עדי רן – זמר ויוצר

בית המקדש מהווה בכינונו משוב אפקטיבי לכך שאנחנו בדרך הנכונה, וגם בחורבנו – שעדיין יש לנו הרבה עבודה. איזו עבודה? עבודת ההבנה. זיכוך התודעה. האם המאמצים הארציים של כמה מחבריי והשתדלותם בעניין הר הבית סותרת זאת? ודאי שלא. כמובן שאין לרפות ידיהם ויש לחזקם. אולם כל זה, כאמור, רק למען התודעה

הדבר המעניין אותי ביותר בסצנה הנקראת "העולם הזה", היא האפשרות להתוודע למרכיבי התודעה הא-לוהית. לדעתי, על פי כל ההקדמות שהפנמתי עד עתה, זו גם תכלית האדם ועילת הבריאה בכלל: בירור וליבון האמת באופן ההולך ומתדייק, הולך ומתעדן. בעצם, בנקודת הזמן הזו, עת כתיבת המאמר, עניות דעתי עשירה לפחות בהבנה שכל קיום העולם על כל ענייניו והסתעפויותיו – הטבע, החיות, הצמחים, הימים, ההרים, גרמי השמיים, בני האדם וכו', כולל כל הרעיונות הנשגבים יותר והנשגבים פחות, כולל כל מה שמגונה מאד בעיני הבשר שלנו – נמצאים רק במחשבה הא-לוהית.

אפשר לומר זאת הן מצד חוקרי הטבע שגילו כבר שאין ממש חומר, אלא אנרגיה שקשה להגדירה בשל הפכפכיותה, והן מצד חכמינו הקדושים, כמאמר רבי שמעון בר יוחאי שכל הדינים (העניינים) מתבררים רק במחשבה. כן גם מצד דיבוריו של רבינו, רבי נחמן מברסלב, על כך שכל הבריאה היא רק בלב (איזה לב? הלב העליון) – כלומר שכל העולם הזה הוא מעין אפליקציה שהמחשבה שלנו, שהיא חלק מהתודעה הא-לוהית, מטיילת בה בכדי ללקט תובנות והרגשים. מדובר בתובנות והרגשים שהוא יתברך החליט להוציאם אל הפועל, ולתת להם צורה ושכל כך שיהיו נגישים גם לכל הרמות הנמוכות בא-לוהות, במטרה להגדיל באופן זה את השפעתם.

וכאן מגיע בית המקדש, ואף שרידיו ומקומו – הכותל, הר הבית. בתוך מרכיב התודעה הא-לוהית שנקראת התודעה האנושית, קרי: התודעה הא-לוהית שמתממשת בתוך התודעה האנושית, יש חשיבות רבה למיזם העדות והתזכורת הזה שנקרא 'בית המקדש'. אין כמוהו מחבר בין כל המרכיבים, השינויים ואשליית הטבע – למקורם הנצחי. בית המקדש מהווה בכינונו משוב אפקטיבי לכך שאנחנו בדרך הנכונה, וגם בחורבנו – שעדיין יש לנו הרבה עבודה. איזו עבודה? עבודת ההבנה. זיכוך התודעה.

האם המאמצים הארציים של כמה מחבריי והשתדלותם בעניין הר הבית סותרת זאת? ודאי שלא, מכיוון שרצונם האמיתי הוא המלכת השם בעולם, כלומר תרומה עצומה לבירור התודעה. כמובן שאין לרפות ידיהם ויש לחזקם, אבל כל זה, כאמור, רק בשביל התודעה. ממילא שם עיקר העבודה. ואם בכך עסקינן, יקפוץ תכף מישהו ויאמר שמובא אצל רבינו נחמן מברסלב ש"תכלית הידיעה – שלא נדע", וממילא אין כל עניין להעמיק בתודעה. זה כמובן נכון: תכלית הידיעה היא שלא נדע – אלא נרגיש. נהיה מחוברים לא-לוהות כך שלא נצטרך להפעיל את כלי השכל שיעזרו לנו בכך. נהיה אנחנו והוא דבר אחד בלי שום בעיה לוגית.