מבקרים בהר

הנתונים באדיבות המשטרה.

משטרת ישראל אמנם איננה מונה את המוסלמים הנכנסים בשערי ההר, אך מותר להעריך שמדובר במיליונים רבים מדי שנה. זו מסקנה מתבקשת מהעובדה שעשרה משערי ההר מוקצים לכניסת מוסלמים בלבד, בעוד שער אחד בלבד מוקצה לכניסת תיירים ויהודים. גם מהעובדה שההר פתוח לכניסת מוסלמים במשך כל שבעת ימי השבוע במשך כ-16 שעות ביממה ואף יותר, לעומת 3.5 שעות כניסה ביום, במשך חמישה ימים בשבוע בלבד – ליהודים ולתיירים. הקטגוריה 'תיירים' מכוונת לאלו שאינם יהודים או מוסלמים, אך בהחלט ייתכן שהמשטרה כוללת בה גם יהודים שאינם דתיים. אין לדעת. הסיבה למנייה הנפרדת של הקבוצות היא העובדה שהמשטרה עצמה יוצרת אבחנה ברורה בין שתי האוכלוסיות בכניסה להר. תיירים נכנסים באופן חופשי, בעוד יהודים, בעיקר אלו בעלי חזות דתית, מוכנסים להר רק לאחר תדריך שבו הם מוזהרים 'לשמור על הכללים': לא להתפלל, לא להשתחוות, לא לקרוע קריעה וכיוצא באלו. קבוצות יהודיות גם זוכות לליווי צמוד, נוקשה משהו, של המשטרה והוואקף.

ועדיין, אין בכל אלו כדי להסביר את הפער העצום שבין עליית תיירים להר במאות אלפים, לבין עליית יהודים להר שנמדדת עדיין – גם בשנת 2012, כשהמודעות בישראל לנושא הר הבית גדלה והולכת – באלפים בודדים בלבד. ההסבר עשוי להיות רתיעה ציבורית מכניסה להר הבית, במיוחד בקהל הדתי, שנובעת מפעילות תעמולתית רבת שנים כנגד העלייה להר. אדם המתעניין בכניסה להר הבית, בפרט אם הוא חובש כיפה, נתקל במשך שנים ביחס שלילי ואף לעגני הן מהכיוון הרבני – בפרט מחוגי הרבנות הראשית ששללה את העליה להר בטענות הלכתיות – והן מצד רשויות המדינה ואמצעי התקשורת שטרחו במשך שנים להנחיל בתודעה היהודית את התובנה שהר הבית הוא אתר מוסלמי. אלה הצליחו להדביק תדמית הזויה וקיצונית לחוגים שעסקו בייהוד ההר. היחס השלילי המדובר הולך ומתפוגג בשנים האחרונות, אך ההתנהגות הציבורית משתנה כנראה באופן איטי יותר.

ומה יהיו הנתונים ב-2013?