לבנות מקדש מלבנים של צדק חברתי

להלן מאמרו המקורי של הרב יובל שרלו שליט"א שפורסם בעלון צוהר לשבת פרשת ויצא.

לבנות מקדש מלבנים של צדק חברתי / הרב יובל שרלו

העליה למקומות המותרים בהר הבית היא חשובה ומחזקת את זיקתנו אל הקודש ואל מורשתינו ויעודינו. בד בבד חשוב לזכור כי את בניין המקדש מתחילים ממעשים של תיקון בתחומי הצדק והמשפט שבגללם חרב הבית מלכתחילה

 הרב שרלו לצד הרבנים אלבום ועזריה אריאל
 בכנס מכון המקדש

כבר במעמד הסנה, שהוא ההתגלות הגלויה הראשונה, בא לידי ביטוי היחס הכפול והמיוחד למקום הקודש. מחד גיסא, אנו נמשכים למקום הזה, ומשה רבינו אומר "אסורה נא ואראה". מאידך גיסא קיימת חובת הרחקה והיזהרות מלפרוץ אל הקודש, והקב"ה אומר לו "אל תקרב הלום". כפילות זו חוזרת במעמד הר סיני: מצד אחד אזהרה לעם שלא לעלות בהר, ומאידך רתיעה ופחד "וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק". בסופו של דבר, הוטבע המעמד המיוחד הזה בבית המקדש. נצטווינו "לשכנו תדרשו ובאת שמה", שכן בדרך זו נוצרת הזיקה המיוחדת המתמדת בינינו ובין רבש"ע. אולם בד בבד נצטווינו גם להרחיק מן המחנה "כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש", ולהיזהר בזהירות מיוחדת במינה שלא להיכנס למקומות האסורים בכניסה, ושלא לבוא אל הקודש בלבוש צועים.

כיצד עלינו לבטא את הכפילות המיוחדת היום? עלולה זו להיות בכייה לדורות אם נבחר באחד מן הקטבים בלבד - בין אם נבחר להתעלם ממצוות העליה ובין אם נתעלם ממצוות ההרחקה. אם חס ושלום נתעלם ממצוות ההרחקה הדבר קשור באיסורי כרת חמורים ובחילול המקום הקדוש, ואסור לנו להיות חלק מזה. גם אם יש הטוענים שמצד מצוות כיבוש – הכל מותר. מאידך, התעלמות ממצוות העלייה תעצים את ההתרחקות שלנו מן הקודש.

כבר היום, מוטמעת ברבים בעם ישראל החלוקה המוטעית לפיה "הר הבית – לערבים והכותל – ליהודים", לדעת רבים זו חלוקה שניתן לחיות עימה. בפועל חלוקה זו גם מייצגת את מה שקורה בשטח. את היהודים מעניין הכותל בלבד. ריצת הצנחנים דרך הר הבית לכותל בימי מלחמת ששת הימים אך מעצימה שגיאה זו. לא זו בלבד, אלא שההתרחקות ממצוות העליה ממיסה את הזיקה למקום קדוש בכלל, ולחשיבות של המפגש שבין אלוקים ואדם במקום אשר יבחר ה'. בשל כך, יש חשיבות עילאית לעליה להר הבית, למקומות המותרים (מחנה לוויה), וזאת לאחר טבילה וטהרה כדין. זוהי התנועה המתעלה מהמציאות שעל הארץ אל שערי שמיים. המקום הקדוש ביותר בעולם ראוי להתקשרות יותר עמוקה ויותר אמיצה מצדנו. אין מדובר במעשה פוליטי או במאבק לאומי דרך העלייה להר הבית, כי אם בדבר מה שהוא גבוה בהרבה מכל המרכיבים האלה. מדובר בכינון התנועה העמוקה כלפי הקודש, כלפי ההתגלות, כלפי הנבואה, כלפי הסנהדרין, כלפי כל מה שמכונס בנקודה המופלאה הזו שאותה איוה ה' למושב לו.

אולם בד בבד עלינו להטמיע בנו את ההכרה כי את בית המקדש לא מתחילים לבנות בהר הבית. נביאי ישראל לימדו אותנו לאורך הדורות כולם, כי התשתית המהותית של בית המקדש היא בחיי הצדק והמוסר. ירושלים חרבה כאשר התמלאה הסאה של ההתנהגות הנפשעת של האומה בתחומי הצדק והחברתי, וירושלים תיבנה כשאלה ישובו בבחינת "ציון במשפט תיפדה ושביה בצדקה". את בית המקדש מתחילים לבנות ברחובות העיר, בשווקים וברחובות, במעמדם של עובדי הקבלן ובמאבק באלימות כנגד החלשים בחברה, בחלוקה צודקת והוגנת של נכסי המדינה ובהנגשת בתי הכנסת ושאר המוסדות לבעלי המוגבלויות. אלה היסודות של המקדש, ובכך גם הופך המאבק לצדק חברתי לחלק מחציבת היסודות ומהעמדת העולמות הראויים למקדש.

בשילוב המיוחד של העלייה להר ותיקון המידות, הקדושה והטהרה והמאבק לצדק חברתי, התפילה והטבילה עם החסד והטוב והישר – טמונה גאולתינו ופדות נפשנו. יעקב אבינו סלל לנו את הפתיחה הזו בפרשת השבוע שלנו, ואנו קרואים לטפס בסולם המוצב ארצה שראשו מגיע השמיימה.

* הרב יובל שרלו ראש ישיבת ההסדר בפ"ת וחבר הנהלת ארגון רבני 'צהר'