בשבוע שעבר הקדיש עיתון הארץ את מאמר המערכת לסכנה הנשקפת לעתיד המדינה כתוצאה מאי כניעה לערבים בהר הבית. מיודענו ישראל מידד הגיב למאמר במכתב למערכת העיתון.
להלן מאמר המערכת:
העימותים האחרונים בהר הבית בין כוחות משטרה למפגינים פלסטינים
הם תזכורת לכך שההר כמוהו כחבית חומר נפץ, המחייבת טיפול נבון ורגיש לפני שתצית את
האזור כולו. אופי האירועים ואלימותם מעידים על הסלמה, שעלולה להידרדר עד לכדי אינתיפאדה
שלישית.
הקיפאון המדיני מוסיף לפוטנציאל התבערה. את התסכול בצד הפלסטיני
מזינים עמדותיהם והתבטאויותיהם של שרים וחברי כנסת מן הימין, שמעודדים את התנערותה
של הממשלה מהמשך המו"מ, וממהרים לקבוע את מותו. נפתלי בנט, אורי אריאל, ישראל
כץ ואחרים, אינם מסתפקים רק בעמדת הצופים המעודדים את קריסתו של התהליך, אלא פועלים
באופן אקטיבי כדי להביא לכך. כזאת היא ההחלטה לפרסם את מכרזים לבנייתן של כ–700 דירות
בירושלים המזרחית, וכזה גם איומו של בנט לפרק את הקואליציה אם ישוחררו האסירים הישראלים,
בהתאם להסכם לחידוש המשא ומתן, שישראל חתמה עליו.
לא פחות מסוכנת יוזמתם של הח"כים מירי רגב ומשה פייגלין,
שביקשו בדיון בכנסת לפני חודשיים להעביר החלטה, ולו הצהרתית, בדבר ריבונות ישראל על
הר הבית. החלטה כזאת, אילו התקבלה, עלולה היתה להגביר את המתח סביב הביקורים בהר, ואף
לגרור את הממשלה להפר את הסטטוס קוו המתקיים זה עשרות שנים, ולקבוע כי ליהודים מותר
להתפלל במקום. למרות שפייגלין ורגב נמנעו, "בעצת המשטרה", מלבוא אתמול להר
הבית, דחיפתם הבלתי נלאית להתיר תפילת יהודים במקום הרת אסון. היא נתפשת בארץ ובעולם
כמאמץ ישראלי "לכבוש את ההר" ולייהדו, כדי לשחררו מ"כיבוש החמאס",
כדברי פייגלין.
מעמדו של הר הבית נקבע בהסכמים עם הרשות הפלסטינית ועם ירדן,
וכל כוונה לשנותו מחייבת משא ומתן והסכמה בין הצדדים. פעולה חד צדדית באתר המקודש למיליארד
וחצי מוסלמים היא מתכון בטוח לעימות אלים עם מדינות האסלאם, ולמתיחות קשה עם המערב.
ישראל כבר נוכחה לדעת בעבר, כי מאבקים פוליטיים מתלהטים בקלות רבה, ונהפכים למסוכנים
ביותר, כאשר הם נצבעים בצבעיה של מלחמת דת. ראש הממשלה אינו יכול להסתפק עוד בתרגילים
פרלמנטריים שימנעו קבלת החלטות. עליו לבטא עמדה תקיפה, שתבהיר שישראל אינה מתכוונת
להפר את ההסכמים בהר הבית, ולהסיר את איום העימות.
ולהלן התגובה:
התעלמות מהוראות החוק
בתגובה על מאמר המערכת "משחק באש" ("הארץ", 22.4)
מאמר המערכת מבקש "טיפול נבון ורגיש" בנושא הר־הבית אך מגלה חוסר תבונה ורגישות וגם אי־דיוקים עובדתיים שמרוקנים את תוכנו מכל היגיון ומשמעות. הרי ידוע שבית המשפט העליון מכיר בזכות הגישה החופשית להר־הבית גם ליהודים, אם כי בפועל, רק לבני דתות אחרות מובטחת אותה גישה. הוא גם קבע מזמן שיש ליהודים זכות תפילה במקום, שלא כפי נרמז במאמר.
למעשה, "חוק השמירה על המקומות הקדושים" אינו מיושם ואינו נשמר על ידי השלטון ומוזר שעיתון, שבדרך כלל מגלה סימפטיה לחוקים וחשדנות כלפי השלטון, מתעלם מהוראות חוק במקרה זה.
זאת ועוד: בית המשפט סומך באופן עיוור על דו"חות המודיעין של המשטרה כדי למנוע כניסה ותפילה של יהודים. אלא מה, בחג הפסח האחרון המודיעין של המשטרה, ולא בפעם הראשונה, כשל כישלון חרוץ ולא ידע שמוסלמים תיכננו להתבצר בשטח ההר ובתוך המסגד, ובעלות השחר, יום לאחר יום במשך כל החג, המשטרה גילתה שהיא נאלצת להפעיל כוח, במקום להקדים ולמנוע את כניסת אותם פורעים. ושוב, כעיתון שקו המערכת שלו ביקורתי מאוד כלפי המשטרה, לא קראנו על אודות כישלון זה, כאילו בקשר להר־הבית מותר למשטרה להתנהג בצורה מבישה.
ישראל מידד, מזכיר "אל הר ה'", שילה
פורסם לראשונה: http://ymedad.blogspot.co.il/
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה