מה קודם למה - טהור ישראל מעוונותיו או טהור המקדש ובנייתו? מתוך פרשת אחרי מות

שני השעירים באדיבות מכון המקדש

מטרת כניסתו של אהרן אל אהל מועד – הכפרה – לא מוזכרת בפתיחה לפרשה. היא נזכרת תוך כדי הפרשה, ובסכום הפרשה. בפתיחת, הפרשה רק מתארת במה יבא אהרן אל הקדש, אבל תוך כדי הפרשה היא אומרת:

וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וְהַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַעֲזָאזֵל יָעֳמַד חַי לִפְנֵי ה’ לְכַפֵּר עָלָיו לְשַׁלַּח אֹתוֹ לַעֲזָאזֵל הַמִּדְבָּרָה (והשרש כ.פ.ר. לא נזכר לגבי השעיר הזה בהמשך, כאשר אכן משלחים אותו).

וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וְשָׁחַט אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִפִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם וְכֵן יַעֲשֶׂה לְאֹהֶל מוֹעֵד הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם:  וְכָל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּבֹאוֹ לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ עַד צֵאתוֹ וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וּבְעַד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל וְיָצָא אֶל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר לִפְנֵי ה’ וְכִפֶּר עָלָיו וְלָקַח מִדַּם הַפָּר וּמִדַּם הַשָּׂעִיר וְנָתַן עַל קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב:  וְהִזָּה עָלָיו מִן הַדָּם בְּאֶצְבָּעוֹ שֶׁבַע פְּעָמִים וְטִהֲרוֹ וְקִדְּשׁוֹ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:  וְכִלָּה מִכַּפֵּר אֶת הַקֹּדֶשׁ וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַמַּיִם בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ וְלָבַשׁ אֶת בְּגָדָיו וְיָצָא וְעָשָׂה אֶת עֹלָתוֹ וְאֶת עֹלַת הָעָם וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד הָעָם:

והפרשה מסכמת: וְהָיְתָה לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ תְּעַנּוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ הָאֶזְרָח וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם:  כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה’ תִּטְהָרוּ:  שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הִיא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם:  וְכִפֶּר הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִמְשַׁח אֹתוֹ וַאֲשֶׁר יְמַלֵּא אֶת יָדוֹ לְכַהֵן תַּחַת אָבִיו וְלָבַשׁ אֶת בִּגְדֵי הַבָּד בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ:  וְכִפֶּר אֶת מִקְדַּשׁ הַקֹּדֶשׁ וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ יְכַפֵּר וְעַל הַכֹּהֲנִים וְעַל כָּל עַם הַקָּהָל יְכַפֵּר:  וְהָיְתָה זֹּאת לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם לְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִכָּל חַטֹּאתָם אַחַת בַּשָּׁנָה.

היום בא לכפר ולטהר. הכהן יכפר אֶת מִקְדַּשׁ הַקֹּדֶשׁ וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ וכן יכפר עַל הַכֹּהֲנִים וְעַל כָּל עַם הַקָּהָל. בסכום הפרשה, יש הבדל בין הקדש והמזבח שעליהם נאמר וכפר את הקדש. לבין הכהנים והקהל שעליהם נאמר וכפר על. אבל תוך כדי הפרשה הכהן מכפר על הקדש, ובעד העם והכהנים. הוא מתחיל בכפרה בעדו ובעד ביתו, בפר שהוא מביא משלו. השעיר לעזאזל מיועד לכפר עליו. הוא מכפר על הקדש מטמאות בני ישראל ומפשעיהם, בפר שלו ובשעיר של בני ישראל. הוא מכפר על הקדש בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל. הפרשה מבחינה בין כפרה על לבין כפרה בעד. הוא מכפר את הקדש, מטהר אותו ומקדש אותו מטמאות בני ישראל. בעולתו ובעולת העם הוא מכפר בעדו ובעד העם. במהלך הפרשה כפרה על היינו כפרה באמצעות, כפרה במקום מסוים. לעמת זאת העם והכהנים מתכפרים בלשון "בעד".

לא כן בסִכּום הפרשה. שם מתברר שכל היום הכהן כפר את הקדש ואת אהל מועד. כפרה בלשון "את". על מי הוא כפר ואת מי הוא טהר? את העם.

הפרשה מדגישה שחטאי בני ישראל ופשעיהם מטמאים ומחללים את הארץ ואת המקדש. הפרשה מדגישה זאת לא רק כאן אלא גם בהמשך, בפרשת עריות. החטאים מטמאים את הארץ. כדי לכפר צריך קודם כל לתקן את טומאת המקדש או את טומאת הארץ. לכפר עליה. זוהי כפרה על מקדש הקדש, היא כפרה בעד העם, אבל יש לקדש בחזרה את הקדש.

אחרי שבאים ישראל לקדש שוב את הקדש, ולכפר עליו, נמצא שהכהן בעצם כפר על בני ישראל. בני ישראל התכפרו, התקדשו והטהרו לפני ה', ע"י כך שהכהן כפר את הקדש. שיבה אל הקדש, בנייתו ותקונו, מוחקים גם את חטאי ישראל ומטהרים אותם.

שעיר עזאזל מיועד מתחלה לכפר עליו. בסופו של דבר הוא נעשה שליח בלבד, לקחת עמו את חטאי בני ישראל ולהתרסק עמם במדבר. לא נאמר שאהרן מכפר עליו אלא רק שנותן את עוונות ישראל על ראש השעיר כדי שישא עמו את עוונותם אל המדבר. אחרי שבן זוגו של השעיר הזה כבר כפר את הקדש מטומאות בני ישראל, לא צריך עוד לכפר על ישראל, עוונותיהם כבר לא מחוברים אליהם. צריך רק לקחת אותם ולהשליך אותם במדבר.

די לכפר את הקדש – לטהר ולבנות את המקדש. ישראל כבר יתכפרו ויטהרו מאליהם.