 |
| רבנים בהר הבית |
בתגובה לקריאה של הרבנים הראשיים ורבנים נוספים בענין העליה להר הבית, פנה העיתונאי, עו"ד אברהם גז מירושלים במכתב מנומק לרבנים ומבקש הבהרה לכמה שאלות:
לכבוד הרבנים הראשיים לישראל;
כב' הראשון לציון, הגאון הרב יצחק יוסף שליט"א וכב' הגאון הרב דוד לאו שליט"א
רח' ירמיהו 80, בית יהב,
ירושלים
שלום רב,
בימים האחרונים פורסמה אזהרה, החתומה בידי כבודכם שליט"א, "מהאיסור החמור של כניסה למקום המקדש והר הבית", וברצוני לשאול את כבודכם על פשר האזהרה, ולבקש מכבודכם הבהרות בדבר אותה אזהרה.
אמנם ידוע כי אין מדובר באזהרה שנתחדשה כעת, כי אם בחזרה על נוסחים קודמים בעניין שיצאו מתחת ידיה של הרבנות הראשית לישראל, אולם מובן שהדרך הראויה היא לפנות בעניין זה אל כבודכם, שבחרתם להוציא את האזהרה לאחרונה פעם נוספת.
באזהרה נאמר כי "האיסור החמור במקומו עומד בכל שטח הר הבית", ועל כך ברצוני לשאול:
1. הלא דבר פשוט הוא בכל הש"ס, כי איסור הכניסה להר הבית חל רק על מי שטומאה יוצאה מגופו, ושאר בני אדם, כולל שאינם בני ברית, לצד בני ברית הטמאים בטומאת מת, רשאים להיכנס עד החיל, ולא עד בכלל. אם כן, לא מובן כלל מהיכי תיתי איסור כה גורף, בכל שטח הר הבית ולכלל הציבור.
הדבר, כמובן, מתמיה על פניו, שהרי איתא במשנה במסכת כלים (א, ח):
"לפנים מן החומה מקודש מהן, שאוכלים שם קודשים קלים, ומעשר שני. הר הבית מקודש ממנו, שאין זבים וזבות נידות ויולדות נכנסין לשם. החיל מקודש ממנו, שאין גויים וטמא מת נכנסין לשם". וכן הוא דבר פשוט בכל הש"ס, בפסחים ס"ז, ועוד.
אציין כאן עוד כי ברי שמשנה זו לא נעלמה מעיני כבודכם, אלא שאף אם קיים איזשהו הסבר לשיטת כבודכם, הרי שיתכן שישנם עמי הארצות וסתם יהודים פשוטים שאינם יודעים צורת משנה, וקשה שלא לתמוה על הוצאת הדברים באופן שכזה לציבור.
מכל מקום, לא מובן כלל כיצד נקבע על ידי כבודכם כי קיים איסור כולל וגורף לכלל הציבור על עליה לכל שטח הר הבית. ואדרבה, יש לציין בשולי הדברים כי לכאורה קיים בכך חשש לביטול מצוות מורא מקדש, עליה נאמר בתורת כהנים[1] כי היא קיימת גם בעת שהמקדש חרב. אמנם לשיטת המאירי[2] מצוות המורא בעזרות הינה מדאורייתא ובשאר הר הבית הינה רק מדרבנן, אך המנחת חינוך[3] אכן סבור כי גם מצוות המורא בהר הבית היא מדאורייתא, אלא שביד חכמים להחליט מהם גדרי המצווה בכל מקום, ולכן קיימים הבדלים בין גדרי המצווה בעזרה לגדריה בהר הבית.
2. ושמא כוונת כבודכם היתה לגזירה כללית האוסרת על עליה להר הבית מסיבות שונות, אם כן, לכאורה היה ראוי לכתוב מפורשות שמדובר בגזירה, כפי שדורש הרמב"ם בהלכות ממרים (פ"ב, הי"ג – הט"ז):
"הואיל ויש לבית דין לגזור ולאסור דבר המותר ויעמוד איסורו לדורות, וכן יש להן להתיר איסורי תורה, לפי שעה – מה הוא זה שהזהירה תורה "לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו" (דברים י"ג, א)? שלא להוסיף על דברי תורה ולא לגרוע מהן, ולקבוע הדבר לעולם שהוא מן התורה, בין בתורה שבכתב בין בתורה שבעל פה!
כיצד: הרי כתוב בתורה "לא תבשל גדי בחלב אימו" (שמות כ"ג, י"ט, שמות ל"ד, כ"ו, דברים י"ד, כ"א) ומפי השמועה למדו שזה הכתוב אסר לבשל ולאכול בשר בחלב – בין בשר בהמה בין בשר חיה, אבל בשר עוף מותר בחלב מן התורה.
אם יבוא בית דין ויתיר בשר חיה בחלב, הרי זה גורע. ואם יאסור בשר העוף, ויאמר שהוא בכלל הגדי, והוא אסור מן התורה – הרי זה מוסיף.
אבל אם אמר בשר העוף מותר מן התורה, ואנו נאסור אותו, ונודיע לעם שהוא גזירה, שלא יבוא מן הדבר חורבה, ויאמרו בשר העוף מותר מפני שלא נתפרש בתורה, כך החיה מותרת שהרי לא נתפרשה. ויבוא אחר לומר אף בשר בהמה מותר, חוץ מן העז. ויבוא אחר לומר אף בשר העז מותר בחלב הפרה או הכבשה, שלא נאמר אלא "אמו" (שמות כ"ג, י"ט, שמות ל"ד, כ"ו, דברים י"ד, כ"א) שהיא מינו, ויבוא אחר לומר אף בחלב העז שאינה אמו מותר, שלא נאמר אלא "אמו". לפיכך נאסור כל בשר בחלב, ואפילו בשר עוף. אין זה מוסיף אלא עושה סייג לתורה. וכן כל כיוצא בזה".
3. ושמא כוונת כבודכם היתה לצאת מכל ספק בדבר השיטות השונות בדבר מיקום החיל ורק בחרתם לציין היות איסור כביכול על כל הר הבית על מנת לצאת מכל ספק בדבר כניסה למקום החיל – על כך יש לשאול בתרתי:
ראשית, דבר זה אינו כל כך מסתבר, שהרי לרוב השיטות מזוהה קודש הקודשים ואבן השתיה עם הסלע הנמצא בתוך הכיפה הגדולה שעל הר הבית, כפי שמבורר בספרו של הרב הראשי לשעבר הגאון הרב גורן זצ"ל "הר הבית", ולמעשה, לעניות דעתי, לא קיימת דעה מרכזית אחרת, אם בכלל. אם בידי כבודכם מצויה עמדה אחרת, מחקרית או הלכתית, אשמח אם תואילו לשתף דעה זו על מנת שניתן יהיה לראותה. מכל מקום מתוך דברינו עולה כי אם אדם עולה להר ונצמד לחומת הר הבית, הרי שהוא יוצא מידי כל ספק וחשש של קרבה אל אזור החיל המקיף את בית המקדש. אצ"ל שעליה זו צריכה להתקיים רק לאחר טבילה כהלכתה, על כל פרטיה ודקדוקיה.
שנית, גם לו היה כן, לכאורה היה מקום לכתוב דבר זה, כאמור לעיל (בסעיף 2. לעיל), הן מצד האמת, והן על מנת שניתן יהיה, כאמור, להבין את מקור האזהרה.
נוסיף ברשותכם לשתי הנקודות האחרונות שבדברינו את דברי הגמרא במסכת סוכה, בהסברה מדוע אין להביא פירות אחרים במקרה שלא קיים אתרוג בנמצא לחג הסוכות: "זימנין דנפיק חורבא מיניה דאתי למסרך" (סוכה לאJ, ונראה כי אותו חשש יפה גם לכאן, שכאשר הציבור רואה דברים שאינם תואמים את ההלכה הצרופה לכאורה, אזי גם אם הסיבות להנהגה זו הן ראויות והגיוניות, הרי שמדובר במצב שעלול להוביל לתקלה לטווח ארוך, חלילה.
אודה למעלת כבודכם אם תואילו להשיבני בדבר שאלותיי ולהבהיר את מהות האזהרה שפורסמה כאמור.
בברכה,
אברהם גז,
רח' בראנד 22, ירושלים, 93878
0547518612
העתקים:
יישר כח לאברהם גז על ליבון הסוגיא ונקוה שהרבנים הראשיים יתיחסו אליך בכל הכבוד הראוי ויתחיו לדבר עפ"י האמת ויעזבו את הפוליטיקה של הרב הכותל שמנסה בכל כוחו להיאחז בגלות
השבמחק