מלחמת קודש

על הוויכוח הדתי על העליה להר הבית || מעריב, המגזין

המגזים של מעריב בשבוע שעבר עסק באנשי הר הבית • כתבה הגדולה עסקה ב"חילוניים" של הר הבית • כתבה נוספת עסקה בויכוח הדתי (הלכתי/ רעיוני) סביב העליה להר הבית בימינו

↓ מאת: עוז רוזנברג/ מעריב

"מדורי דורות אנו מוזהרים ונמנעים מלהיכנס בכל שטח הר הבית כולו ... לפיכך אנו חוזרים ומזהירים על מה שהזהרנו זה מכבר שבל יהין איש ואישה להיכנס לכל שטח הר הבית, בלי הבדל דרך איזה שער שנכנסים בו". את המילים הללו כתבה שורת רבנים חרדים במכתב פומבי בשנת 1967, זמן קצר לאחר שכבשו כוחות הצנחנים את הר הבית. הסיבה לאיסור, הבהיר המכתב, היא החשש מכניסה תועה של יהודי אל קודש הקודשים. 

50 שנה לאחר מכן, הוויכוח בין הציבור הציוני-דתי לבין החרדים בסוגיית הר הבית רק הפך מר עוד יותר. "יש לנו ויכוח קשה עם החרדים", מודה אדם פּרוֹפּ, פעיל למען בית המקדש. "הם לדעתנו עוד לא הגיעו ליעד. הם בדרך, אבל עדיין לא הגיעו למסקנות הנכונות". זקן גדול מסתיר את פניו, לראשו כובע קסקט, ומשני צדיו מסתלסלות פאות דקות. צרור מסמכים שדחוק תחת זרועו מכיל מידע רב על אודות בית המקדש, כולל מפות ואיורים, למקרה שמישהו ישאל. "שיהיה לי מה לשלוף", הוא אומר בחיוך, ומתכוון בעיקר שוב לחרדים שעוצרים אותו תדיר סביב ההר וקובלים על מאבקו למען נוכחות יהודית בהר הבית. 

אלא שבניגוד לאש שמוטחת בו מצד חוגים חילוניים – שכוללת את הטענה כי פעילותו ופעילות חבריו מציתות חבית נפץ שעשויה להבעיר את המזרח התיכון - הטעמים החרדיים נגדו הלכתיים הם. "אצלנו זה כבר נוהל קבוע", אומר צעיר בכיפה סרוגה גדולה וסנדלים שמחכה עם קבוצת חברים כמותו שההר ייפתח וייכנסו אליו לביקור. "בכל פעם שאתה הולך לשטיבלך (בית כנסת חרדי עם תחלופה גבוהה של מנייני תפילה - ע"ר) לשים פלאיירים, אחרי דקה מישהו תופס את הערימה וזורק אותה לפח, ואז מתחיל ויכוח, מותר או אסור". 

בחודש אוקטובר האחרון ניער מישהו את האבק מעל המכתב ההוא מ־67' והחתים עליו שורת רבנים חרדים נוספת – וגם כמה דתיים־לאומיים – כדי לחזק את ההתנגדות לעולים לההר. אלא שההתנגדות החרדית נובעת מטעם נוסף: הציווי המקראי "לא תעלו בחומה". אותו המקור שמביא חוגים חרדיים קיצוניים להתנגד לרעיון הציוני. בפשטות, הכוונה היא שאסור על פי דין תורה לבצע שום פעולה פוזיטיבית כדי לקדם את הגאולה. לא לשוב להקים ישות יהודית ריבונית בארץ ישראל ולא להקים את בית המקדש. על הגאולה לבוא מן השמיים, הם טוענים, או לא לבוא בכלל. אין לזרז אותה.

"אנחנו לא מקבלים את הטענה הזאת", אומר פרופ מצדו. "מבחינתו צריך לעשות פעולה, להשתתף בבניין ולא לעמוד מהצד בפסיביות". 

אין זה מחזה נדיר לראות מעגלי ויכוח דתיים-חרדים ברחבת הכותל, בפרט ככל שמתקרבים אל המשעול המוביל אל הכניסה לשער המוגרבים. "אז אתה אומר לי שיש שתי תורות?" צעק נער דתי ביום תשעה באב השבוע אל גבר חרדי סמוך לכניסה להר. שלושה מחבריו של הנער הקיפו אותו, וסביב האיש עמדו שני גברים חרדים נוספים. האיש ניסה לטעון כי הנער וחבריו מגלים פנים בתורה שלא כהלכה. "יש תורה אחת, וזאת תורת אמת!", הנער הנרגש השיב. "הר הבית הוא המקום הכי קדוש לעם היהודי, זאת עובדה". 

אלא שככל שמאבק העולים להר מחלחל אל תוך הקונצנזוס הישראלי, כך הוא מגיע אל מרכז הבמה גם בציבור החרדי. "הם מתחילים להבין יותר ויותר שהאמת איתנו", אומר פרופ. "שצריך לעלות להר". לדבריו, הוא וחבריו רואים בחודשים האחרונים זרם גובר של חסידים, בעיקר חסידי גור, שמגיעים לסיורים בהר הבית. "יש משפחות חרדיות שעושות ככה ויש שעושות ככה", מודה הנער מחסידות בוסטון שרגע קודם לכן התווכח בלהט עם הקבוצה הדתית התומכת בעלייה אל ההר. "גם אצלנו יש בנושא הזה מחלוקת".

הלוחמים החילוניים של הר הבית

"רוצים לעורר את הלא-דתיים" || סטודנטים למען הר הבית

אחד הדברים היפים שלומדים בעליות להר הבית הוא יציאה מהמגירות • בציבוריות הכללית נהוג לתייג כל אדם, לקטלגו ולהכניסו למגירה המתאימה • את היהודים נוהגים לחלק בין היתר כך: דתי/ חרדי/ חילוני, ספרדי/ אשכנזי, משכיל (לפי אוסף תארים)/ לא משכיל וכו' • גיוון העולים להר הבית, הדרך המשותפת, הכבוד ההדדי מחזקים את האהבה האמיתית בין עולי הר הבית והפלת המחיצות • אך מה לעשות? קשה לצאת לתקשורת, תוך התעלמות מוחלטת מהמוסכמות והמקובעויות • מעריב הקדיש חלק ניכר מהמגזין בשבוע שעבר ל"חילוניים של הר הבית" • לך תספר שאת הכנס התורני הגדול והמכובד שהתקיים לאחרונה, הפיקו ה"חילוניים" • לך תספר שבפרסומי סטודנטים למען הר הבית יש מידע על הצורך לטבול לפני העליה להר הבית ולשמור על דיני מורא מקדש • אשרי העם שאלה ה"חילוניים" שלו • הנה הכתבה של מעריב

↓ מאת: עוז רוזנברג/ מעריב

שוטרת במדים ניגשה אל מעקה האבן שעליו נשען טל (שם בדוי) כדי להימלט מהשמש הירושלמית הקשה בתשעה באב בתחילת השבוע. "אין מפתח", בישרה לו. "שאלתי את כולם, אבל אין לאיש". טל המופתע ניסה להתנגד, אך השוטרת בשלה. "אז מה אני אמור לעשות?" שאל בייאוש, והיא הציעה, "אם תבוא מחר, יפתחו לך". טל נשף והביט אל מעבר לכתפה אל עבר השער הנעול של גשר המוגרבים, המוליך מרחבת הכותל המערבי אל רחבת הר הבית מעליו. על ספסל קטן, ממש מעבר לשער הנעול, הוטל תיק הלימודים השחור של טל. 

אלא שביום שלמחרת, ידע, הוא לא יוכל לבוא לאסוף אותו. יש לו מבחן באוניברסיטת בר אילן שבה הוא לומד תואר ראשון. "שני מבחנים השבוע", הוא מדייק. "וכל חומר הלימוד שלי נמצא בפנים", הוא מצביע לעבר התיק ומסיר את כובע המצחייה שלראשו, חושף תחתיו ראש גלוי ללא כיפה. "זו גם כן אחת ההשלכות של המדיניות בהר", מוסיף בזעף. "שהשערים נסגרים כל כך מהר".

לולא אמר את הדברים סמוך לכניסה להר הבית, מוקף בנוף הדמויות המוכרות הנאבקות למען נוכחות יהודית בהר, היה קשה לדעת שטל משתייך אליהם. תשכחו מפאות פרועות, מציצית מתנפנפת ומלהט דתי יוקד - טל הוא חילוני למהדרין, אחד ממייסדיה ומוביליה של קבוצה הולכת וגדלה של צעירים כמותו, סטודנטים וסטודנטיות כמעט מכל קמפוס אפשרי בישראל, המייחדים את מרצם כדי לקדם את אותה המטרה שאישים כמו יהודה גליק, יהודה עציון או ארנון סגל מוכרים בזכותה: קידום תפילה יהודית בהר הבית. מי יודע, אולי אפילו בית המקדש. "אני לא צם היום", הוא מודה, "אבל היה חשוב לי לבוא להר הבית בתשעה באב. לא בקטע דתי. כי יש פה עוול בלתי נתפס בעיני". 

הם מכנים את עצמם "סטודנטים למען הר הבית". באמצע שנת 2014 החלו להתגבש כקבוצת שוליים תמהונית, אלא שכמה חודשים לאחר מכן ניסה פלסטיני תושב הכפר אבו־טור שבמזרח ירושלים להתנקש ביהודה גליק, מהדמויות הבולטות למאבק למען הר הבית וכיום חבר כנסת מטעם סיעת הליכוד, מה שהזניק באחת את קבוצתו של טל מעלה. "נתנו גז, מה שנקרא", הוא אומר בסיפוק. "הפעילות שלנו התחזקה באופן משמעותי". מכמה סטודנטים בודדים הם תפחו כלאחר חודשיים למאה סטודנטים, שלרבים מהם אין כל קשר לדת. 

לא מסיבות קוסמיות

הדס סילביגר

"גדלתי במשפחה של שמאל", אומרת הדס סילביגר, תושבת תל אביב וסטודנטית למדעי המדינה באוניברסיטת בר אילן. "קיבלתי ריקושטים לא פשוטים מהסביבה שלי על העמדות שלי באשר להר הבית, אבל כששמעתי על מה שקורה שם פשוט הזדעזעתי. לא כי אני רוצה להקים את בית המקדש או משהו כזה, זה ממש לא מעניין אותי. פשוט לא היה נראה לי הגיוני שבמדינה שירושלים היא עיר הבירה שלה - ואני, עם כל החילוניות שלי, מחוברת מאוד לזהות שלי - אסור להגיד כלום בהר הבית". 

שיחה שנתן יהודה גליק בקמפוס גרמה לה להצטרף לקבוצת סיור להר הבית כדי לחזות בפלא במו עיניה. "אתה נכנס פנימה, ומתחילים להגיד לך: אסור זה, ואסור זה, ואסור זה. אז התחלתי לשאול מה מותר. אני לא שומרת מצוות, אבל אי אפשר לקחת ממני את החיבור הזה. זה היה נראה לי הזוי". בסיור ההוא גמלה ההחלטה בלבה שעליה לעשות מעשה. כך פגשה את טל, שבשלב זה כבר היה שקוע ברעיון.

"התחלתי לעלות להר באוקטובר 2013 והתאהבתי במקום מיד", הוא מגולל. "הבנתי פתאום שהמקום הכי מרכזי הוא הר הבית, לא הכותל. הרגשתי שרומיתי כל החיים". בניגוד לסילביגר, טל, שגדל בסביבה דתית, שמע גם שמע על הר הבית. עם זאת, התרחקותו מן העולם הדתי בשנים האחרונות, שבשמה ביקש שזהותו לא תיחשף, שכן חלק ממשפחתו עדיין אינו יודע על תהליך היציאה בשאלה שלו, לא גרמה לו להתרחק מרעיון הר הבית. אפילו להפך. "התברר לי ביום אחד שאני לא יודע כלום על הכותל המערבי והר הבית, ושמרכז העניינים הוא הר הבית".

קבוצת פעילים סטנדרטית מקיפה אותו. כולם דתיים, תנועותיהם אטיות מהחום ומהצום. אלא שבשלב מסוים מופיעים שני צעירים בלבוש חרדי ומוחים על היהודים שבשם הדת מתירים לעצמם להעפיל למקום הקדוש (על הוויכוח הפנים־דתי באשר לעלייה להר - ראו מסגרת). "מי אני שאתיר ליהודי לעלות להר הבית?" מזדעק אחד הנערים, בן לחסידות בוסטון. לראשו מגבעת קטיפה שחורה, ועל פניו חתימת זקן. "זה אסור איסור חמור על פי כל הפוסקים!" אומר חברו, וקבוצת נאמני ההר מקיפה אותם ומתווכחת עמם בלהט, למרות החום והצום. 

טל רואה ומתרחק מהם כמה צעדים. הוא בכלל פה מסיבות פוליטיות, תרבותיות, היסטוריות – לא קוסמיות. "באתי להר בתשעה באב כי זה יום החורבן. אבל הגישה של לצום מסמלת בעיני גישה פסימית, גלותית, גם פסיבית. לא ככה נאבקים כדי שמשהו יזוז. הגישה שלי היא של לעבוד, לא להסתכל על העבר". עם חבריו לקבוצה הוא מארגן חוגי בית, הרצאות, חלוקת פלאיירים, הקמת דוכני מידע, קידום מקוון של הסוגיה - וכל אמצעי אחר שיאפשר לו להגביר את המודעות לנושא. "כשאני עולה להר הבית אני רואה בעצמי חייל או משהו כזה, מישהו שיכול להביא לשינוי. במקום להתאבל על החורבן, בוא נפעל כדי לבנות מחדש. זה הקו שמנחה אותי", הוא אומר. 

על מסלול התנגשות

אורן בראשי

שעות ספורות קודם לכן עצרה המשטרה שבעה יהודים שסיירו בהר הבית בחשד שהפרו את כללי הביקור באתר. בנוף הנעשה בהר בשנים האחרונות זה היה יכול להיות עוד יום שגרתי, אילולא הייתה הפעם העילה שונה כל כך. לא עוד השתטחות אסורה או מלמול חרישי של פסוקי תפילה הציתו את המעצר, אלא התפרצות רגשית ספונטנית שבגללה הורחק לפחות אחד מהם. האירוע בתחילת השבוע מצטרף להרחקה נוספת של פעיל יהודי מן ההר בשבוע שעבר, באותה עילה בדיוק. "אתה מבין שהרחיקו אותם כי הם בכו בהר", מזדעק אורן בראשי, סטודנט לחינוך בתלמה ילין בירושלים וחבר בקבוצת "סטודנטים למען הר הבית". "לא מתקבל על הדעת, במדינה דמוקרטית, שיעיפו בנאדם מאיזשהו מקום משום שהוא בכה. בנאדם לא יכול לשלוט ברגשות שלו, הוא בוכה. זה לא נשמע לי הגיוני".

מבחינת בראשי, מדובר בעליית מדרגה ברורה ביחס הנוקשה כלפיו וכלפי חבריו מצד גורמי אכיפת החוק. "אני מתייחס לזה מהצד הלאומי ומהצד הדמוקרטי", הוא אומר. "אני נוסע בשבת ולא שומר כשרות, ומצד שני אני צם ביום כיפור ומדליק נרות חנוכה. מסורתי, אתה יודע. לי יש זיקה יותר מאחרים בקבוצה לדת, כי גדלתי בבית כזה, אבל המאבק של סטודנטים למען הר הבית הוא לעורר את העם הלא־דתי". 

אבל יש לזה גם צד אחר. שכן נקודת המוצא החילונית הזאת מעמידה את הסטודנטים הללו במסלול התנגשות אפשרי אל מול נאמני המקדש הדתיים, שאינם מסתפקים בקריאה להפוך את המקום ל"בית תפילה לכל העמים", כמאמר הפסוק, אלא חותרים להקים במקום בית מקדש של ממש. 

"האמת היא שעוד לא גיבשתי עמדה לגביהם", אומר בראשי. "מצד אחד אני אומר: אם אפשר להשאיר (את מסגד אל־אקצא וכיפת הזהב - ע"ר) אז שישאירו, ומצד שני לחלוק הכי טוב. שישאירו את הכיפה ויחלקו את זה בין יהודים ומוסלמים, יגבשו שעות תפילה רק ליהודים ושעות רק למוסלמים, כמו שעושים במערת המכפלה בחברון". שלא בכוונה, קבוצות המקדש הללו גם יוצרות מחלוקת פנימית בקרב הסטודנטים למען הר הבית.

"אני לא מתחברת לנושא של בית המקדש בכלל", מבהירה סילביגר. "מצד אחד הם קצת הזויים, אבל הם לא עושים נזק. הם לא יבנו את בית המקדש באמת. הם הרי לא ילכו ויעלו קורבנות. זה שהם חולמים על זה - סבבה. תן להם לחלום. אני בצד המעשי. לי אכפת שלא יתייחסו אלי כאל מצורעת במדינה שלי. יותר מזה לא מעניין אותי. לא בית המקדש ולא שום דבר כזה". לדבריה, בשנה שעברה הוזמנה לכמה כנסים ואירועים של הקבוצות הפועלות להקים את בית המקדש, ולא הלכה. "אני לא מתחברת לזה, אבל אני לא יכולה לצפות מאנשים אחרים שפועלים למען המטרה הזאת שגם לא יתחברו לזה. מה שהקבוצה הזאת עשתה לי יותר מכל זה קצת ידיעה בעולם שהיה זר לי". 

יהודה גליק בהר הבית

טל, לעומתה, חושב אחרת. "אני שולל לחלוטין את התפיסה הביטחונית של השב"כ וכל אלה", הוא אומר. "כי אם אתה נכנע לאויב, אתה מעודד אותו עוד ועוד. ארגוני הביטחון אומרים למעשה 'כניעה'. וזה מה שיגרום לפגיעה בבני אדם. יכול להיות שאם יונף דגל ישראל בהר הבית יהיה מאבק, אבל רק בטווח הקצר". בטווח הארוך, הוא מאמין, זה ישתלם. גם אם זה אומר להתיישר עם הקריאה של נאמני בית המקדש לסוגיהם: להקים את המבנה על אבן השתייה, שעליה יושבת כיפת הזהב. טל אינו רואה בכך בעיה.

במצב כזה כיפת הזהב תישאר?

"שאלה קשה", הוא אומר. "לא החלטתי עדיין", ולאחר שהוא מהרהר רגע, הוא משיב: "יש כמה אפשרויות. או שיוקם עליה המקדש עצמו, או שהיא תהיה חלק מבית המקדש השלישי, או לנסות להעביר אותה למקום אחר". כך או אחרת, הוא מסכם, "עם ישראל יצטרך להחליט בין האפשרויות האלה"

עוזי דיין: הויתור על הר הבית היתה שגיאה

לא להתרגש מתגובות המוסלמים || הר הבית מקודש ביותר לנו

"זאת הייתה שגיאה שלנו, כשוויתרנו על הבעלות על הר הבית"
עוזי דיין

האלוף (מיל.) עוזי דיין מיצר על הוויתור של דוד על הר הבית לטובת הערבים, לדבריו הר הבית לא מוזכר כלל בקוראן ואין להתרגש מתגובות המוסלמים. צריך להכיר בכך שההר קדוש קודם כל ליהדות.

↓ הר הבית קדוש קודם כל ליהדות

בראיון ליעקב בר און ממעריב קובע האלוף (מיל.) עוזי דיין שהוויתור על הר הבית אחרי מלחמת ששת הימים היתה שגיאה וכך הוא אומר: "זאת הייתה שגיאה שלנו, כשוויתרנו על הבעלות על הר הבית". לשאלת המראיין על מעורבותו של דוד משה דיין בוויתור הזה, עונה דיין: "אני לא בהכרח מסכים גם איתו בכל".

דיין לא חושש מתגובות הממלכה ההאשמית בעבר הירדן. הוא מספר על פגישה שהיתה לו עם חוסיין: "לילה אחד ישבתי עם חוסיין. 'אתם חושבים שאתם מדינה קטנה מוקפת אויבים?', הוא אמר לנו. 'אומנם אתם מדינה קטנה, אבל חזקה, שיש לה שלום עם המצרים ואינשאללה יהיה לכם שלום גם איתנו. עליכם להבין שלנו יש בעיה יותר גדולה - אנחנו מדינה קטנה מוקפת חברים'. על הרקע הזה, כשהגבול שלנו איתם הוא הגבול הארוך ביותר והשקט ביותר שיש לנו, ישראל חיונית ברמה אסטרטגית לקיומה של ירדן".

דיין אומר שאסור לנו להסכים להתקפות הגסות של גורמים בממלכה על ישראל: "הירדנים במצוקה. מצפון יש להם את סוריה, שהיא עבורם מדינת אויב, ודאע"ש נוסף כעת כאויב מאוד בעייתי מבחינתם. למעלה משני מיליון פליטים נכנסו לממלכה, נוסף לפלסטינים הרבים שיש שם ולדאגה שיש לירדן מהתפרקות שכנתה ממזרח, עיראק. עם זאת, אסור לנו להסכים להתבטאויות הירדניות נגד ישראל. אם אנחנו היינו מתבטאים כך נגדם, הם היו נעלבים עד עמקי נשמתם".

על הטיפול הרצוי בהר הבית אומר דיין: "יש להביא באופן מדורג לכך שהר הבית יהיה מקום שהקהל הרחב, גם מנהיגים מהעולם שמגיעים לישראל, יוכלו לבקר בו. לא ייתכן שבמקום לבקר במקום עצמו, מסתפקים בקיר התמך שלו, הכותל המערבי, כשמאה מטר מאחוריו נמצא הדבר האמיתי.

"אגב, אם אני מתייחס למקום המקודש ביותר לנו, היהודים, אין זה דורש מאיתנו לגרש ממנו את האחרים, שגם להם המקום מקודש. צריך להכיר בכך שהמקום מקודש קודם כל ליהדות ולא חייבים להתרגש מתגובות המוסלמים. די לפתוח את הקוראן ולהיווכח שירושלים לא מוזכרת בו בכלל".

ירדן גינתה את ישראל על אירועי הר הבית בערב החג

חוצפה ערבית || משתוללים ובוכים

דובר הממשלה בעמאן אמר כי השימוש באמצעים לפיזור הפגנות הוא "פשע מתועב" וקרא להסיר את המצור על מסגד אל אקצא. אבו מאזן: "העם הפלסטיני לא ישתוק. נביא את התקיפות בפני האו"ם ומועצת הביטחון"

מאת:  יאסר עוקבי/ מעריב

התפרעויות בהר הבית, אתמול. צילום: משטרת ישראל

ירדן גינתה את ישראל בעקבות התפרצות המשטרה להר הבית אתמול (ד'), על רקע התפרעויות במהלכן נפגעו ארבעה שוטרים ממשטרת מחוז ירושלים באורח קל. הפלסטינים דיווחו, כי עשרות נפגעו, בהם 20 צעירים שנפגעו מירי כדורי גומי או מרסיסי רימוני עשן.

דובר ממשלת ירדן אמר, כי השימוש באמצעים לפיזור הפגנות היה "פשע מתועב". הוא קרא לגורמים ערביים ובינלאומיים ללחוץ על ישראל כדי ש"תסיר את המצור מעל מסגד אל-אקצה".

יו"ר הרשות הפלסטינית, אבו מאזן, האשים את ממשלת ישראל כי היא נותנת חסות לקיצונים ולמתנחלים שמובילים את התקיפות על המסגד. אבו מאזן הזהיר, כי "העם הפלסטיני לא ישתוק. נביא את התקיפות בפני האו"ם ומועצת הביטחון".

במהלך יום רביעי, ערב חג סוכות, יידו עשרות פלסטינים אבנים, לבנים וזיקוקים לעבר שוטרים המוצבים בשער המוגרבים. בקבוק תבערה שיודה אל השוטרים לא התלקח. כתוצאה מכך, מסרה משטרת ירושלים כי ארבעה שוטרים נפצעו באורח קל. המשטרה פרצה אל שטח ההר והדפה את המתפרעים אל תוך מסגד אל-אקצה, אך הם המשיכו ליידות בקבוקי תבערה וחומר דליק.

צעירים ערבים זרקו אבנים לעבר שוטרים. 9 חשודים פלסטינים נעצרו.

ראש הווקף בירושלים, שייח' עזאם חטיב, הטיל את האחריות למתיחות בהר הבית על משטרת ישראל. חטיב, שעידכן את שגריר ירדן בראמללה בהתרחשויות, אמר כי "המשטרה לא נענתה לבקשתנו לסגור את גשר המוגרבים ולא לאפשר עלייה להר של מתפללים יהודים קיצונים".

יש לציין, כי ראש הממשלה בנימין נתניהו הנחה ביום שלישי את המשטרה לתגבר את כוחותיה במזרח ירושלים. נתניהו הדגיש, כי "אסור שהפרות הסדר יהפכו לנורמה".

איסור עליה להר הבית - גזר דין מוות על יהודה ושומרון

הימנעות מעליה להר הבית והמשך הפקרת הר הבית, משמעותם (מלבד החומרה בעצם הענין) הפקרת ארץ ישראל והבאת חורבן על העם היושב בציון • עוד קצת על יהודה גליק • מה עוד צריכים הערבים לעשות כדי להבהיר שהם הצד המסוכן והאלים בהר הבית?

שלום ירושלמי מנתח את המציאות מנקודת המבט שלו, נקודת מבט שאינה בדיוק העמדה של לוחמי - חולמי המקדש. בדבריו על יוזמת ז'נבה גם אם בלי כוונה, הוא מספק למעשה עוד הוכחה שמאבק לאומי רחב על הר הבית, עשוי להציל לא רק את ההר עצמו, אלא את כל ארץ ישראל. במילים אחרות, האיסור לעלות להר הבית, פירושו ויתור על יהודה ושומרון ועל חלקים מירושלים, גם אם לא לכך התכוונו האוסרים.  ירושלמי מספר מנקודת מבטו על יהודה גליק ועל הצלחתו במאבקו מול משטרת ישראל בעקבות המגבלות עליו ומעצרי השוא שלו.  ירושלמי חושש מהתפרצות שתבוא בעקבות מעשי היהודים, להתנהגות הערבים, נראה שהוא מתייחס כאל תופעת טבע נתונה שאין דרך למונעה וההתמודדות מולה היא הורדת הראש וניסיון לא ללבותה. (א.ל.)

להלן קטע מדבריו על יוזמת ז'נבה וכל הדברים על הר הבית:

מאת: שלום ירושלמי / סופשבוע - מעריב

...יוסי ביילין, הרוח החיה מאחורי ז'נבה (יחד עם יאסר עבד רבו הפלסטיני), הציע שלשום נוסחה יצירתית חדשה לעניין זכויות הפליטים והשיבה. המתנחלים, כך אמר, יוכלו להישאר במקומם תחת ריבונות פלסטינית. אחרי חמש שנים מיישום ההסכם ייעשה מפקד אוכלוסין. אם יישארו, נאמר, 50 אלף איש בפלסטין, יוכלו 50 אלף פליטים לחזור לתחומי ישראל. במילים אחרות: אחד על אחד בחילופי שטחים. אחד על אחד בחילופי אוכלוסין. 

ומה אומרת היוזמה על סידורי הביטחון בבקעת הירדן, הנושא העיקרי ואולי היחיד שעומד ברגע זה על הפרק ותוקע את המשא ומתן? לפי ז'נבה, צה"ל יישאר על נהר הירדן גם אחרי שרוב ההתנחלויות יפונו (גם מבקעת הירדן), דגל פלסטיני יתנופף מעל הר הבית והפליטים ישובו בחלקם. רק אחרי שלוש שנים מיישום ההסכם יחליף את צה"ל כוח רב- לאומי שישמור על הגבול. לתשומת לבם של ג'ון קרי ובנימין נתניהו. 

אש אדומה על הר הבית

בעל נוכחות. יהודה גליק צילום: פלאש 90

הרב יהודה גליק התהלך בסוף השבוע זקוף גב. גם כך קומתו גבוהה, הזקן האדמוני שלו והליכתו המתנדנדת בולטים למרחקים. בחודש האחרון הוא נחל שני ניצחונות גדולים על המשטרה וכוחות הביטחון אחרי מאבקים שניהל במשך שנים. לפני שלושה שבועות, אחרי 12 ימים שבהם שבת למרגלות הר הבית נגד ההחלטה להרחיק אותו מתחומי כיפת הסלע, הודיעה לו המשטרה כי היא מרשה לו לעלות שוב. ביום שלישי האחרון הורה בית משפט השלום בירושלים לפצות את גליק בסכום של 30 אלף שקל על שני מעצרי שווא לפני ארבע שנים, גם הם כאשר שהה מול עמדת הבידוק בכניסה לגשר המוגרבים שמוביל להר.

גליק הוא מה שנקרא בעל נוכחות, איש גדול ורועש שיודע להקהיל קהילות. מבחינת המשטרה, מדובר בנוכחות מפחידה ומאיימת במקום הכי רגיש בעולם. גליק מסתובב בהר הבית שנים, פעם בראש ארגון כזה, פעם בראש תנועת שוחרים אחרת. הכל סביב מורשת בית המקדש. המטרה המוצהרת שלו היא להחזיר את עם ישראל אל ההר. "המקום אשר בחר ה' לשכן שמו שם", חוזר גליק על הציטוט שמופיע 15 פעמים בספר דברים. גליק גם מתפרנס יפה מההר. הוא מעלה לשם את היהודים, אבל גם מדריך אותם בתשלום. מי שסוגר בפניו את שער הכניסה להר פוגע במטה לחמו, כך טען. 

המשטרה עוקבת אחרי גליק בשבע עיניים. בעיקר אחרי מוצא פיו. על הר הבית אסור לקיים פולחן יהודי. גליק מודה שהוא מתפלל על ההר, אבל רק מניע את שפתיו בשקט. המשטרה חושבת שהוא לא כזה תמים ומשוכנעת שהוא מסית גם את האחרים, ומכאן הדרך למהומות קלה. גליק הורחק אינספור פעמים מההר. בפעם האחרונה הוא החליט לשבות רעב ליד הכותל. גליק טוען שהוא סבל שם פעמיים. גם בקטע הפיזי, אבל זה פחות נורא, וגם מבחינת ההרגשה הרוחנית שליוותה אותו שם. את הכותל הוא מכנה "חניה אחורית של הסוסים והגמלים. קיר חסר כל חשיבות". בדיוק כך. 

"הכותל המערבי הוא חסר משמעות מיוחדת", פוסק הרב גליק. "מי המציא את הקיר הזה בכלל? אפשר לקרוא לו קונספירציה. לקחו מקום לפני 200 שנה וקבעו שהוא קדוש ליהודים. מה פתאום? איפה הוא בכלל מוזכר? קראת עליו בכתבי חז"ל? אצל הראשונים, אצל האחרונים? פרופ' ישעיהו ליבוביץ קבע שזה 'דיסקו-כותל'. אני מסכים איתו. זה כלום. כדי לעלות להר הבית אתה צריך קודם לטבול במקווה, להוריד נעליים. זה מקום קדוש. איזה כללים יש בכלל לכניסה לכותל?" 

גליק לא היה מכריז על שביתת רעב אילו היו הורסים את הכותל. "מבחינתי זהו קיר חוסם להר הבית. כמו מכשול. זה מפריע לי. כאשר אני רוצה להתפלל באמת אני עומד ליד אחד השערים, בדרך כלל שער הכותנה, משם רואים את מקום המקדש הכי טוב. בשבילי זה מקום בעל משמעות אמיתית". 

מי יפוצץ ראשון?

ב-14 בנובמבר, שבועיים אחרי שלבש חולצה עם הכתובת "שובת רעב" והסתפק רק במים, קיבל גליק את הטלפון המיוחל ממפקד נקודת המשטרה בהר הבית, שם התבשר כי צו ההרחקה שהוטל עליו מבוטל. המשטרה נכנעה. במהלך חג החנוכה כבר הדריך גליק מאות יהודים שעלו להר, בניגוד חמור לדעתם של רוב הרבנים במדינה. הביקורים על ההר לא עברו בשקט, חיכוכים פרצו כמעט מדי יום בין יהודים וערבים, והמשטרה החליטה כמה פעמים לסגור את השערים בשעות הביקור המעטות ממילא. 

הרב גליק התקומם שוב. פסק הדין של השופטת מלכה אביב העניק לו תחושת עליונות כפולה על המשטרה. במהלך 2009 נהג גליק, שהיה גם אז תחת צו הרחקה, לצלם את תחנות הבידוק בכניסה להר כדי להוכיח את טענתו כי יהודים בעלי זקן וחובשי כיפה, כמוהו, מופלים לרעה. בפעם אחרת הוא ניסה לחדש את עבודת הקורבנות והגיע עם גדי קטן למורדות הר הבית. המשטרה ראתה בכך פרובוקציה ועצרה אותו שלוש פעמים. השופטת לא הסכימה עם שני המעצרים הראשונים, גם אם גליק מסומן כפרובוקטור. 

גליק כבר בטוח בעצמו ובמעשיו הבעייתיים על ההר. "נחלתי ניצחון היסטורי", הוא אומר. השבוע הוא הקים תנועה חדשה, ליב"ה שמה, ראשי תיבות של "לחופש יהודי בהר הבית". הוא הוביל את הביקורים מול מתפללים ערבים זועמים, שקראו לסלק אותו ואת חבריו. "אני כבר לא אזרח סוג ב'", הוא מספר. "אני אומר תפילה לשלום המדינה על ההר ואומרים שאני מפר את הסדר. צריך להפסיק את הביזיון הזה. המשטרה צריכה להגן עליי מפני הערבים ולא להרחיק אותי, כפי שהגנו על מצעד הגאווה בירושלים". 

המשטרה חרדה מכם. צריך דווקא לשבח את הרגישות של כוחות הביטחון. כל הפרת סטטוס קוו על ההר עלולה לגרום לפיצוץ עולמי. 

"המשטרה טועה. היא מונעת מאיתנו לעלות להר וגורמת לתסכול אדיר. אתה יודע מה יקרה בסוף? יבוא גולדשטיין חדש ויעשה טבח בערבים או שיגיע מחבל מחמאס ויהרוג עשרות יהודים". 

למה שיגיע מחבל מחמאס?

"כי המשטרה לא מגנה עלינו". 

ועל זה נאמר: המשך יבוא.

"ישראל מתכוונת להפוך את אל-אקצא למוזיאון"

סוכנות "מען" הפלסטינית החליטה להילחם בעליות היהודים להר הבית, ובמאמר מיוחד הזהירה מפני "ניסיונות להראות שהם היו פה פעם"

 

מאת: אלישע קהאן ואסף גבור / מעריב

 

מתפללים יהודים בהר הבית

סוכנות הידיעות הפלסטינית "מען" טוענת כי ישראל חופרת וקודחת מתחת למסגד אל-אקצא ומקימה מתחתיו מתחם מוזיאון תת קרקעי. על פי הידיעה, החפירות מתבצעות על מנת ״לסלף את כל ההיסטוריה של המזרח התיכון״, שעל פיה ״התקיים פעם בית כנסת יהודי במקום המסגד״.

 

הנושא הפך באחרונה לבוער במיוחד כשדיווחים שוטפים על עליות יהודים להר הבית מתפרסמות בתקשורת הפלסטינית, תמיד תחת השם "אקתחאם" - פריצה, כלומר "יהודים פרצו להר הבית היום", גם לגבי עליות מאורגנות ומאושרות על ידי הממשלה המלוות על ידי מפקחי הוואקף, ההקדש המוסלמי של ההר הנשלט על ידי ממשלת ירדן.

על פי "חשיפת האתר", ממשלת ישראל פועלת כדי "לסלף את כל ההיסטוריה של המזרח התיכון על מנת להראות שהם היו פה או שהיה בית כנסת יהודי באתר", הכוונה ככל הנראה לבית המקדש, ששכן בהר ולמרבה המבוכה אף מוזכר במקורות איסלאמיים.

הסילוף, לטענת האתר, יתבצע מכיוון שהרשויות הישראליות חופרות מתחת למסגד וקודחות מתחתיו, עובדה שהוכחשה על ידי הרשויות, ומתכננות להקים מוזיאון תת קרקעי מתחת למסגד הקדוש שיהווה "אטרקציה תיירותית לתיירים מכל העולם ויסלף את ההיסטוריה של האתר".

בעבר כבר נרשמו התבטאויות של בכירים פלסטינים בנוגע לכך שישראל מנהלת "מתקפות" על האתר המקודש למוסלמים, והשיח' ראאד סלאח אף הורשע בהסתה עקב נאום שבו קרא בין היתר לאלימות כדי "להגן על אלאקצא". מדובר בנושא הטעון במיוחד עבור המוסלמים, וההנהגה הפלסטינית וגלי התקשורת נוטים לעשות בנושא שימוש על מנת להלהיט את הרוחות בקרב הציבור.

על פי המסורת הסונית, אלוהים הטיס את הנביא מוחמד בלילה לירושלים על גבי בהמה מכונפת בשל "אל-בוראק" אותה קשר מוחמד לכותל המערבי, הנקרא גם הוא בשם זה. הנביא התפלל במקום הנקרא כיום מסגד אל-אקצא. היהדות ובעקבותיה, האסלאם רואות באבן הנמצאת בקרקעית כיפת הסלע כאבן שממנה נוסד כל שאר העולם.

חוקרים מפקפקים בטענות המסורת המוסלמית לפיה הכוונה במילים "מסגד אל-אקצא" היא לאתר המוכר בימינו, זיהוי שהתחיל כמאה שנה לאחר מות הנביא מוחמד, ומצביעים על מסגד הנמצא מחוץ לעיר מכה שבערב הסעודית כמקום שכונה בקוראן "מסגד אל-אקצא", שפירושו בערבית, המסגד הקיצוני", או הרחוק ביותר.

חשש בירדן: "יהודים קיצונים פועלים באל-אקצה"

בכתבה בעיתון "אל דוסתור" התראיין השר הירדני האחראי על המקומות הקדושים והזהיר: "דיון על חלוקת אל-אקצה - משחק באש"

מאת: אסף גבור / מעריב

עיתון אל דוסתור נגד נשים למען המקדש צילום מסך: עיתון אל דוסתור

כתבה שהתפרסמה הבוקר (ב') בעיתון "אל דוסתור" הירדני, מזהירה מפני פעילות "היהודים הקיצונים במסגד אל אקצה".

עיתון אל דוסתור נגד נשים למען המקדש צילום מסך: עיתון אל דוסתור בעיתון הדגישו את פעילותן של ארגון בשם "נשים למען המקדש" הפועל להעלות יהודים להר הבית, ונטען כי הן מקדמות פעילות של תפילות במסגד אל אקצה במהלך הימים הקרובים.

בעיתון טענו עוד כי הדבר פוגע ברגשותיהם של המוסלמים במקום ומהווה פגיעה חמורה בהסכמים בין ממשלת ישראל לירדן.

האיל עבד אלחפיז אלדאוד שר ההקדשים הירדני - האחראי על המקומות הקדושים מחה על הפעילות הישראלית במסגד אל אקצה, ועל הקולות שנשמעים בישראל הקוראים להסדיר מחדש את השליטה על המקום.

הוא ציין כי מסגד אל אקצה הוא המקום המקודש ל-1.7 מיליארד מוסלמים, והזהיר כי הדיון על "חלוקת המסגד הוא המשך המשחק באש של ישראל ביחסים בין המדינות".

דנינו: "חששנו לפגיעה באלקין בהר הבית"

המפכ"ל אמר בדיון בכנסת כי ביקורו של סגן שר החוץ נמנע "כי ראינו מה מחכה ליהודים על ההר". אלקין: "המשטרה גילתה חוסר אונים"

מאת: אריק בנדר / מעריב

סגן השר זאב אלקין ובני משפחתו בביקור בהר הבית צילום: ארנון סגל

המפכ"ל רב ניצב יוחנן דנינו התייחס היום למניעת ביקורו אתמול (ג') של סגן שר החוץ זאב אלקין בהר הבית. בדיון בוועדת הפנים של הכנסת אמר דנינו כי ההחלטה אם להתיר או לאסור ביקורים בהר הבית נעשית אך ורק על לפי הערכות מצב מודיעיניות ואם קיים חשש לשלום הציבור.

"הסיבה שבגללה סגרנו את הר הבית לביקורים הייתה משום שראינו מה מחכה למבקרים על ההר למעלה. הייתה תכנית לפגוע ביהודים על הר הבית. לא נאפשר זאת ואם זה מחייב לסגור את הר הבית למבקרים אז נסגור", אמר דנינו. 

את הדברים אמר המפכ"ל בתשובה לשאלות שהפנו אליו חברי כנסת, לגבי החלטת המשטרה אתמול למנוע מסגן שר החוץ זאב אלקין, ח"כ שולי מועלם ומקבוצה של כמה מאות יהודים לבקר בהר, בט' באב. דנינו הוסיף ואמר: "הר הבית הוא אחד המקומות היותר רגישים במדינת ישראל. המשטרה אמונה על בטחון כל מי שמגיע להר מכל הדתות, הגופים והזרמים. מטרתנו היא שכל אחד יוכל לבקר או להתפלל ולחזור בשלום לביתו".

לדברי המפכ"ל דנינו, במרבית המקרים המשטרה מאפשרת ביקורים בהר, "אולם ישנם מקרים שבהם מספר המבקשים לבקר הוא כל כך גדול עד שהיכולת שלנו להבטיח את הביקור היא בלתי אפשרית. בכל מקרה אנו עושים הערכת מצב נקודתית".

בדיון דיווחה יושבת ראש הועדה ח"כ מירי רגב כי סגן השר אלקין שב לבקר היום בהר הבית "אך גורש". המפכ"ל ענה בתגובה כי אלקין לא גורש. "הוא ביקר שעה שעה שלמה וזה ביקור יפה מאוד".

אלקין עצמו אמר ל-nrg מעריב: "זה ממש לא נכון. עצרו אותנו באמצע המסלול הרגיל של הסיור ולא אפשרו לנו להמשיך ואז כתוצאה מתהלוכה רועשת של כמה עשרות נערים ונשים המשטרה נבהלה ודרשה ממני לעזוב את ההר".

לגבי הטענות כי ביקורו אתמול נמנע על פי דרישת ממלכת ירדן אמר סגן שר החוץ: "אני לא מכיר דבר כזה. לי נאמר אתמול על ידי מפקד המקומות הקדושים שזאת החלטה של מפקד המחוז שהתקבלה עשר דקות לפני הביקור על פי הערכת מצב".

לפי דיווחים של מבקרים שהשתתפו בסיור שנערם היום, במהלך הסיור בו השתתף אלקין דרשה המשטרה מהמבקרים לצאת מההר. סגן השר סירב ודרש להמשיך ולסייר בהר כמתוכנן. לפני שנמצא פיתרון החלו מאות מוסלמים לצעוד לכיוון הקבוצה תוך צעקות 'אללה אכבר' וקריאות גנאי בערבית. בתגובה להתחרשות אמר אלקין כי המשטרה "גילתה חוסר אונים מול קבוצה קטנה של מוסלמים", והוסיף: "אסור לנו לגלות חולשה, לא בהר ולא בכלל בארץ ישראל".

ערבים מעדיפים את ת"א על אל אקצא

ברשות מודאגים מההחלטה לאפשר לפלסטינים להיכנס לישראל ברמדאן: "דווקא כשצריך להתקרב לאל, הם הולכים להתחיל עם בנות בים"

מאת: אסף גבור / מעריב



צעירים פלסטינים בחוף הים בת"א צילום: אריק סולטן

החלטת מתאם הפעולות בשטחים לאפשר למאות אלפי פלסטינים לבקר בישראל במהלך הרמדאן הצליחה בעיקר לעורר את דאגתה של הרשות הפלסטינית עצמה. השר לענייניי דתות ברשות, מחמוד אל הבאש, הביע תרעומת על הצעירים הפלסטינים הפושטים על חופי הים של תל אביב. "דווקא בחודש הרמדאן, שבו אנחנו צריכים להתקרב לאללה, הם מקבלים אישורים והולכים לים להתחיל עם בנות לא צנועות", הוא אומר ל-nrg מעריב. בעקבות הפרסום אתמול, לפיו אלפי פלסטינים כבר החלו לפקוד את המועדונים והחופים בעיר, אמר אל הבאש כי אותם צעירים מביישים את דת האסלאם. "אף אחד לא אמר שאסור ללכת לים או לצאת לחופש. אנחנו מאמינים שאפשר להתפלל, לצום ולהאמין באללה וגם לחיות חיים רגילים וליהנות בהם".

עם זאת, הוא מציין: "לכל דבר יש גבול. לא כתוב בשום מקום שמותר לצעירים בני עשרים לנצל את החופש כדי ללכת למועדונים בתל אביב, לרקוד שם ולשתות אלכוהול, ללכת לים להתחיל עם בחורות יהודיות ולא יהודיות, ולעשות מעשים שאחר כך הם מצטערים עליהם".

אל הבאש מסביר: "אם אני הולך לעבודה ובדרך אני מדבר עם בחורה שלא לבושה בצורה מהוגנת, אני יכול לומר שזה היה בדרכי לעבודה, שעשיתי טעות ולכן זה מותר. אבל אם אני הולך מראש לראות את אותה בחורה זה כבר אסור".

לחלופין, אל הבאש מציע לצעירים לנצל את האישורים שהם מקבלים כדי להגיע למסגד אל אקצא כדי להתפלל: "יש דברים יותר חשובים מבילויים, התפרעויות ושטויות. תבואו למקום המקודש לאסלאם ותנצלו את הימים האלו להתקרב לאללה".

למה אתם מתעקשים שהר הבית שלנו?

"יהודה גליק היקר, למה בכלל צריך לעלות היום להר הבית? והאם אלוהים באמת רוצה שנקריב לו איזה כבש מסכן?" דינה אברמסון במדור התכתבות חדש. והשבוע עם דובר מטה תנועות המקדש

מאת: דינה אברמסון / nrg מעריב

 

דינה אברמסון שואלת: "למה אתם מתעקשים כל כך שהמקום שלנו?"

מר גליק היקר,

בשנתיים האחרונות התחלתי לעקוב אחר פעילותך למען הר הבית והמקדש. אפילו הדרכת אותי בסיור ברחבת הר הבית ויכולתי לחוש את ההתרגשות האדירה שלך שהדביקה את כל הנוכחים. אני פונה אלייך בימים אלה של שלושת השבועות כי אתה בעיני הדמות המייצגת היום את הערגה, הרצון והכיסופים לשוב אל המקדש. אתה בעצם בין היחידים שעושים בפועל לשם כך ולא מסתפקים בתפילת עמידה סתמית לכיוון ירושלים.

מתוך דפדוף במיילים האחרונים שאני מקבלת ממך ומהמטה המשותף של תנועות המקדש. התרשמתי מאד מהעובדה שיש אנשים שממש עובדים בהשבת בית המקדש על תקנו. יש בית דין של סנהדרין שקובע שצריך גם בימנו להשיב את מנורת המקדש להר הבית. קיבלתי דיווח על עשרות סיורים, ועולים לרגל מכל הארץ שאתם מארגנים. ואפשר להגיד שאפילו הצלחתם לעורר מהפכה כיון שבניגוד לשנים קודמות 87% מגולשי nrg סבורים שיש לעלות להר הבית.

 

''לא מזדהה עם עניין הקורבנות'' דינה אברמסון בסיור בהר הבית צילום: פרטי

"חשתי את היתמות שלנו מול שרידי המקדש"
ובכן למה אני בעצם כותבת לך? כי בשנים האחרונות אני מרגישה יותר ויותר מוזר כשיהודים כותבים לי שהם רוצים להשיב את הקורבנות, שירת הלווים וכל השאר אל הר הבית. אני לא מצליחה להזדהות עם זה. למרות שתדע לך שהרבה שנים דווקא הייתי ממש בעניין. הייתה בי ערגה גדולה למקום שבו יהודים מכל העולם יוכלו לחוש בקרבת אלוהים. חשתי את היתמות שלנו מול שרידי המקדש. נהגתי בכל חצות לקום ולשים אפר של גפרורים על ראשי ולקרוא לאט לאט את קינת לאה ורחל ובאמת שבכיתי מעומק הלב על גלות השכינה.

עוררו מהפכה, עובדים בהשבת בית המקדש.

 

לאורך שלושת השבועות הייתי קוראת את מגילות הנביאים מול הכותל וחשה את העצב העמוק שלהם על ההתרחקות בין אלוהים לביני. ובתשעה באב הייתי לובשת על עצמי שק ויחד עם נאמני הר הבית מסובבת את השערים וחשה עצב על כך ששועלים מהלכים על הר הבית. ולאורך כל היום לא הייתי זזה מהכותל העלוב שנותר לנו מבית מקדש ומתפללת שיום אחד כל זה ישתנה.

אבל היום, אולי בגלל שקצת בגרתי, אולי בגלל שהציניות שבה לפקוד אותי. יש דברים שפשוט לא מדברים אלי יותר. כמו למשל נושא הקורבנות. באמת? נראה לך שאלוהים באמת מצפה שנבוא עם איזה כבש מסכן נעלה אותו על המוקד וככה נרצה אותו? באמת נראה לך שסולת מנחה בלולה בשמן לפר האחד זה משהו שעושה טוב לעולם? לי בכלל לא נראה שהבורא מתעניין בחיות שרופות כדי לכפר על חטאי אלא בטהרת הלב שלי. למען האמת נושא הקורבנות נראה לי כל כך אידיוטי שכבר מזמן אני מדלגת בתפילת מוסף על נושא הקורבנות.

סיור עיתונאים בהר הבית צילום: ארנון סגל

השאלה השנייה שלי קשורה בהר הבית לידנו. רגע, לא כתוב ברש"י בראשית "ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם" אם כרגע המקום לא פנוי להקמת מקדש למה אתם מתעקשים כל כך להחליט שהמקום שלנו? בסיור שערכת לנו על הר הבית היו קבוצות של מוסלמים שכעסו עליך קצת בתור מדריך כשסיפרת לקבוצה שעוד מעט בעזרת השם הם מתחפפים ואנחנו נזכה לבנות את בית המקדש. למה בכוח?

לי נדמה שרעיון השבת המקדש והר הבית בעיני רוב האנשים הוא סוג של חלום רחוק שאף פעם לא ימומש, סוג של אקסיומה שלא צריכה באמת הסברים. ואני מנסה להבין מה גורם לך לחשוב שפעולות שלנו על פני כדור הארץ אכן יכולות לזרז את השכינה לשוב אל רחבת מסגד אל אקצה פלוס משיח שיגאל את כולנו בקרוב. אם תשכנע אותי אני מבטיחה לבוא לעוד סיור וגם לא לדלג יותר על תפילת הקורבנות במוסף.

דינה

תשובה מיהודה גליק, דובר מטה תנועות המקדש

 

דינה יקרה שלום וברכה,

ברשותך אתחיל מהשאלה על עצם הקמת המקדש ולאחריה על השאלה הפרטנית בנושא הקרבנות. מפאת אילוצי המקום הדברים נכתבים כאן טלגרפית.

אני רוצה להתחיל מעמנו ששב למולדתו מכל קצוות תבל אחרי אלפי שנים, שיחזר וייסד תרבות, מדע, כלכלה. אין לזה מקבילה בכל תולדות האנושות עם ששב אפילו אחרי מאה שנה.

יש רק דבר אחד יותר מדהים מזה - העובדה שכל זה מתואר לפרטיו בתנ"ך. – למשל "אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' א-להיך ומשם יקחך".

לך נראה שהשבת המקדש  "הוא חלום רחוק שאף פעם לא ימומש". טענה זו היא כל כך הגיונית ורציונלית שהייתי טוען אותה לו הייתי חי  באוקראינה במאה ה-19 והייתי שומע על אותם מתי מעט הזויים המדברים על ציונות, הקמת מדינה. רוב מוחלט של העולם היהודי - חרדי, חילוני, רפורמי אכן טען כך.
"האם סופו של התהליך המובטח הוא אשר לא יתגשם?"
למה להרחיק למאה ה-19? וכי יהודי שפוי בפולין בשנת 1940 יכול היה להאמין שתוך פחות מעשור העם היהודי יקים מדינה עצמאית בארץ ישראל?

האם אנחנו שחיים בדור שבו הוקמה המדינה, שבירתה ירושלים, משאת הנפש של העם היהודי דורות על גבי דורות, יכולים להרשות לעצמנו לחשוב שדווקא סופו של התהליך המובטח הוא אשר לא יתגשם? כמה חוסר אמונה נדרש בשביל כך? נדמה לי שאחרי הקריאה "הר הבית בידנו" אנחנו כבר במצב של מה שאת מגדירה "ה' נתנה לנו"

קצינים ברחבת הר הבית צילום: עיתון ''במחנה''

אחרי הקריאה "הר הבית בידנו" אנחנו כבר במצב של "ה' נתנה לנו". הגידול המרשים ביהודים המתעניינים בהר הבית, הוא זעקת הלב של אנשים ששואלים מה היעד שלמענו חלמנו ונלחמנו. והתשובה נמצאת בראש ההר הטוב הזה – קריאה כלל עולמית בשם ה' אחד.

אני מאמין שניסים אכן מתרחשים אבל לא מהסוג של מקל הקסם של הארי פוטר, אלא כאלו הצומחים מתוך העשייה האנושית. המבצע של המוסד להביא ארצה את יהודי אתיופיה הוא ניסי בעיניי הרבה יותר מאשר אילו היו באים לכאן על כנפי נשרים או סוסונים מעופפים.
"אנשים שלא נוקפים אצבע ובוכים על החורבן, זה לא אמין בעיני" דינה, גם אני זוכר עצמי כתלמיד ישיבה חי מתוך תחושה שאם אקום לתיקון חצות ואבכה על חורבן הבית אהיה צדיק גדול. יתרה מזאת בשבועות הקרובים אתרי האינטרנט החרדיים יתחרו ביניהם מי יביא תמונה מרשימה יותר של אדמו"ר שבוכה בתשעה באב.

למען האמת אנשים שלא נוקפים אצבע למען הבניין ובוכים כאילו יש להם כאבי תופת בגב, זה לא אמין בעיניי. כמעט כמו רופא בבית חולים שיישב בחדר ניתוח ויבכה על מר גורלו של הפציינט במקום לנתח אותו.

את שואלת "נראה לך שא-להים באמת מצפה שנבוא עם איזה כבש מסכן נעלה אותו על המוקד וככה נרצה אותו?" וטענתך - הוא רוצה רק את "טהרת הלב שלי".

ואני שואל – נראה לך שבאמת מה שמעניין את א-להים זה שניקח תינוק מסכן בן שמונה ימים, נחתוך אותו במקום הרגיש ביותר בגופו ונחגוג את זה בסעודה דשנה? או שנקשור רצועות עור שחורות (שהיו פעם פרה) על זרוענו וראשנו, או שננענע לולב?
"אין רוחניות שלא מחוברת למעשים חומריים"
תורת ישראל זועקת מהאות הראשונה ועד האחרונה אין רוחניות שלא מחוברת למעשים חומריים הכי "מלכלכים". אין נושא כל כך מפורט בתורה כמו נושא הקורבנות. את צריכה למחוק לא רק את מוסף גם שחרית ומנחה וברכת על המחיה וחמישים אחוז מהתורה.

מה דעתך על אשה שאומרת לבעלה (או הפוך) "האם חיי אהבה מצריכים להביא פרחים או חיי אישות (פיכסה), אני רוצה רק את אהבת הלב שלך!" אין דבר כזה אהבת הלב או טהרת הלב שאין בהם מעשים  חומריים גשמיים.

דתות שדיברו על אהבה, חסד וטהרת הלב לא הוכיחו את עצמן במיוחד לאורך הדורות.

נו באמת אתה משווה שחיטת כבש מסכן ללולב?

ואני שואל דינה, האם 40 מיליון ראשי צאן שנשחטים מידי חודש בעולם (נתון בדוק) לצורך שווארמה נראה יותר טוב? בארצנו מחרימים מסעדה כי היא לא פותחת סניף בהתנחלות אבל לא בגלל ההמבורגרים שלה. שחיטת בעלי חיים היא שאלה מוסרית שצריכה להישאל אבל לאו דווקא בגלל עולם הקרבנות.

איני יודע אם הצלחתי לשכנע אותך אבל בכל מקרה אשמח לראות אותך איתנו שוב בהר הבית!

בשולי הדברים הערה חשובה – הציטוט שלך כאילו אמרתי שהמוסלמים צריכים "להתחפף מהמקום" אינם שלי לא בסגנון ולא בתוכן.

שיהיה לנו רק טוב

יהודה

שוויון דתי או נקודתי

בעוד המוסלמים זוכים לחופש פולחן מלא, על היהודים נאסר להתפלל בהר הבית. הכניעה לאיום המוסלמי דוחה את הסיכוי לחיות יחד בכבוד

מאת: ד''ר אמיר שני/ nrg  מעריב

יהודים חרדים בהר הבית: המשטרה אוסרת עליהם להתפלל

ימי בין המצרים, המציינים את חורבן בתי המקדש, מהווים הזדמנות לדון בחופש הדת בישראל.

חופש הדת, הפולחן והמצפון הוא אחד מעקרונות החירות המרכזיים והוא מקבל מקום של כבוד בכל חוקה דמוקרטית וליברלית. בין היתר, חופש דת פירושו זכותו של כל אדם לדבוק בדתו ובאמונתו ולקיים את הטקסים, התפילות והמנהגים המתחייבים מדתו ללא הפרעה.

בהיעדר חוקה או חוק יסוד מפורש בנושא, בישראל חופש הדת והמצפון מעוגן במגילת העצמאות. נציגי המדינה נוהגים להתהדר בחופש פולחן מלא לכל הדתות במקומות הקדושים, אך אינם מדייקים דווקא ביחס למקום הקדוש ביותר על פי המסורת היהודית - הר הבית, מקום משכן בית המקדש הראשון והשני.

למרבה האבסורד, זכותם של יהודים לחופש פולחן על הר הבית מופרת מדי יום ביומו. בהר הבית - המצוי תחת ריבונות ישראלית רשמית, אך מנוהל בפועל על ידי משרד הוואקף הירדני - נאסר על יהודים להתפלל, להשתחוות, לקרוע קריעה או אפילו להתנועע. קיפוח זה של חופש הדת והפולחן מעלה תהיות רבות, כפי שמציין העיתונאי קלמן ליבסקינד: "אם לערבים מותר להתפלל בכל מקום ברחבי המדינה, החל במסגד שלהם וכלה במדרכה שליד הבית שלי בעת ההפסקה מעבודתם אצל השכן - אז איך זה שרק עלינו, היהודים, חלים כללים אחרים, מחמירים יותר?"

המפרים את הנהלים המפלים בהר הבית מורחקים ואף נעצרים על ידי המשטרה, והכל בשם "שלום הציבור". אכן , יש חשש שתפילות יהודים על הר הבית יביאו להתפרעויות מצד מוסלמים, אבל אין בכך עילה למניעת חופש הפולחן במדינה דמוקרטית. תמוהות במיוחד תגובות של פוליטיקאים שמגנים בלהט על חופש הדת של מיעוטים, אך מצדיקים - במרומז או במפורש - את אפליית היהודים על הר הבית.

החשש הפתולוגי

ח"כ מיכל רוזין (מרצ), אשר נאבקת על זכותן המוצדקת של נשות הכותל להתעטף בטלית ולהתפלל כרצונן ברחבת הכותל המערבי, נשמעה הרבה פחות נחרצת ביחס לזכות יהודים להתפלל בהר הבית כשטענה כי "סוגיית הר הבית תבוא לפתרונה רק מתוך הסכם שלום שיכיר באזור האגן הקדוש כמקום מקודש לשלוש הדתות ובכך יאפשר לכלל הדתות לקיים את אמונתן באופן הראוי ביותר". כלומר, כשיבוא המשיח נקיים את עקרון חופש הדת והפולחן. עד אז - העיקרון הזה שמור רק למוסלמים ולפמיניסטיות.

מכעיסה לא פחות בפרשת הר הבית היא ההתייחסות המתנשאת - הכמעט גזענית - כלפי המוסלמים עצמם. החשש הפתולוגי לפגוע ברגישויות המוסלמים לא נובע מתוך כבוד לאסלאם, אלא מחוסר אמון מוחלט ביכולת או בנכונות המוסלמים לחיות בשלום בדו-קיום דתי. מכיוון שאין סיכוי להבנה ולהתנהגות רציונלית ומכבדת מצדם, יש להיכנע לכל גחמה ואיום מצדם, גם אם מדובר באיסור על יהודים לממש את חופש הדת שלהם.

הפטור המוסרי המוענק למוסלמים עבור כל עוולה שהם מבצעים לא רק שדוחה את הסיכוי לחיות בשלום מתוך כבוד הדדי בעתיד, אלא גם פוגע בהווה בעקרונות החירות שעליהם נוסדה המדינה ושלפיהם ראוי לחיות בה כיום ובעתיד.

הכותב הוא חבר הפורום הרעיוני של התנועה הליברלית החדשה