אינני מנשות הכותל, אני מנשות הר הבית!

מאת: ד"ר דליה שטרן

ד"ר דליה שטרן בהר הבית

ניזדמנו עיתותי בידי לעלות ב א' תמוז יום ראשון . 

כבר בדרכי שמעתי אומרים כי הולך היום להיות סיפור גדול עם נשות הכותל.

מישהו שאל: "את גם מנשות הכותל?"
"לא אני  מנשות הר הבית" עניתי כשאני מודה לשם על הדרך החילופית  שנתן בפני לעלות למעלה מעל כל ההמון.

בצהריים, תור הזרים  שעמד בפתח היה ארוך במיוחד. השמש קפחה על הראש היה עלי לעמוד בסוף.
חיפשתי  מישהי שתידמה לי  או קבוצות  מזוהות או פנים מוכרות.
לפתע הבחנתי במישהי שסימנה לי בואי כנסי לכאן  הי אני מביתר. היא עמדה במחציתו של התור כשהצל עדיין שם.

אני באה כימעט כל יום אמרה לי. ראיתי שהשומרים שואלים לשלומה.
לא צריך ליווי  נסתדר שתינו אמרתי . הם הצמידו לנו שני שומרים אחד לכל ראש.

אמרתי "נשמת כל חי". הבאתי מאכלים ומשקה כדי לברך לפי הסדר "מגע-א"ש".
אכלנו ובירכנו בקדושה למי שאמר והיה העולם.

כששתיתי מתוך בקבוק זעיר ובירכתי ברכת בורא פרי הגפן, נשאלתי: "מה את שותה?" עניתי סירופ! חייבת אני תרופה כל שעתיים ועכשיו זה הזמן!!!

את גלעין המישמש טמנתי בין האבנים, ליד עץ הזית כסמל למימוש חלומותינו.
 

דר' דליה שטרן