ראיון עם הרב ישראל פרטיג שליט"א על עליית החרדים להר הבית בחג הפסח

עליית החרדים להר הבית | פסח תשע"ג

ציבור החרדים העולים להר הבית הולך וגובר: מעליה לעליה ההתעניינות גוברת | אנו מציעים לכל אברך להביא את הילדים, שהרי אם אין גדיים אין תיישים | משתדלים שלא להיכנס לוויכוחים מיותרים על דעתם של 'רבנים וגדולי ישראל' שדרך אגב מודעים לעליות שלנו ושותקים, וכבר אמרו חכמנו 'מדשתקי ניחא להו' | המשטרה מאד חוששת מאתנו, אנחנו אצלהם סוג ג', יש תיירים - סוג א', יש מזרוחניקים - לבנים - סוג ב', ויש 'שחורים' | לא זכור לנו עליית חרדים שעברה חלק וגם הפעם נאלצנו להמתין 50 דקות בכניסה - הגענו בשעה 12:30 - מיד עם פתיחת ההר. ובפועל המשטרה הכניסה אותנו רק ב-1:20 עשר דקות לפני סיום הזמן | שבענו תיאומים עם המשטרה זה רק מזיק | חרדים להר

זה לא סוד שציבור החרדים העולים להר הבית הולך וגובר, גם לא סוד שכמעט ולא ניתן למצוא רב חרדי כמו הרב ליאור בדתי לאומי שעולה להר הבית, מה שמגביר את הסקרנות לדעת כיצד בכל זאת ישנם חרדים שלמרות המשמעת החזקה הקיימת בציבור החרדי, הם אינם מושפעים מהלחץ החברתי ועולים להר הבית.

בקשנו לשוחח עם הרב ישראל פרטיג שליט"א מראשי החרדים העולים להר הבית.

איך אתם מסכמים את העליה האחרונה בחול המועד פסח תשע"ג?

ברמת ההתארגנות שלנו זה היה הצלחה מסחררת, הצלחנו למלא אוטובוס שלם מלא בירושלמיים חמים ורציניים, ספרדים אשכנזים, חסידים כמעט מכל החוגים, גור, בעלזא, ויז'ניץ, ברסלב, חב"ד, אמשנוב ועוד. ומאידך גם ליטאים וספרדים. את עיקר הכוחות אנחנו משקיעים בדור העתיד, הילדים, עם הזמן הם גדלים ויש לנו ציבור חרדי מוכן. הילדים זה ציבור קל, אין צורך ל'שכנע' אותם, וכשהם גודלים הם לבד משכנעים אחרים לעלות.

כמובן ברמת הקבלת פנים המזלזת שאנו מקבלים מהמשטרה זה חמור מאד, אנחנו אצליהם סוג ג', קודם כל מוטי נותן לתיירים להכנס הם סוג א' והם נכנסים בחופשיות בלי להציג תעודת זהות ובלי ששוטר התלווה אליהם בהר הבית.

אחרי זה יש את המזרוחניקים, המשטרה קוראת להם 'לבנים', אלו סוג ב', שנכנסים רק אחרי התיירים, ועליהם להציג תעודת זהות, וגם שוטר נצמד עליהם בהר הבית.

אנחנו החרדים סוג ג', קוראים לנו 'שחורים', ומיד שאנחנו מגיעים לכניסה כל המערכת פתאום נכנסת ללחץ, השוטרים מסתודדים בקשר, והאווירה נעשית מאד מתוחה, בדרך כלל נותנים לנו להמתין בכניסה שעות לא לפני שמודעים לנו שבכלל 'ספק' אם יכניסו אותנו.

הפעם הגענו מאד מוקדם בשעה 12:30 מיד עם פתיחת ההר כבר מסרנו תעודות למוטי, אבל בפועל נכנסנו רק בשעה 13:20, חמישים דקות שהינו תחת השמש הקופחת.

כל תעודת זהות שלנו נבדקת ב-7 עיניים. בבידוק מתייחסים אלנו יותר גרוע ממחבלים, ממשים את כל הגוף, וכל חגורה או כפתור של המכנסיים או האפודה, השוטר שואל בזעם 'מה זה?' 'תוציא את זה..!'. כל חרדי המשטרה מתנהגת אליו כאילו הוא יהלום יקר מפז שצריך לבדוק אותו בשבעה בדיקות. ולנקות אותו ולשמור אותו, בשונה מכולם אין מצב שאנחנו עולים להר מבלי שנצמדים אלינו פלוגה של כ-8 שוטרים לפחות, ביניהם חייב להיות לפחות קצין אחד או שניים. תפקדים של כל השוטרים הללו הוא למהר ולזרז אותנו במקרה הטוב ובמקרה הפחות טוב לדחוף אותנו במכות ובבעיטות כפי שקרה גם הפעם בחג הפסח.

במו עיני ראיתי ושמעתי את אחד הקצינים אומר בקשר לשוטר שעמד מטר לפניו "תגיד שמו אותך שם לקישוט -  תחיל לעבוד', אתה יודע לבד איך נראה שוטר שעובד.. דחיפות, מכות, מעצרים. זה שאנחנו עומדים ומתפללים מנחה לא מפריע לשוטרים להזיז אותנו. ורק אחרי תחנונים של ידידנו אסף לרנר הואילו בטובם להפסיק להפריע.

איך אתם משכנעים חרדים להסכים לעלות להר הבית למרות דעתם של הרבנים החרדים?

אנחנו משתדלים לא להכנס לוויכוחי הסרק סביב דעתם של הרבנים. החרדי הראשון שעלה להר ר' דוד טעביל אלבום ז"ל היה נוהג להשיב בשאלה "מה נשתנה וויליאמסבורג מניו זילנד מדוע בוויליאמסבורג יש רבנים ואילו בניו זילנד אין". והתשובה ברורה בוויליאמסבורג יש יהודים אז יש גם רבנים, ואילו בניו זילנד אין יהודים גם רבנים אין. במקום שיש ציבור יהודים יש רבנים.

נוסף על זאת העליות שלנו לרוב מתועדות בתמונות ובסרטים, ויש לציין שאנחנו מפרסמים רק תמונות מצונזרות או תמונות של חרדים שאינם חוששים מפרסומם. גם בעליה האחרונה היו המון בחורים ואברכים שלא רצו להצטלם כרגיל בקשנו מהם לעמוד מאחורי המצלמות. ולמרות הכל בחלק מהתמונות ראו כמה מהם וצנזרנו אותם. בדרך כלל התמונות מגיעות גם לאתרים חרדים כמו בחדרי, כיכר, וכן לשבועונים וליומונים החרדיים, וכבר אמרו חכמנו 'מדשתקי ניחא להו', מזה שהרבנים החרדים שותקים אתה למד שהם אינם מתנגדים לכך.

כשאני עומד מול חרדי אני מתווכח איתו בעיקר בנושא התורני, מה דעתם של הפוסקים הרמב"ם הראב"ד הערוך לנר, השולחן ערוך, הר' עקיבא אייגר, החזון איש וכן האבן ישראל של הרב ישראל יעקב פישר, שכולם פסקו חד משמעית שיש מצווה לבנות את בית המקדש, ולהקריב קרבנות גם בזמן שאין בית. וכן מתירים לטמא מת לעלות להר הבית, אחרי הטבילה במקווה. אין בזה מחלוקת תורנית. לא תמצאו ספר תורני אחד שיגיד שאין מצווה להקריב קרבנות בימנו.

ובכל זאת כיצד אתם מתמודדים עם המחסום הפסיכולוגי שקיים בציבור החרדי?

המחסום בציבור החרדי הוא פסיכולוגי נטו, וזה מחסום מאד קשה, שעם הזמן ככל שיותר חרדים עולים להר הוא מתפוגג, כשחרדי אומר לי שזה איסור 'כרת' ואני מראה לו תמונה של 20 חרדים עם שטריימלאך ועם פראקים, עם קני'צים ועם זקן לבן, על רקע כיפת הזהב, זה שובר לו את כל המושג 'כרת', כי הרי איך יתכן שחרדים עם לבוש כזה - חסידים עם 'אויזן זאקן לבן' (מכנסים קצרות וגרבים לבנות ארוכות) מצוידים עם שטריימלך וספודיקעס, עולים לשם חופשי בלי למצמץ, זה לא קיים בשום נושא אחר ששנוי במחלוקת בציבור החרדי.

לא תראו חרדי עם פראק מתגייס לצבא או אוכל במסעדה טרפה. כמו שלא תראו חסיד פרועמר (הדוק) ורציני שאוכל נבלות וטרפות שעונשם כרת. גם החרדי הכי ירוד שנהיה מודרני ביותר לא נכנס למסעדה טריפה. וכאן אנחנו מדברים על חרדים מהעלית של העלית שלכאורה מבצעים איסור כרת כמו לחלל שבת לנסוע עם מכונית בפרהסיה או לאכול חזיר. ולכן כל מי שרואה תמונות כאלו זה שובר לו את כל האיסור הלא מובן הזה שהדביקו למי שעולה להר.

איך מספר הרב אלבוים, פעם הוא עמד בכניסה להר, וחבר שלו מישיבת בעלזא ראה אותו ושאל 'איך זה שלך מותר ולי אסור..', ולא עבר כמה ימים עד שאותו חבר עלה אף הוא להר, מה קרה? הוא התחיל להבין שלא יתכן שהרב אלבוים אברך רציני חברו לישיבה עם זקן לבן, יעבור איסור כרת בפרהסיה בלי טיפת בושה, וזה שבר לו את כל המחסום הפסיכולוגי, והמחסום התורני התפוגג לו תוך כמה שניות על ידי הרמב"ם ויתר חכמי ישראל לדורותיהם.

החרדים שהסכימו להצטלם על הר הבית - פסח תשע"ג