תיעוד מיוחד: מסע בין אוצרות חרבים בהר הבית

שבוע לאחר החשיפה על פינוי העפר בהר הבית, הפוגע בממצאים ארכיאולוגיים יקרי ערך, נכנסה כתבת מעריב למתחם במסווה של תיירת וחזתה בפגיעה במו עיניה. בין היתר, היא ראתה לוחות שיש עתיקים זרוקים וקורות מגולפות מופקרות לגשם. הוואקף: "ישראל חופרת מתחת למסגד אל-אקצא, ואנחנו מחזקים את המבנה"

מאת: דליה מזורי / מעריב

 שברי פריטים ארכיטקוניים משיש מהתקופה הביזנטית
 והערבית הקדומה צילום: יצחק דבירה

חרף המגבלות שמטילה המשטרה על עיתונאים לסקר את הר הבית, השבוע לקחתי חלק בסיור ייחודי והיסטורי שערכה קבוצת עיתונאים במתחם במסווה של תיירים. מטרת הסיור הייתה לחשוף את העבודות הנערכות על ההר אשר פוגעות בממצאים ארכיאולוגיים ונחשפו בשבוע שעבר ב"מעריב".

אנו מגיעים להר השבוע בעקבות הסערה שפקדה את המקום בשבוע שעבר, כאשר משאיות פינוי עפר שבה ממצאים ארכיאולוגיים פינתה את תכולתה למזבלה של אל-עזריה, בניגוד לחוק, בניגוד לפסיקת בג"ץ ותוך הרס ואובדן של ממצאים עתיקים. בזכות ערנותו של מנהל פרויקט סינון העפר מהר הבית, הארכיאולוג יצחק דבירה, שהקים סערה ציבורית, העבודות לפינוי העפר הופסקו, ומשאיות לא נראו השבוע על הר הבית. "זה זמני בלבד", אומר לנו דבירה, שעינו הפקוחה מגלה כל תזוזה בהר הבית, וניתן להגדירו כ"לא ינום ולא יישן שומר ישראל".

קנקן מהתקופה הביזנטית

הר הבית נפתח למבקרים פעמיים ביום: פעם לשעתיים ופעם לשעה. צריך להגיע שעה לפני פתיחת השערים בשל תור אינסופי (שמגיע עד שער האשפות) של תיירים. מסיבה לא ברורה המשטרה אינה דואגת לעמדות בדיקה נוספות כדי להקל על המבקרים הרבים שלחלקם אין סיכוי להגיע לראשית התור, ולכן לא יצליחו להיכנס להר לפני סגירת השערים.

אנו יוצאים לסיור בהדרכתו של יצחק דבירה, אך מטעמי זהירות איננו מזדהים או מצהירים על עצמנו כעיתונאים. למעשה, אנו מתחפשים לתיירים: חובשים כובעים מצחיקים ומרכיבים משקפי שמש. תיקינו מועברים במכונת שיקוף. לצורך השלמת התחפושת אנחנו מדברים אנגלית.

הכניסה להר מרגשת אותנו. אנו לא יכולים שלא לחשוב שבמקום הזה התנהלה עבודת בית המקדש, והמונים מבני ישראל עלו לרגל. רגלינו דורכות על המקום שהיווה את המרכז הרוחני, התרבותי, הלאומי והכלכלי של עם ישראל במשך אלף שנות קיום בתי המקדש. 



ערימת פריטי שיש עתיקים עם אריחים מודרנים צילום: יצחק דבירה



אנו מתחילים את הסיור ברחבה הדרומית של ההר. מתחת לפינה הדרומית-מזרחית של הרחבה עומד כיום המבנה התת-קרקעי המכונה "אורוות שלמה", שהשימוש האחרון בהן היה בתקופה הצלבנית. ב-1996 החל הוואקף לשפץ את המבנה במטרה להפוך אותו למסגד. ב-1999 נחפר בור ענק מצפון למבנה במטרה ליצור כניסה מפוארת אליו. מהמקום הוצאו עפר וממצאים ארכיאולוגיים, שנזרקו לנחל קדרון באופן בלתי חוקי.

הזעם על מהלכים אלה הביא להקמת הוועד הציבורי למניעת הרס העתיקות בהר הבית, שהגיש ב-2004 עתירה לבג"ץ למניעת המשך פינוי העפר שהצטבר בערימות בחלקו המזרחי של ההר. פסק דין של בג"ץ חייב את המדינה לא לפנות את יתרת העפר מהמקום, בהיקף של כ-1,500 טון. על חשיבות העפר ותכולתו יעיד מפעל הסינון של העפר שהוצא מההר ונאסף על ידי ארכיאולוגים. במשך שמונה שנים הם סיננו אותו, ותוך כדי מצאו עשרות אלפי ממצאים מימי בית ראשון ושני. בין היתר, נמצאו בערימות העפר טביעות חותם, מטבעות עתיקים, ראשי חץ ושברים מהמבנים השונים שעמדו בהר הבית. המפעל בראשותו של ד"ר גבריאל ברקאי, חבר המועצה הארכיאולוגית, והארכיאולוג יצחק דבירה נמשך גם היום.

כאשר אנחנו מגיעים לאזור החורשה המזרחית של הר הבית, נחשפות הערימות החשובות. שתיים-שלוש תלוליות שמחוברות האחת לשנייה. בשל הזמן הרב שהן עומדות בחוץ - צומח עליהן עשב. הערימות עומדות כך משנת 2004, אז אסר בג"ץ על פינוי העפר בלי שתיערך בו בדיקה ארכיאולוגית מקדימה. לצד הערימות אנו מבחינים בגזרי עץ זית זרוקים - תוצאה של גיזום בחורשת הזית שעל ההר. תלולית אחת נראית מכוסחת. כאן המשאיות הרימו את גזרי העץ יחד עם העפר החשוב. המדריך מוציא שבר חרס מהחלק החשוף של התלולית ושוטף אותו במים. "זה קנקן מהתקופה הביזנטית", הוא פוסק. נבירה נוספת בעפר מוציאה שבר של אריח קיר שיש מהתקופה הערבית הקדומה.

נו טאץ'

 פינוי פסולת חפירות מהר הבית צילום: יצחק דבירה

בהמשך הדרך אנו מבחינים בלוחות שיש עתיקים הזרוקים בערימה ענקית. זהו מערום ענק של פריטים ארכיטקטוניים קדומים. מי שייקלע למקום בטעות עלול לחשוב שמדובר במזבלה לפסולת בניין, אלא שההבדל טמון בערכם הארכיאולוגי של הפריטים שלא יסולא בפז: מדובר בשרידים ממבנים עתיקים מהתקופה הערבית הקדומה שככל הנראה פורקו בסוף המאה ה-19. הם אוחסנו במבנה כלשהו בהר הבית והוצאו ממנו במהלך השנים אל החורשה המזרחית. מערום זה הלך ותפח עם השנים, ונראו בו גם פריטים ארכיטקטוניים מכנסיות ביזנטיות ואריחי ריצוף מאבן גיר שחורה שמקורה בהרחבה שהקיפה את בית המקדש השני.

בכל מהלך הסיור עוקב אחרינו - קבוצה תמימה של "תיירים" דוברי אנגלית - שומר מטעם הוואקף, כשמכשיר קשר בידו. כאשר אנו מנסים לגעת באריחים הללו, בני למעלה מ-2,000 שנה, קופץ השומר בבהלה. "נו טאץ'", הוא זועק.

אנו ממשיכים בסיור לאורך החומה המזרחית ומגיעים לכניסה הפנימית לשער הרחמים. בפינה זרוקות קורות עץ עתיקות, שמרביתן מהמאה ה-6 לספירה, וחלקן מימי הבית השני והראשון. בעבר הן היו מאוחסנות במוזיאון האיסלאם בהר הבית ובשנים האחרונות הוצאו ממנו החוצה לפינה, שם הן נרקבות בגשם ונאכלות על ידי השמש. רק השבוע, בעקבות הצעקה שקמה, כוסו הקורות בניילון למניעת הרטבתן על ידי הגשם, אך הן עדיין מונחות על הרצפה וסופגות רטיבות.

משם אנו צועדים דרך חורשת הזיתים אל חדר אחסון בחומה הצפונית של הר הבית. בחדר מאוחסן טרקטור. מאחוריו נראית ערימה של שקי ניילון מלאים בממצאים ארכיאולוגיים. המתחם נעול, אבל ארכיאולוגים שמתלווים לסיור מצליחים להבחין בקנקן מתקופת בית שני מבצבץ מאחד השקים.

שעת סגירת השערים מגיעה. "אברי בודי אאוט", דוחקים אותנו שומרי הוואקף החוצה. אנו יוצאים דרך שער השבטים הצפוני, בסמוך לשער האריות, ומנסים לעכל את התחושה המוזרה, את מה שראינו במו עינינו: שכיות חמדה שבכל מקום אחר בארץ ובעולם היו נשמרות מכל משמר ומוצגות לציבור, ואילו כאן הן זרוקות ומבוזות. לפתע אני נזכרת בשיחה שניהלתי עם ארכיאולוג מהוועד הציבורי למניעת הרס העתיקות בהר הבית לפני היציאה לסיור. "הם עושים להר הבית מה שהטליבאן עשה באפגניסטן", הוא אמר.

מחמוד אל-באש, שר הדתות וההקדשים הפלסטיני, אמר: "מדובר בעבודות מקומיות שמטרתן לחזק את מבנה אל-אקצא. האבנים שאנחנו מוציאים הן אבנים שמועדות להתפוררות, ולכן אנחנו מחליפים אותן באבנים חזקות יותר ובחומרים שיכולים לעזור בביסוס הקרקע. ממשלת ישראל לא מאפשרת לנו להכניס כלי עבודה מקצועיים, ולכן אנחנו צריכים לעבוד בצורה כזאת".

השר הממונה על הוואקף בהר הבית מכחיש כל חפירות שתפקידן לשבש או לפגוע בארכיאולוגיה. "כל ההאשמות האלו שמצביעות על כך שאנחנו מוציאים עפר עם ממצאים ארכיאולוגיים הן האשמות שווא. זאת הדרך של ישראל להצדיק את החפירות הארכיאולוגיות שהיא עושה נגד החוק הבינלאומי. אנחנו מנסים לשפץ ולחזק את המבנה על הר הבית בזמן שישראל מבצעת חפירות שפוגעות ביסודותיו של מסגד אל-אקצא ומסכנות את שלמות המבנה".