ביולי 2014 ובאוקטובר 2015 יצאו צעירים פלשתינים מוסתים מבתיהם לפעולות טרור ברחבי ישראל. הם דקרו, דרסו וירו ביהודים. רבים מהם היו משוכנעים שמסגד אל־אקצא מאוים על ידי סכנה ממשית. חלקם האמינו שישראל עומדת להרוס את המסגדים. רובם נהרגו במהלך הפיגועים שביצעו. אחרים נעצרו. מאות מעצרי מנע נערכו אז.
"בחדרי החקירות", נזכר השבוע החוקר א', "התברר לנו שמרבית העצורים, בראשיתם של שני גלי הטרור, הוסתו להאמין שישראל פועלת לשינוי 'הסטטוס קוו בהר הבית'; שישראל 'מתכוונת לאפשר תפילת יהודים בהר'. 'לגזול מהם את אל־אקצא', ובעיקר שמדינת ישראל זוממת להרוס את מסגד אל־אקצא, כדי להקים תחתיו את בית המקדש השלישי. בעיני עצמם, היו הצעירים 'מגיני אל־אקצא, ששבוי בידי היהודים', 'משחרריו'. הם היו גאים מאוד במעשיהם".
עכשיו, בעיתוי לא מקרי, שבועיים לפני חג הפסח - כמו בערבי חג ומועד קודמים, כמו בערב סוכות האחרון - העלילה חוזרת אל הרשתות, אל התקשורת הפלשתינית ואל הרחוב הערבי - והציבור הערבי נוהה אחריה.
עד כמה נוהה? החוקר א' נסמך על תקדימי העבר. כמו כמה מחבריו, שמע א' דבר או שניים על עלילת "אל־אקצא בסכנה", עוד לפני "אינתיפאדת היחידים", ואף על פי כן - הדבקות והאמונה המוחלטת של המפגעים הצעירים, לפני שנה וחצי וחצי שנה, בכך שמדינת ישראל אכן זוממת להחריב את מסגדי הר הבית, הצליחו להדהים גם אותו.
"חלק מהם", הוא נזכר, "חזרו מילה במילה על הטקסטים המסיתים של שייח' ראאד סלאח, ראש הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית, האיש שפיתח והעצים את העלילה השקרית. אחרים הסתמכו על פרסומים בעיתונים הערביים, על תשדירים, ראיונות או דרשות שהופצו בטלוויזיה הפלשתינית, בערוצי חמאס וברשתות החברתיות".
אחד מהם חזר על הסיפור הבדיוני, שאותו קרא בתקשורת הפלשתינית, בדבר תוכנית סודית שמדינת ישראל הגתה, כדי להפיל באמצעות רעידת אדמה מלאכותית את מסגד אל־אקצא. הוא אף ציטט מזיכרונו ידיעות על ניסויים תת־קרקעיים שערכה כביכול מדינת ישראל בנגב, ועל שותפותם של מדענים מהטכניון בתוכנית שכזאת.
אחר שלף מכיסו קריקטורה, שאותה הוריד מהמחשב הביתי שלו, ובה נראה דחפור ועליו סמלי מגן דוד, דורס את אל־אקצא. עצור נוסף פירש את ביקוריהם של אישים כאורי אריאל בהר, כשלב מקדים להשתלטות ישראלית עליו, ולשינוי כל הסדרים הנהוגים בו. "באותם ימים", אומר א', "קיבלנו המחשה איזו השפעה יכולה להיות לתערובת של שקרים, סילופים היסטוריים, דמיון פרוע והסתה על השטח הכה דליק של ירושלים. הבנו ששקר שחוזרים עליו אלפי פעמים נתפס לבסוף כאמת".
"אינתיפאדת היחידים" שינתה מאז את פניה. היא יצאה לדרך עם "אל־אקצא בסכנה", והתגלגלה לכיוון "השהאדה" ומות הקדושים. אחר כך מצאו צעירים מתוסכלים שנקלעו לבעיות אישיות מפלט בסכין. הרג יהודים היה בעבורם לשביל הבריחה; דרך מעוותת לזכות מחדש בלגיטימציה בקרב המעגל החברתי שדחה אותם, או אצל החברה וההורים שעימם רבו. בפעמים אחרות יצאו הדוקרים לפעולתם, מתוך ידיעה שמעצרם יוביל כמעט מיידית לכך שמשפחותיהם יקבלו סיוע כלכלי.
שקט, מסיתים
 |
| עלילת החפירות. מתחם "קשת רובינסון" ליד הר הבית צילום: יונתן זינדל |
אלא שעכשיו, חוששים במערכת הביטחון, אנו שבים מחדש אל נקודת ההתחלה - אל עלילת "אל־אקצא בסכנה". כעת היא שוב מופצת בדרכים שונות ומשונות. המטרה המוצהרת היא לעורר את הציבור "להגן על אל־אקצא".
בסיבובים הקודמים הביאה הקריאה הזאת לגלים של טרור ושפך דם. עשרות מהמפגעים בגל הטרור האחרון השאירו אחריהם - בטרם יצאו לדקור או לדרוס יהודים - פוסט בפייסבוק, רישום בכתב יד או שיחה עם חבר, ובהם קשרו בין הפעולה שלהם לבין העובדה ש"אל־אקצא בסכנה".
מוהנד חאלבי, שרצח את נחמיה לביא ואהרון בנט ברחוב הגיא, כתב בדף הפייסבוק שלו שעות אחדות קודם לכן: "עלינו להתקומם ולצאת כנגד ההשפלה באל־אקצא למען הנביא". ראאד חליל, שרצח את אהרן יסייב ואת ראובן אבירם בבניין פנורמה בדרום תל אביב, הצהיר שעשה את הפיגוע בגלל מסגד אל־אקצא. אחרים, כמו הנערים בני ה־14 וה־16 משועפט, שניסו לדקור יהודים בשער שכם בינואר האחרון, עברו קודם שיצאו לפעולתם דרך מסגד אל־אקצא, כדי לשאוב השראה מהמקום.
כולם הוסתו, ועכשיו ההסתה חוזרת. במרכזה עומד הפעם סרט גדוש סילופים, בן 17 דקות, הטוען שישראל מבצעת חפירות ארכיאולוגיות חדשות, שמטרתן למוטט את אל־אקצא. הסרט הופק כנראה על ידי גורמים המקורבים לחמאס ולפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית, וכל מי שמכיר מעט את "ירושלים תחתית" ואת החפירות הארכיאולוגיות בעיר, מזהה בו מייד את מנהרת הניקוז ההרודיאנית. המנהרה נמשכת מאזור מעיין השילוח ועד לגן דוידסון (הגן הארכיאולוגי) למרגלות חלקו הדרומי של הכותל המערבי, בואכה שער המוגרבים. במנהרת הניקוז הזאת, שגילויה נחשב להישג ארכיאולוגי מן הדרגה הראשונה, נחשפו בשנים האחרונות ממצאים מופלאים: יסודות הכותל המערבי, פעמון זהב שנתלש משולי גלימתו של כהן גדול, חרב של לגיונר רומאי ותחריט של מנורת המקדש, ששירטט כנראה עד ראייה לחורבן הבית, על שבר אבן לבנה־אפורה.
למרות שמנהרת הניקוז ההרודיאנית מתוירת כבר כמה שנים על ידי מאות אלפי בני אדם, מפוקחת בטיחותית וארכיאולוגית ופתוחה לכל, וגם מוסלמים מבקרים בה, הרי בסרט היא הופכת לנשק בשירות העלילה. המנהרה, שאינה עוברת מתחת להר הבית, מוצגת בסרט כחפירה שמסכנת את המסגדים ועלולה להפילם. התמונות והצילומים מלווים במנגינות אימה, בפרשנות מגמתית ובדברי הסתה של השייח' סלאח. בסרטון מופיע יהודה גליק - כזכור, מחבל פלשתיני כבר ניסה להתנקש בחייו - כשעיגול אדום מקיף את ראשו.
הסרט "שקוף". הוא נועד לשלהב מחדש את הרוחות סביב אל־אקצא, שבחודשיים האחרונים נרגעו מעט. גם חמאס שותף. רק לפני ימים אחדים פירסם הארגון הודעה רשמית שמבהירה כי "אל־אקצא יישאר מקור ההשראה הראשון במעלה של הצעירים הנוקמים במסגרת אינתיפאדת ירושלים".
כמו בערב סוכות האחרון, חמאס קורא שוב לפלשתינים ולערביי ישראל להתלכד סביב אל־אקצא כדי "להגן עליו מפני הפלישות ההמוניות". דובר תנועת פת"ח בירושלים, ראפת עליאן, מצטרף גם הוא להסתה, ומדבר על "המשך הפלישות הישראליות לאל־אקצא". גם באתר נציבות התרבות וההסברה של פת"ח ההסתה נמשכת, ושם מוצג ציור של דחפור ישראלי, שגורף בכפו המשוננת את כיפת הסלע. שיא ההסתה מגולם כנראה בקריקטורה אחת שמשווה את ישראל לדאעש ומציגה את ישראל כעורפת את ראשו של מסגד אל־אקצא (באדיבות "מבט לתקשורת פלשתינית").
הבעיה הגדולה של ישראל עם ההסתה הזאת היא שציבור מוסלמי עצום נגרר אחריה ומאמין שאלה הן אכן כוונותיה של ישראל. נוכחתי בכך לפני שנים אחדות, כאשר הוצאתי לאור את ספרי "עלילת אל־אקצא בסכנה - דיוקנו של שקר". נוכחתי בכך שוב בשיחות רחוב עם תושבי מזרח ירושלים בקיץ 2014, וגם בסבב האלימות הנוכחי.
"יום אחד תפילו את המסגד"
תודעת "אל־אקצא בסכנה" מתקיימת לא רק בתקשורת הפלשתינית או בהסתה של דרשנים במסגדים. בכל בית ספר או מחנה פליטים שמכבד את עצמו מעטרת תמונתו של המסגד קירות, דלתות ובתים. לא פעם מסומן המסגד בחיצים מאיימים, ולעיתים בנחשים ודרקונים רושפי אש, שעליהם סמלי מגן דוד, שמאיימים לכלותו.
לעובדה שישראל אוסרת על יהודים להתפלל בהר הבית, המקום הקדוש ביותר ליהדות, אין שום השפעה על העלילה, כמו גם לעובדה שישראל מקפידה כבר שנים לא לחפור מתחת להר הבית.
רק השבוע סיפר לי אחד העובדים בחנות לצורכי בית בצור באחר, מוחמד, כיצד נכח לפני כשנתיים בכנס "אל־אקצא בסכנה" של התנועה האיסלאמית באום אל־פחם, וכיצד הדבר השפיע עליו: "באום אל־פחם שיכנעו אותי שהמסגד הקדוש בסכנה. אחר כך, בסיור מתחת למסגד, ראיתי את החפירות הארכיאולוגיות שישראל מבצעת שם. זה בשביל להפיל את המסגדים. אתם היהודים בונים מתחת לאל־אקצא עיר, ויום אחד תפילו את המסגד. זאת המטרה שלכם. לכן אנשים הלכו למות בגלל אל־אקצא, וזה לא נגמר, עד שתפסיקו לחפור שם".
דבריו של מוחמד חסרי יסוד לחלוטין, אבל הוא מאמין בהם באופן מוחלט. הסרט החדש שמופץ ברשתות על עובדותיו המדומיינות, פונה בדיוק אל קהל היעד הזה.
בשנה האחרונה נקטה ישראל שני מהלכים מרחיקי לכת, שנועדו להרגיע את הרוחות בהר. שניהם נועדו להגיב לעלילה, שזה מכבר הפכה למחולל אלימות ישיר. המהלך הראשון היה שורה של הבנות עם מלך ירדן עבדאללה ואנשיו, שהושגו בתיווכו של מזכיר המדינה האמריקני ג'ון קרי. במרכז עמדה הבהרה ישראלית שלפיה אין כוונה לשנות את הסטטוס קוו בהר ולהתיר ליהודים להתפלל שם.
ישראל גם הסכימה לרשת את רחבות הר הבית במצלמות שישדרו בו בזמן את כל המתרחש שם, 24 שעות ביממה, גם לירדן וגם לישראל. בד בבד הפחיתה ישראל משמעותית את מספר היהודים הדתיים שלהם ניתן לעלות להר בעת ובעונה אחת, והוסיפה הגבלות על ביקורי יהודים בהר.
המהלך השני היה, כידוע, הוצאתם מחוץ לחוק של התנועה האיסלאמית ושל ארגוני הבת שלה: המורביטון והמורביטאת. חברי התנועות הללו, גברים ונשים, הפכו את ביקורי היהודים בהר לסיוט מתמשך, ואיימו עליהם פיזית ומילולית. גם ההתנגשויות בינם לבין המשטרה הלכו ותכפו. במקביל עצרה המשטרה, ולא פעם העמידה לדין, מסיתים שפעלו באופן קבוע כדי לעורר פרובוקציות ולהתסיס את הרוחות בהר הבית. אחדים מאנשי הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית אף הושמו במעצר מינהלי. פעמים אחדות, ללא פרסום, עצרה המשטרה אוטובוסים של פעילי "הפלג הצפוני", שהיו בדרכם מהגליל ומהמשולש לירושלים.
רק לפני שבועיים נידון ל־11 חודשי מאסר בבית משפט השלום בירושלים השייח' חאלד מוגרבי, שהעביר שיעורי דת באל־אקצא. באחד משיעוריו אמר שהיהודים הביאו על עצמם את השואה בשל שחיתותם, ומכיוון שלקראת חג הפסח הם חטפו ילדים והכינו מדמם לחם מיוחד לפסח. מוגרבי גם הטיל על היהודים את האחריות לפיגוע במגדלי התאומים, וקבע שבכוונתם לכבוש את המסגד, כדי לבנות על חורבותיו את המקדש, ואחר כך להמשיך ולכבוש את שאר העולם.
לשורת הצעדים שנקטה ישראל היתה השפעה ממתנת. בחודשים האחרונים היה נראה שהר הבית נרגע, אלא שעכשיו, כאשר ההסתה מתחדשת והצפי הוא להחרפה נוספת לקראת הפסח - הכל עלול להשתנות. כאמור, כמו בתקופות חגים קודמות.
תגובות אוטומטיות
גם הפעם ישראל מנסה לתאם את פעולותיה עם ירדן, כדי שהירדנים לא ייסחפו אחרי ההסתה מירושלים, כפי שאירע בסבבי האלימות הקודמים, אבל גם בירושלים יודעים שלא תמיד זה מצליח.
חומרי הבעירה הפעם מגוונים פחות. העובדה שישראל מגבילה מאוד את עליית היהודים להר, ואף מונעת מאישי ציבור ומפוליטיקאים (הן ערבים והן יהודים) לבקר בו, כבר שוללת מהמעלילים חלק מהתחמושת שבה נעשה שימוש בשנים האחרונות. מה שנשאר זה רק החפירות הארכיאולוגיות. כל חפירה סביב הר הבית, מעריכים ארכיאולוגים, תנוצל מן הסתם בשבועיים הקרובים כדי להאשים את ישראל פעם נוספת שהיא מבקשת לערער ולמוטט את המסגדים.
כך נהגה בשנים קודמות מכונת ההסתה המוסלמית כאשר ישראל חפרה למרגלות הכותל הדרומי של חומת הר הבית; למרגלות חלקו הדרומי של הכותל המערבי; וגם כאשר נחשפה אמת המים החשמונאית ונפרץ פתח היציאה ממנה אל הוויה דולורוזה.
כך פעלה ההסתה גם כאשר נחשף חמאם עתיק והוכשרו מעברים מתחת לבית הכנסת אוהל יצחק ברחוב הגיא; בתקופת החפירות במעלה המוגרבים, ואפילו כשנחנך לפני כחמש שנים בית הכנסת החורבה, ששוכן במרכזו של הרובע היהודי ורחוק כ־400 מטרים מדרום־מערב למתחם הר הבית. אז צעקו המוסלמים ש"אל־אקצא בסכנה" למרות שמפלס הרצפה של "החורבה" גבוה בכ־50 מטרים ממפלס הכיפות של המסגדים; עובדות לחוד ועלילה לחוד.
דומה כי סיפור נשכח אחד שתיעד לפני שנים אחדות ד"ר הלל כהן בספרו "כיכר השוק ריקה", מגלם זאת יותר מכל: ב־2006 הותקנה מערכת כריזה ממוחשבת חדשה למסגד אל־אקצא, והמואזין נאג'י אל־קזאז הוקלט כשהוא קורא לתפילה. המערכת תוכנתה כך, שאם בשל עיכוב לא יקרא המואזין לתפילה, הכריזה תופעל אוטומטית וקולו של אל־קזאז יישמע למרחוק. המהנדס היהודי שתיכנן את המערכת עבור הוואקף לא היה בקיא בשעות התפילה המוסלמיות, והקריאה לתפילת הצהריים שובצה בטעות לשעה רבע לאחת בלילה.
ואכן, בלילה הראשון נשמע לפתע קולו של המואזין ברבע לאחת. אלפים מתושבי העיר העתיקה ששמעו את הקריאה וידעו שאין זאת שעת התפילה, הניחו כי מדובר בקריאה לבוא ולהגן על ההר. הם הגיעו למקום, חלקם חמושים במקלות, ורק לאחר מאמצים הצליחו שומרי הוואקף להסביר להם שמדובר בטעות ולפזרם. במקרה זה לא הושמעה אפילו קריאת הסתה אחת, ובכל זאת ההמון נהר להר.
בימים הללו, כשהמרחב הציבורי מתמלא שוב בקריאות הסתה מפורשות, מתכוננים גורמי הביטחון לכל האפשרויות, לקראת חג הפסח הקרוב.
