פרה אדומה מחפשת בית

הפרות האדומות כבר כאן * נכון, הן לא לגמרי תמימות, והן לעולם לא היו ולא יהיו אדומות כמו כלנית או תות (אלא חומות דווקא), ובכל זאת ליהודה עציון יש הצעה טובה איך לייסד מהן עדר מושלם,  אדום וכשר למהדרין * בתוך שנים ספורות, אם רק תהיה דרישה לכך, תוכל הפרה המשוגעת הזו להפוך מחזון למציאות יומיומית

פרה אדומה תמימה אשר אין בה מום



לפני שנה איתר יהודה עציון מעפרה עדר בן מאתיים ראש של פרות אדומות אי-שם בצפון הארץ. מדובר בעצם בפרות חומות – 'חום חמרה', צבע אדמה, שהוא הגוון האדום הנדרש לפרה האדומה (אין בעולם כולו פרה אדומה כדם). בעדר התגלו שמונה פרות חומות לגמרי, ללא כתם זר נראה לעין. ואמנם הדרישה ההלכתית מפרה אדומה – כזו שאפרה נדרש לשם טהרה מטומאת מת ולצורך אכילת בשר קרבנות וכניסה למקום המקדש – היא שבכל גופה לא יהיו אפילו שתי שערות שאינן אדומות הבוקעות ממקור צמיחה אחד. עציון לא טרח בינתיים לבצע בדיקה דקדקנית כל כך בגופן של הפרות, מפני שלטעמו עד שנוכל לקחת פרה אדומה הכשרה לשריפה ולהפקת האפר – עוד רבה הדרך. בינתיים הוא גם שומר על חסיונו של בעל העדר.

"עוד בטרם נביט אל פרה מסויימת", מנמק עציון, "קיימות דרישות הלכתיות רבות שיש לדון בהן בפרוטרוט. הפרה צריכה למשל להיקנות בכספי 'מחצית השקל' של הציבור בידי גזבר המוסמך לכך. בנוסף, על כל המתעסקים בפרה להיות טהורים עוד קודם לכן מטומאת מת. לשם כך מורה ההלכה לגדל ילדי כהנים בטהרה, כלומר במִתחמים מוגדרים ובהקפדה שלא ייטמאו למתים מיום היוולדם ואילך. זהו הליך רב שנים – לפחות שלוש עשרה – בעוד שפרה אדומה שתיוולד היום עשויה להיות כשרה לייעודה כבר בעוד שלוש שנים, וכנראה לא תוכל להמתין עשר שנים עד להכשרת כהנים טהורים שיתעסקו בה".

גם בימי קדם זה היה תיק, והאמת היא שלא שחטו אז כל כך הרבה פרות אדומות. רק תשע לאורך כל ההיסטוריה היהודית, כשבין הראשונה (פרת משה רבנו) לשניה (של עזרא) הפרידו קרוב לאלף שנה. פשוט לא היה צורך ביותר מכך. פרה אחת סיפקה המון אפר, שבסך הכל קמצוץ ממנו פוזר על פני חביות מלאות מי מעיין. מאלו יש להזות טיפות ספורות על טמאי המת ביום השלישי וביום השביעי לטהרתם, וזהו. הטומאה התעופפה לה. 

 הגת העתיקה בחצר הכנסיה בהר הזיתים. 

  שמונה פרות אדומות נשרפו כאן

על כל פנים, הפרות האדומות שבָּעדר המדובר כבר פסולות מלשמש כאפר-מטהר שכזה, גם אם נניח שאין להן אפילו שערה אחת שאיננה אדומה. כך, למשל, בעוד שעל הפרה האדומה להיות תמימה מִמומים – רוב ככל הפרות האדומות בעדר שאיתר עציון נושאות (על-פי החוק הישראלי) תגי אוזן. על חלקן קיימות גם כוויות סימון שגרמו לצמיחת שיער בצבע שונה (לבן או בהיר יותר). הבעיה גדולה יותר היא שבעדר קיימים גם פרים, וכל עשר הפרות שאיתר עציון כבר התעברו והמליטו לפחות פעם אחת, מה שפוסל אותן לחלוטין מלשמש לעניין המדובר.

ובכל זאת עציון מסרב להתאכזב: "בשלב זה, כשטרם באה העת לרכישת פרה אדומה ולשריפתה נוכח פני ה' – נראה שעלינו להתמקד בגידול האימהות או 'הסבתות' של הפרה היעודה, ובמקביל לערוך דיונים והתארגנויות שיקרבו אותנו לאפשרות המעשית של השימוש המיוחל. במהלך הגידול נשאף לטפח את דורות הוולדות כך שירבו בהם ככל האפשר עגלות אדומות תמימות. טיפוח זה יתאפשר כשנבודד את האימהות המתאימות יחד עם זכר מתאים – למשל פר חום מטיפוס 'לימוזין' או 'אנגוס אדום'. אפשרות נוספת היא הזרעה מלאכותית בזִרמה מתאימה, לרבות זרמה מיובאת מִפרים מתאימים ומובחרים מחו"ל".

המטרה אחת: להביא להמלטות רבות ואיכותיות ככל הניתן של עגלות אדומות תמימות. כשיגיעו הללו לגיל שלוש ייתכן שאחת מהן, התמה מכולן, תתאים למטרה. עציון מחפש גורם שייטול על עצמו את היוזמה הזו, או לחילופין יממן את גידול העדר של הבוקר האלמוני המדובר. אולי לגדל מספר עדרים כאלו עד להשגתה של האחת והיחידה. ועד אז, הוא מקווה מאוד, יימצאו גם כהנים מתאימים למשימה.  

לא צריך לגדול על סלע

ואגב, אתר שריפת הפרה האדומה בהר הזיתים ידוע גם בימינו. מלבד הפרה האדומה של ימי משה, שמונה הנותרות נשחטו ונשרפו בהר הזיתים במהלך ימי הבית השני בהפרש של עשרות שנים זו מזו. למה הר הזיתים? מפני שבפרשת חוקת נכתב שאת הפרה האדומה צריך לשחוט "אל נוכח פני אוהל מועד", כלומר מול פתח ההיכל. פתח המקדש בהר הבית הוצב בכיוון מזרח מדוייק, והכהן שנצטווה לשחוט את הפרה, כשעמד בהר הזיתים, יכול (וחייב) היה לראות את פתח ההיכל ממש מולו.

כך שאם נסמן קו ישר דמיוני מכיפת הסלע (המבנה שעל פי כל העדויות ההיסטוריות והארכיאולוגיות עומד על מקום היכל המקדש) ובאותו קו גובה שלה (745 מ' מעל פני הים) מזרחה, נגיע לחצר כנסיה בשם 'דומיניוס פלוויט' בהר הזיתים. לפני 13 שנים חיפש ומצא בדיוק שם יונתן אדלר מעיר דוד את כל מה שעל פי המשנה במסכת פרה אמור להימצא באתר שחיטת הפרה ושריפתה. על פי המשנה הפרה הוצבה בתוך גת בכדי שאף קמצוץ אפר לא ילך לאיבוד. צעד נוסף של זהירות בחומר הייחודי הזה התבטא על-פי המשנה בחפירת חלל מתחת לכל אתר השחיטה-שריפה של הפרה, "מפני קבר התהום". הוא נועד לחצוץ מטומאה אפשרית מלהגיע אליה ולהוריד לטמיון את כל ההשקעה. גם מקווה טהרה לצורך שימושו של שורף הפרה נחצב שם.

אדלר אכן מצא בחצר הכנסיה גת עתיקה, שאמנם מתוארכת לתקופה מאוחרת יותר (ביזנטית), אך מאוד ייתכן שהיא ניצבת על מקומה של גת עתיקה יותר, מזמן הבית. בחצר הכנסיה איתר אדלר גם בור מים. בחודש סיוון תש"ס הוא ניסה למדוד את גודלו של הבור, ולפני שסולק על ידי הכמרים שבמקום, הספיק לגלות שמדובר בבור בעומק שמונה מטרים, שרוחבו כרוחב כל חצר הכנסיה. מסתבר מאוד שזהו אותו חלל שהיה מיועד לחציצת הטומאה בימי קדם. אולי שימש הבור גם כ"אוצר" למילוי המקווה, זה שעל פי המקורות היה במקום. 

 פתח הבור. חלל עצום מתחת לכל המתחם

וכעת לבעיה שלכאורה סבוכה לא פחות מאיתור הפרה האדמונית: השגת כהן טהור לגמרי מטומאת מת. במשנה אמנם ניתן פיתרון למצב כזה, אבל שערות ראשיהם של מרבית ההורים יסמרו או ילבינו כשישמעו אותו: בכדי למנוע מצב שבו הכהן המיועד לבצע את תהליך הטהרה ייטמא, יש לדאוג לכך שכבר מעת לידתו יגדל על גבי סלע או חלל תת קרקעי, כך שיהיה ברור שתחתיו אין שום עצם ושום מת. כך לפחות עד גיל 13, אז יבצע הילד את תהליך שאיבת מי המעיין לצורך הפרה האדומה ואת שאר תהליך הכנתה, ובא לציון גואל.



בין החוקרים יש הסבורים שמערת צדקיהו, מערת ענק המתפרסת תחת שטחים גדולים מהרובע המוסלמי דהיום, מילאה את התפקיד הזה בימי קדם. מגורי הכהנים בעיר העליונה בשלהי ימי הבית השני שכנו בדיוק מעליה, וילדי הכהנים גדלו פה באופן די נורמאלי, אך מבלי לצאת מהמקום עד לבגרותם.

לדעת יהודה עציון, בימינו אין צורך להיסחף בדרישות מפליגות. הגישה בעניין כיום צריכה להבנתו להיות מקילה במיוחד, לכל הפחות עד להשגת פרה אדומה ראשונה. הוא עצמו עורך בשנים האחרונות רשימה של משפחות כהנים שבהן הנשים מעדיפות ללדת בביתן ולא בבית החולים (שהרי נדיר מאוד מצב שבו האישפוז בן שלושת הימים שעוברת היולדת חולף מבלי שמת אדם כלשהו בבית החולים והביא לטומאת הילוד). נשים כאלו, שתנאי הפתיחה של ולדיהן טובים כאמור, עוברות אצל עציון תדריך, ובו הן מתבקשות שלא ליטול את ילדיהן הזכרים להלוויות ולאזכרות בבתי קברות ולא לשהות עימן תחת קורת גג אחת עם מתים שטרם נקברו, לא עלינו. אם יתמידו בצעד הלא מאוד מסובך הזה, בלא קושי גדול יצמחו לנו בתוך מספר שנים הגיוני ולא גדול מאוד שורת פרחי-כהנים לא קצרה שתתאים למטרה.

כך שמקום יש, פרה אדומה ניתן להשיג וגם פרחי-כהונה שייוולדו בביתם הפרטי וישמרו על טהרה בסיסית אינם בגדר משימה בלתי אפשרית. עציון בונה כעת על יזמים שיקפצו על העניין הגאולי הזה ויביאו אותו בחלוף אלפיים שנה לפסים מעשיים.