תגובה: עלה רק פעם אחת, וגם על כך התחרט

תגובה || ד"ר דותן גורן מגיב למאמר של הרב הלל בן שלמה

עלה רק פעם אחת, וגם על כך התחרט – תגובה מאמרו של הרב הלל בן שלמה וכשעלה השר מונטיפיורי...

↓ מאת: ד"ר דותן גורן

במאמר "וכשעלה השר" מציג הרב הלל בן שלמה את הטענה שמונטיפיורי עלה להר הבית מספר פעמים במהלך שבעת ביקוריו בארץ-ישראל ללא כל הבעת חרטה על המעשה. ברצוני להעמיד דברים על דיוקם ההיסטורי. ראשית אציין שבניגוד לנכתב במאמר, מעיון ביומנה של יהודית (רעייתו של משה מונטיפיורי) ממסעם השני לארץ-ישראל בשנת תקצ"ט (1839) לא נמצא כל אזכור לכניסת בני הזוג ביחד או לחוד להר הבית, מלבד שהשניים נשאו תפילה בהר הזיתים נוכח מקום המקדש.

במסעו הרביעי לארץ-ישראל בקיץ תרט"ו (יולי 1855), ערך משה מונטיפיורי סיור ראשון מסוגו במתחם הר הבית בחברת רעייתו יהודית, מזכירו ד"ר אליעזר הלוי והקונסול הבריטי בירושלים ג'יימס פין (Finn). בצעד זה המרה מונטיפיורי ביודעין את איסורם המפורש של רבני ירושלים מלבוא במקום הקדוש (ימים ספורים לפני-כן הוא השקיף על מקום המקדש מגג הקסרקטין בעיר העתיקה כפי שנהג גם במסעו השלישי בשנת תר"ט [1849]). בכך הוא עורר עליו את זעמם של יהודי העיר ורבניה הקיצוניים, "...שאחדים מהם אף הרחיקו לכת עד כדי הטלת חרם ונידוי על האיש הטוב בשלושה... מבתי־הכנסת שלהם" (ג' פין, עתות סופה – עלים מדפתרי הקונסוליה בירושלים משנת 1853 עד 1856). לאחר האירוע ננזפו מונטיפיורי והלוי בידי ראשי ורבני הקהילה היהודית בירושלים והוזהרו מלהיכנס שוב למקום המקדש.

ממקורות מאוחרים יש יסוד להאמין שמונטיפיורי וד"ר הלוי הפרו את איסור הכניסה להר הבית גם במסעותיהם הבאים לארץ-ישראל, החמישי (תרי"ז-1857) והשישי (תרכ"ו-1866). אך יש להתייחס לעדויות אלה, המקפלות בתוכן דיון הלכתי בסוגיית היתר הכניסה להר הבית לאחר חורבן בית המקדש, בזהירות יתרה, והן מרמזות למעשה על ביקורם הראשון במתחם.

בעדותו של הרב שמואל סלנט שפורסמה בעיתון הצפירה בשנת תרמ"ז (26.5.1887) נפלה לעניות דעתי טעות סופר. בכיתוב שנת הביקור של מונטיפיורי נכתב תרי"ז (1857) במקום תרט"ו (1855). תיאוריו של הגרש"ס והעובדה שהדברים נכתבו למעלה משלושים שנה לאחר האירוע מצביעים על-כך שמדובר למעשה בעלייה הראשונה והאחרונה של מונטיפיורי להר הבית. חיזוק לכך נמצא בסיום עדותו של הגרש"ס, שבו נזכר שמונטיפיורי הכה על חטא והתחרט על עלייתו להר הבית: "ובאמת אחרי היוודע להשר כי חטא בלכתו בית א-לוהיו ספק על ירך ויתנחם... כי השר התחטא [התוודה] לפניו ויאמר כי חשב לעשות מצוה, וידאב לבו מאד על שגגתו אשר שגג והוא לא ידע".

עדות נוספת כביכול לכניסתם של מונטיפיורי וד"ר הלוי למקום המקדש כתב הרב חיים הירשנזון בספרו 'מלכי בקודש', שיצא לאור בשנת תרע"ט (1919): "...וזכורני בהיותי עוד ילד... כאשר בא השר משה מאנטיפיורי בפעם ששית בארץ-ישראל בשנת תרכ"ז [צריך להיות תרכ"ו] ושמעתי אז כי נכנס הוא ורבו הד"ר לוי ז"ל למקום המקדש". מניתוח מילולי של הכתוב ניתן להציע פרשנות נוספת המלמדת שבמהלך שהותו של מונטיפיורי בירושלים בשנת תרכ"ו (1866), שמע הרב הירשנזון (לדבריו בהיותו בן 11) על עלייתו למקום המקדש של הנדבן היהודי שהתרחשה בשנת תרט"ו (1855). הוכחה נוספת לכך מצויה ביומן מסעו של מונטיפיורי לארץ-ישראל משנת תרכ"ו (1866), שבו אין כל עדות לכניסתו להר הבית. בעיתון 'המגיד' שפרסם את דבר המסע מפיו של מונטיפיורי בהמשכים נכתב (7.11.1866) שהוא סייר בירושלים בחברת ד"ר הלוי והשניים תצפתו על מקום המקדש מהר הזיתים.

ברבות השנים צמחו סיפורי פולקלור שונים במטרה לסנגר על מונטיפיורי ועל עלייתו להר הבית. עלייה זו זכתה לפרסום רב בקרב יהודי ארץ-ישראל והתפוצות והדהדה זמן רב לאחר-מכן. על-כן לא מן הנמנע ואף סביר שבחלק מהמקרים חל שיבוש בעובדות ובזמנים. כך למשל נכתב במספר מקורות שבכדי לכבד את איסור הכניסה להר הבית מטעמים הלכתיים, נישאו בני הזוג מונטיפיורי על אפריון בביקורם במקום המקדש והשניים לא דרכו בו ברגליהם. לכבוד יום הולדתו המאה של מונטיפיורי, פורסם בעיתון 'הצבי' בשנת תרמ"ד (31.10.1884) שבקרב יהודי ירושלים נפוץ סיפור, שבו הוא נשא בבית הכנסת תפילת 'מי שברך' למחרימים אותו "הל[ו]ך הלך משה לראות את בית המסגד להערבים אשר על מקום המקדש, והיהודים יזהרו מזה מחשש טומאה, וימצאו אנשים אשר החרימו את השר מונטיפיורי בגלל זה, וייוודע לו הדבר וישאל לשמות האנשים, ויהי בעלותו למחרתו לתורה ויצו לברך את כולם ויאמר, הלא לשם שמים היתה כוונתם".

• ד"ר דותן גורן חוקר את המאמצים היהודיים לקניית אחיזה במקומות הקדושים בארץ-ישראל בעת החדשה ומשמש עמית מחקר בקתדרה ללימודי תולדות קק"ל ומפעליה באוניברסיטת בר-אילן.