 |
| בנית המזבח מכון המקדש |
מייד אחרי מעמד הר סיני נאמרת למשה סידרה של משפטים, שהקשר ביניהם לבין עצמם סתום, ולא פחות סתום המקום שלהם, מייד אחרי עשרת הדיברות:
"ויאמר ה' אל משה כה תאמר אל בני ישראל אתם ראיתם כי מן השמים דיברתי עמכם".
"לא תעשון איתי אלוהי כסף ואלוהי זהב לא תעשו לכם".
"מזבח אדמה תעשה לי וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך את צאנך ואת בקרך".
"בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך".
איסור עבודה זרה הרי כבר נאמר באריכות ובפירוט בתוך עשרת הדיברות, ומה עניין מזבח אצל הר סיני, ומה הקשר בין שני עניינים אלה ובין פסוקי המסגרת "אתם ראיתם" ו"בכל המקום".
נראה שכך צריך להסביר את הקשר בין המשפטים האלה: המשפט "אתם ראיתם כי מן השמים דיברתי עמכם" הוא אמירה מסוג של מכלל הן אתה שומע לאו. מאחורי "אתם ראיתם" מסתתר בעצם "אתם לא ראיתם". אתם נוכחתם בעוצמה רבה שלאלוהים אין דמות ואין לו סמל ואין לראות אותו בשום מראה, לכן אי אפשר לעשות לו סמל מחומר, מאדמה. אל תעשו איתי, כלומר לשמי, אלוהי כסף ואלוהי זהב. את גירסת "לא ראיתם" אומר משה במפורש לבני ישראל בפרשת ואתחנן, כשהוא מזכיר להם את מעמד הר סיני: ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה ביום דבר ה' אליכם בחורב מתוך האש פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל תמונת כל סמל. כלומר: בהר סיני ראיתם שלה' אין תמונה, לכן השמרו פן תעשו תמונה לה' מכל דבר שעל פני האדמה.
ואולם, יש דבר אחד שאפשר ואף צריך לעשות מאדמה: מזבח אדמה תעשה לי. מה הקשר בין המזבח והאדמה? מצאנו בכמה מקומות בתורה שבניית מזבח קשורה בקריאת שם ה' על המזבח או על המקום, ושתיהן כנראה עניין אחד. יעקב בנה בשכם מזבח וקרא לו אל אלוהי ישראל, בבית אל הוא בנה מזבח וקרא למקום אל בית אל, משה בנה מזבח וקרא לו ה' נסי, גדעון בנה מזבח וקרא לו ה' שלום וכו'. נראה שאפשר לכלול ברשימה הזאת גם את ה' יראה, שקרא אברהם למקום שבו הקריב את האיל על המזבח. בכל מקום שבו מסופר שהאבות בנו מזבח, הם קראו בשם ה'. ה' מדבר אליכם מן השמים ולא מן הארץ, אבל את שם ה' אפשר וצריך לקרוא על מקום על פני האדמה. בבנית מזבח נקרא המקום בשם ה'. לכן גם כאן, אחרי הציווי על בניית מזבח נאמר "בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך".
הר סיני הוא השלמתה של יציאת מצרים, והמזבח בהר סיני הוא השלמתו של פסח מצרים. משה מבקש מפרעה לצאת לזבוח במדבר ופרעה מציע לזבוח בארץ, כלומר במצרים. בסופו של דבר כשהקריבו ישראל את הפסח במצרים, דומה היה לכאורה שמשה נכנע, וקיבל את הצעת הפשרה של פרעה. אלא שבפסח מצרים לא בנו מזבח. פסח מצרים אינו קרבן. דמו ניתן על המשקוף והמזוזות של בתי ישראל ולא על המזבח. הוא בא לקדש את ישראל ולא את המקום. המזבח שנעדר בפסח מצרים ייבנה בהר סיני, שם אפשר לקרוא בשם ה', שם ייזרק חצי הדם על העם וחצי הדם על המזבח, ובזה תושלם יציאת מצרים.
בניית מזבח לה' היא קריאת המקום בשם ה'. לכן אחרי הצווי על בנית מזבח נאמר בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך. אשר אזכיר, ולא אשר תזכיר. במקום שבו אנו בונים מזבח, אף שהמזבח בא מן האדמה ולא מן השמים, ה' מזכיר את שמו.
במקדש, כמו בהר סיני, יש חבור בין שמים וארץ. ומכח אותו חבור, יכול להקרא שם ה' בארץ.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה