לבנות מקדש מלבנים של צדק חברתי

להלן מאמרו המקורי של הרב יובל שרלו שליט"א שפורסם בעלון צוהר לשבת פרשת ויצא.

לבנות מקדש מלבנים של צדק חברתי / הרב יובל שרלו

העליה למקומות המותרים בהר הבית היא חשובה ומחזקת את זיקתנו אל הקודש ואל מורשתינו ויעודינו. בד בבד חשוב לזכור כי את בניין המקדש מתחילים ממעשים של תיקון בתחומי הצדק והמשפט שבגללם חרב הבית מלכתחילה

 הרב שרלו לצד הרבנים אלבום ועזריה אריאל
 בכנס מכון המקדש

כבר במעמד הסנה, שהוא ההתגלות הגלויה הראשונה, בא לידי ביטוי היחס הכפול והמיוחד למקום הקודש. מחד גיסא, אנו נמשכים למקום הזה, ומשה רבינו אומר "אסורה נא ואראה". מאידך גיסא קיימת חובת הרחקה והיזהרות מלפרוץ אל הקודש, והקב"ה אומר לו "אל תקרב הלום". כפילות זו חוזרת במעמד הר סיני: מצד אחד אזהרה לעם שלא לעלות בהר, ומאידך רתיעה ופחד "וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק". בסופו של דבר, הוטבע המעמד המיוחד הזה בבית המקדש. נצטווינו "לשכנו תדרשו ובאת שמה", שכן בדרך זו נוצרת הזיקה המיוחדת המתמדת בינינו ובין רבש"ע. אולם בד בבד נצטווינו גם להרחיק מן המחנה "כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש", ולהיזהר בזהירות מיוחדת במינה שלא להיכנס למקומות האסורים בכניסה, ושלא לבוא אל הקודש בלבוש צועים.

כיצד עלינו לבטא את הכפילות המיוחדת היום? עלולה זו להיות בכייה לדורות אם נבחר באחד מן הקטבים בלבד - בין אם נבחר להתעלם ממצוות העליה ובין אם נתעלם ממצוות ההרחקה. אם חס ושלום נתעלם ממצוות ההרחקה הדבר קשור באיסורי כרת חמורים ובחילול המקום הקדוש, ואסור לנו להיות חלק מזה. גם אם יש הטוענים שמצד מצוות כיבוש – הכל מותר. מאידך, התעלמות ממצוות העלייה תעצים את ההתרחקות שלנו מן הקודש.

כבר היום, מוטמעת ברבים בעם ישראל החלוקה המוטעית לפיה "הר הבית – לערבים והכותל – ליהודים", לדעת רבים זו חלוקה שניתן לחיות עימה. בפועל חלוקה זו גם מייצגת את מה שקורה בשטח. את היהודים מעניין הכותל בלבד. ריצת הצנחנים דרך הר הבית לכותל בימי מלחמת ששת הימים אך מעצימה שגיאה זו. לא זו בלבד, אלא שההתרחקות ממצוות העליה ממיסה את הזיקה למקום קדוש בכלל, ולחשיבות של המפגש שבין אלוקים ואדם במקום אשר יבחר ה'. בשל כך, יש חשיבות עילאית לעליה להר הבית, למקומות המותרים (מחנה לוויה), וזאת לאחר טבילה וטהרה כדין. זוהי התנועה המתעלה מהמציאות שעל הארץ אל שערי שמיים. המקום הקדוש ביותר בעולם ראוי להתקשרות יותר עמוקה ויותר אמיצה מצדנו. אין מדובר במעשה פוליטי או במאבק לאומי דרך העלייה להר הבית, כי אם בדבר מה שהוא גבוה בהרבה מכל המרכיבים האלה. מדובר בכינון התנועה העמוקה כלפי הקודש, כלפי ההתגלות, כלפי הנבואה, כלפי הסנהדרין, כלפי כל מה שמכונס בנקודה המופלאה הזו שאותה איוה ה' למושב לו.

אולם בד בבד עלינו להטמיע בנו את ההכרה כי את בית המקדש לא מתחילים לבנות בהר הבית. נביאי ישראל לימדו אותנו לאורך הדורות כולם, כי התשתית המהותית של בית המקדש היא בחיי הצדק והמוסר. ירושלים חרבה כאשר התמלאה הסאה של ההתנהגות הנפשעת של האומה בתחומי הצדק והחברתי, וירושלים תיבנה כשאלה ישובו בבחינת "ציון במשפט תיפדה ושביה בצדקה". את בית המקדש מתחילים לבנות ברחובות העיר, בשווקים וברחובות, במעמדם של עובדי הקבלן ובמאבק באלימות כנגד החלשים בחברה, בחלוקה צודקת והוגנת של נכסי המדינה ובהנגשת בתי הכנסת ושאר המוסדות לבעלי המוגבלויות. אלה היסודות של המקדש, ובכך גם הופך המאבק לצדק חברתי לחלק מחציבת היסודות ומהעמדת העולמות הראויים למקדש.

בשילוב המיוחד של העלייה להר ותיקון המידות, הקדושה והטהרה והמאבק לצדק חברתי, התפילה והטבילה עם החסד והטוב והישר – טמונה גאולתינו ופדות נפשנו. יעקב אבינו סלל לנו את הפתיחה הזו בפרשת השבוע שלנו, ואנו קרואים לטפס בסולם המוצב ארצה שראשו מגיע השמיימה.

* הרב יובל שרלו ראש ישיבת ההסדר בפ"ת וחבר הנהלת ארגון רבני 'צהר'

ובאת שמה / הרב יצחק לוי

להלן מאמר  של  הרב יצחק לוי* שליט"א שפורסם בעלון צוהר לשבת פרשת ויצא. העלון הוקדש השבת לענין המקדש: 

 גם כיום כשעל הר המוריה אין בית מקדש, ישנן מצוות, רגשות ומעשים שאותם ניתן ואף חובה לבצע במסגרת שימור זיקתנו ויחסינו למקום המקדש. הכותל המערבי חשוב, אולם חשיבותו נובעת ממה שנמצא מעבר לו.



 הרב יצחק לוי שליט"א בהר הבית



מאותם רגעים מופלאים של הארת פנים לפני 45שנים, בהם תחושת כולנו הייתה כי "הנה זה עומד אחר כתלנו משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים", כשחיילי חטיבת הצנחנים באותה קפנדריא היסטורית ירדו מן ההר אל הכותל המערבי, הפך הכותל להיות לא מבוא להר הבית והמקדש אלא תחליף לו.

הכותל ומה שמעליו

לכותל ישנה כביכול מורשת עצמית המנותקת במידה רבה מן המקדש. רוב העוסקים בהיסטוריה של הכותל,  בתולדותיו ולא במה שמעבר לו, דנים בהיבטים ההלכתיים ובשאלה האם לרחבת התפילה ישנו דין בית כנסת אם לאו. בולטת לעין העובדה שכיוון התפילה של רוב המתפללים הוא אל מול הכותל, ולא אל מה שמעבר לו. נשאלת השאלה: האם אנו מתפללים אל כותל? האם כשאדם הולך לבקר את חברו והוא לא בביתו, האם הוא מרגיש שהוא ביקר בכותל האבנים שבביתו? יש לציין כי ישנה חשיבות עליונה לחבר את כל עם ישראל אל הכותל המערבי. זוהי מגמה שאותה יש לחזק ולהעצים על מנת להגדיל את האחדות והשיתוף של כל ישראל. אולם נשאלת השאלה עד כמה חיבור זה נעשה בניתוק מן ההר שמעליו.

מורא מקדש

אחת התחושות החשובות ביותר שעלינו לחוש כלפי הר הבית היא תחושת יראה. קיימת מצות עשה מן התורה הנוהגת גם כיום לירא במקום ההוא ממי ששיכן שמו בבית הזה .אחת המצוות העיקריות שמקיימים העולים בטהרה אל ההר היא מצוות מורא מקדש על כל גדריה המעשיים. מורא אין פירושו התרחקות, כפי שלא יעלה על הדעת כי מורא אב ואם יתקיים באמצעות התרחקות פיסית של בן מהוריו. לדעת הרמב"ן תכלית העלייה היא על מנת לירוא ולהרגיש את הקרבה מחד ואת הרוממות האדירה והפער העצום מאידך. מכאן שהיה ראוי לאחר מלחמת ששת הימים להקיף בגדר את שטח מחנה השכינה, הוא הרמה המוגבהת שעליה בנויה כיפת הסלע ושתיאסר הכניסה לשטח זה לכל אדם מאחר ולא זכינו עדיין...

המקום המקודש בעולם

על פי רוב הראשונים ,קדושת ירושלים והמקדש קדשה לשעתה ולעתיד לבוא. מימי שלמה ואילך ועד היום ,ישנה קדושה במקום זה והיא אינה תלויה בקיומו של הבניין. עלינו להעמיק ולהתבונן במשמעות הרוחנית של עובדה זו כי למקום ישנה קדושה, כאשר כל מעגלי הקדושה האחרים בעולם כולו סובבים את המקום הזה.

טהרה וקדושה

המדרגה המאפשרת גישה ראויה אל הקודש, מעבר ליראה, היא הטהרה. כל ההכנות שנעשות על ידי האדם לפני עלייתו אל ההר חיוניות בכדי להגיע לקרבת אלוקים על ההר. נדרשת זהירות מופלגת שלא להתקרב מעבר למקום שממנו ואילך אין רשאים להיכנס. הרמב"ם מדגיש כי ריבוי הטומאות נועד למנוע מן העולה למקדש שחיקה והרגל ולעורר אצלו התפעלות והתחדשות.

מקום התפילה

בזמן שבית המקדש היה קיים, כל התפילות היו עולות למעלה כביכול מן המקום הזה כמפורש בתפילת שלמה, דרך המקום בו עיניו ולבו של הקב"ה מצויים כל הזמן. היעב"ץ כותב "להשתוקק להיות זוכה להתפלל שם לפני המלך להתפלל ממש לפני כסא הכבוד."

חילול ה', אבלות וחורבן

אין ספק כי זיקתנו אל ההר בקדושה ובטהרה מאפשרת לחוש בעצמה ובכאב עצום את גודל החרפה והחילול המתרחשים במקום מידי יום ביומו ואת ההסתרה וההעלמה של כל זכר יהודי. הללו מזמינים כל אחד מאיתנו בכלל ואת העולה בטהרה להר בפרט להתחנן לקב"ה מעומק לבו על רצוננו העז בהחזרת שכינה לציון, להתאבל על המקום ולחוש ציפייה לראותו בבנינו ובשמחתו.

החיוניות של הנוכחות היהודית על ההר

נוכחות יהודית בטהרה על ההר הינה הכרחית על מנת לבטא כלפי עצמנו וכלפי העולם כולו את זיקת הנצח של עם ישראל אל המקום המקודש ביותר בכל ההוויה כולה. חובה זו מתעצמת אל נוכח המאמצים של העולם הערבי להכחיש ולהעלים בדיבור ובמעשה כל זיקה יהודית אל המקום. האחיזה היהודית בהר עצמו אינה תלויה כלל ועיקר בשאלה האם הגיע הזמן לגשת להכנות המעשיות לבנין הבית, אלא היא עומדת בפני עצמה והיא דורשת דיון נפרד.

התיקון הרוחני-תנאי לבניין הפיסי

כשם שחורבן הבית השני לא היה של הקירות החיצוניים של הבית אלא של פנימיותו, ושנאת החינם בתוך החברה הביאה לחורבנו, כך גם בנין הבית העתידי אינו בנין של קירות חיצוניים אלא בנין של אומה מתוך אהבת חינם, צדק ומוסר. אבא שלנו לפני אלפיים שנה החריב את ביתו והסתלק ממנו כי הילדים שלו רבים ונדמה כי הילדים עדין רבים ועל כן אבא לא חזר לביתו.

אם  "לשכנו תדרשו"  אז  "ובאת שמה"

גם מי שסובר כי עדין לא הגיע הזמן לגשת לבנין, צריך להציב בבירור את היעד הרוחני של עם ישראל לדורות הבאים והוא ליצור מציאות רוחנית ומעשית של תיקון רוחני וחברתי באומה כולה ורצון עז ומשמעותי לפעול ולצפות באופן מעשי לראות את פני המלך שוב בביתו. וכלשון רבי יהודה הלוי בספר הכוזרי" ירושלים תיבנה כשיתאוו אליה ישראל בתכלית הכוסף". בתכלית הכוסף.

* הרב יצחק לוי הוא ר"מ בישיבת הר עציון, מראשי העולים בטהרה להר הבית ובכיר המדריכים בהר.