 |
| נשים בהר הבית |
לפני עשר שנים עלתה ליליאנה ריצמן להר הבית לראשונה בחייה עם יעל קביליו. השבוע היא עלתה שוב.
אנחנו מביאים את דבריה כלשונם. מילים כדורבנות.
עליתי להר הבית עם יעל בי"ט אלול תשס"ג, לפני 10 שנים בדיוק, וגם השנה עלינו ביחד באותו התאריך. הנה מה שרשמתי לעצמי מאותה עליה ראשונה:
עליתי עם יעל אחרי הכנות רבות (טבילה, נעלי בד…) כמו גם הכנות רוחניות.היו שם הרבה תיירים שנכנסו חופשי ואנחנו יכלנו להיכנס רק אחרי בדיקת תעודות זהות והדרכה מפורטת מה אסור: אסור להתפלל, אסור לקרוע, אסור להשתחוות, אסור..אסור… אסור…
בהר המשטרה עקבה אחרינו כל הזמן כאילו אנחנו אסירות מסוכנות, שחלילה לא נפתח את הפה להתפלל!
היתה לי הרגשה כאילו אני בכלל לא נמצאת בארץ ישראל. הרגשה של השפלה.
לא הרגשתי שאני נמצאת במקום קדוש והיה נראה לי ברור שהשכינה לא נמצאת במקום הזה.
הסתר פנים.
עלינו להמשיך לעלות כדי להפגין נוכחות, אבל קשה. קשה כשמתפללים רק בלב, בהליכה, כשהרבה מחשבות של תוהו תופסים אותך - רוצים להתחנן לפני השי"ת שיעזור לנו במצב כזה, והשי"ת נראה כל כך רחוק! דווקא שם מרגישים ריחוק! והרגשה של ריקנות שלקחו ממך כל מה שהיה לך.
לא יכולה להגיד שהרגשתי התעלות אפילו אם ניסיתי להתפלל כל הזמן בלב ואמרתי כמעט כל שירי המעלות. עצוב.
ולמה שהשי"ת יעזור לנו לשנות את המצב בהר, כאשר אנו לא עושים דבר?
רוב תפילותנו הם רק מהשפתים לחוץ.
כמה אנשים הם באמת פועלים בעד שההר יחזור ליהודים?
שהמצב ישתנה באמת?!
אני צריכה לפעול יותר כדי לתרום את החלק שלי ולהשפיע על עוד נשים לעלות להר הבית. המצב באמת חמור אם על ההר מרגישים כל כך בגלות! כשאין להקב"ה מקום טהור וקדוש לשכון, זה החורבן הכי גדול שיש!
צריך לבכות על המצב הזה ואני במקום לבכות מסתובבת כמעט אדישה ורק קצת נאנחה מדי פעם. רבונו של עולם, אנו רוצים להתקרב אליך, אנחנו אוהבים אותך, תחזור ותמלוך עלינו ותסיר ממנו את כל הקליפות, את כל המנטליות של הגלות שהתגברה עלינו ולא נותנת לנו לעשות מעשים וחושבים שרק מספיק להתפלל והמקדש ירד משמים!
צריך לפעול, להראות שבאמת איכפת לנו ורוצים שהשי"ת ימלוך עלינו ושיהיה לו בית בתוכנו.
כשישאלו אותנו: צפית לישועה, לגאולה?! מה נענה? כל אחד כל כך שקוע בתוך 4 אמותיו, עם הבעיות שלו ומי חושב ועושה באמת למען הגאולה? ויש עכשיו מה לעשות, יש אפשרות והשי"ת נתן לנו את התנאים שנוכל לפעול.
צריך לעשות כל הזמן יותר, לפעול, לפעול, לפעול.כשחשבתי על הר הבית, חשבתי תמיד על מקום קדוש ועד שעליתי לא הבנתי שכל כך התנכרנו למקום הזה שכמעט אין הבדל בינינו לבין הנוכרים. הם יותר פועלים על זה שההר ישאר בידיהם מאתנו. ואם לא נראה להקב"ה שבאמת איכפת לנו, המצב ימשיך להתדרדר וה' לא יעזור לנו.
לא מספיק תפילות, צריך להראות במעשים שאיכפת לנו! אנו במצב חירום, מצב של פיקוח נפש, הכל מותר. חובה לעשות. נוח לנו למצוא כל מיני איסורים, כי אז לא צריך לעשות שום דבר. אני כולה נסערת מבפנים. יש מצוות של קדושת הזמן, ומצוות של קדושת המקום. בגלות שכחנו כל המצוות של קדושת המקום, ועכשיו אנו לא רוצים לחזור לשמור אותם. יותר מחצי התורה אנו לא מקיימים.
אוי לנו! יצאתי מההר בלב כבד ועם החלטה שצריך לעשות יותר כדי להגיע לבניין המקדש!
ליליאנה
תביאי עוד חברות ובעיקר את הילדות שלך - דור ההמשך. שיעלו כולם להר הבית.
השבמחק