קיום המצוות שבמקדש הוא תנאי לגאולת ישראל.
מאת: הרב ישראל אריאל / ערוץ 7
במרכז פרשת בא מתוארת הקרבת קרבן פסח, ומתברר, שבמקדש בירושלים מקיימים ישראל שש עשרה מצוות בלבד, לעומת זאת ב'פסח מצרים' קיימו ישראל מצוות לרוב. ומבואר במדרש:כשהיו ישראל במצרים היו תמהין על עצמם, ואומרים: אין בידינו מצוה אחת שנזכה בה ליגאל! מיד אמר הקב"ה למשה: לך פתח להם בהלכות פסח... ויותר משלשים מצות היו בידם ('אוצר המדרשים').
המצוות סביב קרבן פסח מטרתן להביא גאולה שלמה ליוצאי מצרים. עם ישראל צריך להזדכך מן העבדות המושרשת בקרבו. עובדה היא, שבמדבר הכריזו ישראל: "ניתנה ראש ונשובה מצרימה!" אולם עם ישראל יצטרך לעמוד במלחמות מול עמלק ועמי כנען, לפיכך נועדו מצוות הפסח לזקוף את קומתם כדי שידעו להשיב מלחמה שערה. יתירה מזו! יש עמים שיצאו מעבדות לחירות אך החליפו עבדות זו בעבדות ליצר שלטון, ולאכזריות כלפי בני עמם. לפיכך, ליציאת מצרים מטרה נוספת, להעלות את ישראל, לעבדות למלך מלכי המלכים הקב"ה! היינו: קבלת עול מלכות שמים בעבודת המשכן והמקדש.
מצוות החירות שבפסח
יפה מסביר בעל ספר החינוך את המצוות הקשורות לקרבן פסח שמטרתן - החירות הרוחנית. וכגון "ועצם לא תשברו בו".
אין כבוד לבני מלכים... לגרר העצמות בשיניהם ולשברם ככלבים. לא יאות לעשות ככה כי אם לעניי עם הרעבים. ועל כן... ראוי לנו לעשות מעשים המראים בנו המעלה הגדולה שעלינו אליה באותה שעה... דע! כי אחרי הפעולות נמשכים הלבבות!
זה גם ההסבר למצוה להכין קרבן צלי דווקא: העבדים דרכם לאכול את מעט הבשר שבידם כשהוא מבושל במים ובירקות, כדי להוסיף כוח בעבודתם. לעומת זאת - "בני מלכים ושרים דרכם לאכול בשר צלי, שהוא מאכל טוב ומוטעם". למרות שבשר זה מצטמק כשהוא צלי אש.
מצוה שנועדה להוסיף קדושה (שמות יב, כב): "וטבלתם בדם אשר בסף, והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזת מן הדם אשר בסף". תיאור זה מ'פסח מצרים', מתאר כל משפחה חוגגת בביתה עד בוקר, כשהם נותנים מן הדם על המזוזות. מו"ר הרב גורן זצ"ל נתן לכך הגדרה: ב'פסח מצרים' כל בית מישראל הפך ל'בית המקדש'!
שאלת כלי כסף וזהב
מצוה מיוחדת נצטוו ישראל במצרים, לשאול מן המצרים כלי כסף, כלי זהב ושמלות. הוראה זו נאמרה בקשר להכרזה בפני פרעה כי ישראל הולכים לזבוח לה' הרחק במדבר. חכמינו ז"ל מסבירים (ברכות ט,א) שהמצוה באה לקיים את דבר ה' לאברהם: "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול", מתברר, ש"רכוש גדול" זה, אינו אלא הקמת המשכן וכליו העשויים זהב, זאת, מן השכר שהרויחו ישראל בעבודת פרך בשנות העבודה במצרים. הפסח נחוג במשכן שבמדבר, והיה זה חג החרות כמשמעו, חירות מעבדות מצרים, וחגיגת עם במעמד חדש - 'ממלכת כהנים וגוי קדוש'.
כאמור: "ישראל במצרים היו תמהין על עצמם, ואומרים: אין בידינו מצוה שניגאל בה! ועמדו וקיימו מצות לרוב בקרבן פסח ובזכותן נגאלו."
בדורנו הנגאל לאחר אלפיים שנות גלות, יש מי שסבור שראוי הדור לגאולת חינם בלא מצוות. פרשתנו מלמדת כי קיום המצוות שבמקדש הוא תנאי לגאולת ישראל. יתן ה' ונזכה, כי יתעורר העם ויחזיר עטרה ליושנה בחג הפסח תשע"ג, אשר תהא שנת עבודה וגאולה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה