בחג הסוכות.
אני אומרת לאמא ואמא לי: בואי נברך.
ומתחת לטישו מברכת " ברוך.. מציב גבול אלמנה"
" ברוך... שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה"!!!
ומייד לאחר מכן שומעת את המדריך זהו המקום הקדוש ביותר מכאן היו נכנסים לבית המקדש!
איך שהלב והנשמה מרגישים שזהו המקום הקדוש, איך הם הנחו אותנו לברך במקום בו הכי קרובים לשכינה.
ושם, כל התפאורה שמסביב, השוטרים, הערבים, רעולות הפנים, את כולם אני לא רואה פתאום והם אינם ואין ספקות בכלל ואין שאלות אם צריך לעלות, אם זה נכון אם זה מותר.
יש רק בהירות גדולה בלב ובנשמה.
יש רק את עם ישראל שחוזר לארצו, שעולה להר ה', שדורש את שכינת ה' בתוכו.
יש אותי לפני העליה להר, קרוב הכי שאפשר לשכינה, ויש לאחריה.
בימינו יבוא גואל.
תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
השבמחק