סלע ליד כיפת הסלע

בימי בין המיצרים ובפרט לקראת תשעה באב ובתשעה באב עצמו, עולים מדי שנה מאות יהודים בטהרה להר הבית, כדי לבכות על חורבן המקדש ולהתפלל ולפעול לבניינו.

רחל סלע, אחת הפעילות המסורות למען הר בית ה', שלחה לנו כמה מילים על עלייתה האחרונה להר הבית עם קבוצת נשים:

יהודים בימי בין המיצרים בהר הבית

בעלייתנו ביום חמישי האחרון, י"ט בתמוז תשע"ג היינו שבע נשים ותינוקת, לרובן זו עלייה ראשונה להר.

דברים משמחים:

·         לא היה כלל תור בכניסה, מיד נכנסנו.

·         בדיקת התיקים לא היתה מעיקה.

·         השוטר בכניסה היה אלעד, שהסביר לנו פנים.

·         ויתרו לנו על ההוראות חמורות הסבר של לא להשתחוות, לא לשיר, לא לנשום...

·         אפשרו לנו להשאר עד 11.00 ולא זרזו כל הזמן עם "קבוצות שמחכות" בגללנו.

·         היו עוד יהודים רבים בהר הבית.

על ההר - חגיגה ממש:

קבוצה עם יהודה גליק, קבוצה גדולה מקדומים בהדרכת הרב ישראל אריאל שליט"א, עוד קבוצה ממקומות שונים.

הבן של הרב טל מתורת החיים שהלך לבד בלי שום ליווי והתקרב מאד למקום המקדש למרות מחאות הערבים.

תמיד לארגן בקבוצה איזה תינוק יונק - זה מאד עוזר לשבת בשקט מדי פעם כשהוא צריך לינוק.

שועלים הלכו בו: קבוצות הפרובוקטורים והפרובוקטוריות מתרבות, והפעם נוספו שיירות של ילדים בליווי מורותיהן שהסתובבו בהר וכל פעם שעברו לידינו צעקו שא-לוקים גדול. חלק
מהנשים שהלכו איתי צעקו מולם גם כן שא-לוקים גדול.

קטע:

בשער המזרח, מול פתח המקדש, עצרנו לתפילה בלב. רחמנא ליבא בעי, ואולי זה משהו טוב שיצמח מהגזירות הנוכחיות - שנשוב למצוא תפילות אישיות בלב. היינו לבד
בכל הצד המזרחי. הוריתי לנשים להתפלל בדומיה, בלי לעשות שום תנועה וכו' ושנקדיש לכך כמה דקות של ריכוז. כל אחת מאיתנו התארגנה עם עצמה ונוצרה דקה של שקט מוחלט.

ואז השוטר שלנו, רמי, בצעקות: "תפסיקו מיד, אתן מתפללות. אני מוציא אתכן מן ההר עכשיו!". אמרתי לו: "אנחנו מתפללות בלב, אף אחת לא עשתה שום תנועה ולא הוציאה סידור או כד'. על מחשבות המשטרה עדיין לא שולטת ואין איסור לשבת כמה דקות בשקט".

רמי: "את בעצמך הודית שזה טקס של תפילה, אתן באות איתי עכשיו מיד".

אני: "אתה יודע שאני אגיש נגדך תביעה בבית המשפט ואזכה".

רמי: "כאן לא בית המשפט מחליט אלא המשטרה, ואלו הוראות המשטרה".

אני: "תסביר לי על איזה איסור עברנו"

רמי: "אני לא מתכוון להסביר לך. תביאו את תעודות הזהות".

אף פעם לא חשבתי שהתפילה שלי כל כך עוצמתית. איך ששוטר נזעק אחרי דקה של
תפילה של שבע נשים שאינן מוציאות הגה!!! זה היה שעור חזק בכמה דברים. שעור
מדהים שעושה לחשוב.

בסופו של דבר הוא אמר שנמשיך תחת אזהרה, תעודות הזהות אצלו, והוא מוציא
אותנו מהשער הראשון.

הלכנו לאט, הסברנו הרבה, בכוונה הגענו לשער הראשון ב-10.50 . בהנחה שלא יבוא
לו להתעסק איתנו בשעה כזו שתיכף ממילא יוצאים - מיהרנו מאד באזור זה (המערבי)
והגענו בהליכה מואצת עד ממערב למקדש. ההנחה התאמתה, הוא לא אמר כלום. ב-11.00
יצאנו.

ישבנו אחר כך במסעדה לחגוג ולאוורֵר רגשות ומחשבות. בעיני זה קטע חשוב
שאני מקפידה עליו אחרי כל עלייה. הרושם שהעלייה עשתה על הנשים היה כביר.
אין ספק שרובן תגענה שוב וגם תבאנה משפחה ומכרים.

ברוך ה'.

רחל סלע