הערבים צעקו || אבל זה לא פגע בהרגשת ההתעלות
חברי "אם תרצו" לא נחים לרגע. הנה סיפורה של עולה חדשה להר הבית.
↓ דניאל מרדכי מספרת על העליה הראשונה להר הבית
 |
| דניאל מרדכי ודניאל אוחנה בהר הבית |
הסיפור היומי שלי אמנם ארוך אבל אני יותר מאשמח שתקראו אותו....
יש לי חברה, קוראים לה דניאל אוחנה. היא חברה בתנועה מדהימה, קוראים לה 'אם תרצו'. יש להם קטע כזה לעלות להר הבית. הם אומרים שהתחושות שם לא משתוות לשום דבר אחר...
הבוקר, אחרי שבוע וחצי שאני תקועה בממ"ד, יחד עם חששות כבדים ולחצים בחזה (כמובן בלי לספר בשום פנים ואופן לאמא!) החלטתי לנסות.
אמרו שהגבילו את הכניסה למוסלמים בתקופה הזו, הלא פשוטה.
פגשנו שם חבורה של אנשים מדהימים שתוך דקות הפכו להיות חברי נפש שלנו.
עוד לפני הכניסה, אחרי שעשו לנו בדיקה מקיפה, קיבלנו תדריך ברור מהמשטרה: "ללכת בקבוצה אחת, לא להתפלל בשום צורה, לא להזיז את השפתיים, לא להפריע בשום דרך לציבור שנמצא בהר".
אבל זה שלנו!!!! אז למה?!
התחלנו לעלות והצמרמורות כבר התחילו. אני מתקרבת למקום הקדוש בעולם.
אנחנו בפנים, מתחילים ללכת, אמורים לעשות סיור, ואז מתחילים להצטרף אלינו "מעריצים" שחיכו רק לנו כדי לעשות לנו קבלת פנים מחממת את הלב.
זה התחיל מחבורה של 50 נשים, ואז הצטרפו אליהם גם 50 גברים, ופתאום הגיעו עוד עשרות רבות מצויידים בכיסאות, אבנים ואפילו חלצו נעליים בשבילנו.
אם לרגע חשבתם שזה הפריע לתחושות, טעיתם.
בעודם מלווים אותנו בסיור בהר הבית בצעקות וניסיונות לייצר פרובוקציות, הם רק תרמו והעצימו את התחושה הכל כך חזקה הזאת שהרגשתי, כמה גדול הכוח שלנו-חבורה של עשרה יהודים מול מאות מוסלמים, אנחנו בחיוך גדול והם עם פרצופים זועפים מלאי שנאה.
אנחנו נהנים ומתרגשים מכל צעד במקום הקדוש הזה, הכי קרוב לבורא עולם, והם עסוקים בלנסות לשבש לנו את החוויה בכל דרך.
בין כל הבלאגן, בזמן שעשרות לובשי מדים נמצאים סביבנו ולא נותנים לאף אחד להתקרב, פשוט עצמנו עיניים והתפללנו, לא עניין אותנו שאסור ולא עניין אותנו שהקוראן מונף שם אל מול עינינו, פשוט התפללנו. ביקשנו מכל הלב מא-לוהים הגדול שימשיך לעשות לנו כל כך הרבה ניסים. בזמן שעצמנו עיניים הגיעו עוד כוחות ביטחון והובילו אותנו אל היציאה בשלום. ואז שכבר יצאנו והמעריצים המשיכו לריב שם בפנים בינם לבין עצמם, נפל לי האסימון איזו חוויה עברתי.
אז עצרנו ושרנו, שייבנה בית המקדש, אבל לפני כן שרנו "להיות עם חופשי בארצנו". לא הרבה, זה כל מה שאנחנו מבקשים.
חברים, הר הבית אולי לא ממש בידנו, אבל הוא שלנו! זה הזמן שלכם, קומו ולכו. משכן ה', קודש הקודשים, נמצא כאן.
צירפתי תמונות מהחוויה שלנו, את ה"מעריצים" כבר תראו בסרטון בהמשך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה