ח"כ חיליק בר – סגן יושב ראש הכנסת ומזכ"ל מפלגת העבודה

כך כתב ח"כ חיליק בר בתחילת השבוע, לפני הלחצים הכבדים שהופעלו עליו: "הר הבית הוא המקום הקדוש ביותר ליהודים... אין סתירה בין תמיכתי ויוזמתי את החוק לבין היותי איש מפלגת העבודה השייך למרכז שמאל...."

בהמשך השבוע שלח ח"כ בר מאמר מתוקן ומורכך (ר' הערה בסוף המאמר). למרות האכזבה מהתקפלותו מול לחצי השמאל, חובה עלינו להביע את הערכתינו לאיש שניסה ללכת מול הזרם. (עורך)

הר הבית הוא המקום הקדוש ביותר ליהודים. הוא סמל מרכזי לשאיפה של אבות אבותינו לחזור לארץ ישראל, ומושא תפילותיהם. ההר קדוש מאוד גם למוסלמים ולנוצרים, ועלינו להכיר בזה ולכבד זאת. על מדינת ישראל לאפשר גישה ופולחן לבני שלוש הדתות בכל מקום. הרי על הר הבית אמר הנביא ישעיהו "כי ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים". בימים אלו הייתי שותף לקידום חקיקה לשם כך. חקיקה שאני עדיין בוחן את טיבה ושואל עצמי אם אמשיך לקדמה. נגיע לכך בהמשך.

למה אם כן תמכתי בחוק וברעיון? השתגעתי? חשוב לציין שבחוק המוצע אין ולא תהיה פגיעה בסמכויות הוואקף או המוסלמים במקום. שמירה על זכויות וסמכויות הוואקף כמו גם על מעמדו של המלך הירדני חשובה וקריטית למדינת ישראל השואפת להשתלב בשלום במזרח התיכון, ועולה בקנה אחד עם מחויבותנו להסכם השלום עם ירדן. וידאתי שבהצעת החוק יובהר במפורש שלא תהיה פגיעה כזו. יחד עם זאת, הגיע הזמן שאחרי 66 שנות קיום מדינת ישראל, תוסדר תפילתם של יהודים החפצים בכך במקום הקדוש להם ביותר. מדינת ישראל לקחה על עצמה בצדק את המחויבות לחופש הפולחן של בני כל דת במקומות הקדושים להם הנמצאים תחת שלטונה. מי כמונו יודע מהי אפליית מיעוטים על רקע דתי. עלינו לקיים לכן שוויון וצדק בפולחן לכולם, כולל כולם, וכפי שפסק בג"ץ בראשות השופטת בייניש, אין למנוע תפילת יהודים בהר. להתפלל במקום דתי זוהי זכות בסיסית שעל מדינת ישראל להבטיח לכולם. חופש פולחן הוא גם עקרון יסוד בהסכמי השלום של ישראל עם שכנותיה.

מעבר לכך, הגיע גם הזמן לנטרל את הפצצה הפוליטית שנקראת 'תפילת יהודים בהר הבית'. אין סיבה שבכל פעם ששר או ח״כ יהודי יעלה להר הבית תפרוץ מיד דרמה מדינית בעלת פוטנציאל להוביל לאינתיפאדה שלישית. נמאס גם שמשתמשים בהר הקדוש הזה למטרות פוליטיות. אם יהיה חוק וסדר מי שרוצה יעלה בלי פרובוקציה, בלי דרמה, כמו שצריך.

אין סתירה בין תמיכתי ויוזמתי את החוק לבין היותי איש מפלגת העבודה השייך למרכז שמאל. האהבה לדת ולמסורת היהודית, לתורה, לערכים הלאומיים ובעיקר לירושלים ולמקומותינו ההיסטוריים והקדושים אינה נכס של הימין, גם אם הימין מנסה לעיתים לציירו כזה. המרכז-שמאל הציוני בישראל נתן לימין משך יותר מדי שנים ״לקחת בעלות״ על הציונות, על היהדות, על הלאומיות ועל הזיקה לירושלים.

עלינו להפנים שאנו חיים במזרח התיכון שבו חיות יחד שלוש הדתות המונותאיסטיות. בשונה מכמה מעמיתיי בכנסת, אין בכוונתי לקדם זכויות ליהודים בהר הבית בכדי לצמצם את זכויות המוסלמים באתר. כבוד הדדי לתרבות, לחופש הפולחן ולדת הוא תמצית החיים המשותפים במזרח התיכון בכלל ובירושלים בפרט. אני גם סבור שיש בכוחה של פרקטיקה דתית משותפת להיות סמל לשותפות ולתחילתו של דו קיום אמיתי.

למרות כל האמור לעיל, הרי שתפילת יהודים בהר הבית לא צריכה להתממש מיד ובכל מחיר. השאלה היא המחיר, האופן והדרך שבהם מגיעים לשם. מאז פרסום הכתבות שעסקו בחוק בתקשורת קיבלתי מאות פניות לכאן ולכאן. אהבתי את השיח החשוב מאוד שהתפתח בעקבות הצעת החוק. זה שיח חשוב. בעיקר במרכז-שמאל הפוליטי. חלק גדול מהפניות אליי חיזקו אותי להמשיך במהלך, ואינני מדבר רק על "מעודדים" מהימין, אלא גם על כאלו מהמרכז-שמאל הציוני כולל הרבה ממפלגתי, שכמוני חושבים שזה נכון וראוי להיעשות תוך שיח עם הצד השני.

אך באותו זמן שוחחו איתי עשרות גורמים שהתנגדו מאוד למהלך למרות שהם יודעים שכוונותיי טובות, שכן בי אי אפשר לחשוד ברצון להזיק לשלום או להסתכסך עם העולם המוסלמי. לא אחרי כל מה שעשיתי כדי לקדם הידברות והסדר מדיני במסגרת השדולה שלי בכנסת ומשך כל חיי. התייעצתי עם בכירים בשירות הביטחון שהדגישו את פוטנציאל התבערה הטמון בכך, אפילו תוך סיכון חיי אדם מיידי. דיברתי עם גורמים בכירים בעולם הערבי ואף עם בכירים בממלכה הירדנית שהסבירו על הנזק הטמון בכך עד כדי פגיעה אפשרית ביציבות שלטונו של המלך בירדן. הייתה לי שיחת עומק גם עם יו"ר מפלגתי יצחק הרצוג שביקשני לסגת מתמיכתי בחוק וכך גם יו"ר הסיעה איתן כבל. וכמובן שכשחקן קבוצתי זהו שיקול מחייב מאוד. דיברתי גם עם חבריי לסיעות הערביות באופוזיציה ועם בכירים מאוד ברשות הפלשתינית והבנתי גם מהם את נפיצות ההצעה.

לא שלא ידעתי שהנושא רגיש ונפיץ גם לפני ההתייעצות. הרי כל ילד מבין זאת. ומצד שני, אמרו את כל זה גם לפני שאיפשרו תפילה משותפת במערת המכפלה ולפני שהשופטת בייניש פסקה מה שפסקה. אז מי צודק? מה נכון? אני באמת מאמין שבזמן כלשהו יהיה צודק, ראוי ונכון להסדיר תפילת יהודים בהר הבית. אני גם באמת מקווה שזה יקרה ושהיום הזה יגיע. אינני בטוח שאעלה להתפלל שם אם זה יתאפשר. אני מכיר את האיסור ההלכתי ואפילו מכבד אותו, אך שוויון בחופש פולחן דתי לכולם הוא ערך נעלה ויש לו פוטנציאל מחבר. אם היום שבו זה יתאפשר קרוב או רחוק – ימים יגידו. אולי זה יקרה במסגרת הסכם שלום שיבוא, אם יבוא. אולי במסגרת הבנות דתיות שיגיעו אליהם ללא קשר להסכם השלום. אולי במסגרת חוק כזה ואולי לא. שוב, לא בכל מחיר, אך יש לשאוף לכך. המחיר, הזמן, והאופן שבו נגיע או לא נגיע לשם הם השאלה שעליה אני עדיין מחפש את התשובה בימים אלו.

טוב, זה היה שינוי מהיר. ח"כ חיליק בר שלח בתחילת השבוע למקור ראשון מאמר נלהב בעד החוק שהוצע על-ידו ועל ידי ח"כ מירי רגב (ליכוד) להיתר תפילת יהודים בהר הבית. בין השאר תקף בו קשות את הצד הפוליטי שאליו הוא משתייך: "יש בשמאל הפוסט-ציוני קולות אשר בשל רתיעתם מהדת היהודית אינם מחילים על יהודים את אותם עקרונות רב תרבותיים אשר הם מחילים על בני דתות ותרבויות אחרות. אולם מפלגת העבודה ואני שייכים למרכז-שמאל הציוני הרואה באתרים ההיסטוריים והקדושים שלנו את ערש קיומנו. בדיוק בגלל המקומות הללו אנחנו כאן ולא באוגנדה. אם מישהו בשמאל מביע התנגדות לזכותם של יהודים להתפלל בהר הבית, לא תהיה לו מחר הזכות לבוא ולדרוש זכויות ושוויון עבור דתות אחרות ומיעוטים אחרים במקומות אחרים".

דא עקא, לא חלפו 48 שעות וח"כ בר, שיצא נזוף משיחות קשות עם קברניטי מפלגתו וגורמים נוספים ביקש לתקן את המאמר באופן מהותי. בנקודת הזמן הזו כבר לא ניכרה בו עוד הנחרצות שבה התבטא קודם לכן. בגירסת המאמר הנוכחית מתברר שח"כ בר ירד מיוזמת החוק ומסתפק באמונה לשינוי עתידי כלשהו בסטטוס קוו הקיים בהר. זו מושלכת על-ידו לעידן אוטופי כלשהו המצוי הרבה מעבר לאופק ולהישג היד של חבר הכנסת.