מומחה לאסלאם: הר הבית לא קדוש למוסלמים!

קדושה פוליטית || בשביל המוסלמים הר הבית הוא רק כלי ניגוח

מומחה לכתבי האסלאם מוכיח: בתקופת מוחמד - הקדושה היחידה בהר הבית הייתה של היהודים. השאר חלומות ופוליטיקה.

מאת: שמעון כהן/ ערוץ 7

להאזנה לראיון עם פרופ' נסים דנה לחץ כאן >>



כך מתנהגים במקום קדוש? מוסלמים בהר הבית

בימים האחרונים שבים ומכריזים גורמים מוסלמיים בעולם ובארץ הכרזות בדבר קדושתו של הר הבית בעיני האיסאלם והיותו גורם נפיץ ביותר עבור המוסלמים, כזה שכל נגיעה בו תבעיר את המזרח התיכון כולו.

לנוכח ההכרזות החוזרות ונשנות בנוסח זה שוחחנו ביומן ערוץ 7 עם ראש המחלקה הרב תחומית למדעי הרוח באוניברסיטת אריאל, פרופ' נסים דנה, החוקר מזה עשרות שנים את כתבי האסלאם הקדומים, ומחקריו מבוססים על דבריהם המקוריים של חשובי האסלאם לאורך כל הדורות ובעיקר בעת העתיקה.

בראשית הדברים ביקשנו לדעת מה מקור קדושה זו של הר הבית וירושלים בעיני המוסלמים, בה בשעה שידוע כי מוחמד נביא האסלאם לא היה כלל בירושלים אלא במכה ומדינה.

פרופ' דנה מזכיר את סיפור עלייתו של מוחמד השמיימה מהר הבית כבסיס לטענה המוסלמית לקדושת המקום בעיניהם. עם זאת לדבריו, על פי מקורות האסלאם "כל הסיפור של עליית מוחמד נביא האסלאם השמיימה יש בו סימן שאלה גדול. כתבתי על כך מספר מחקרים", הוא מעיר ומזכיר. לדבריו המקורות האסלאמיים החשובים ביותר שניתן להעלות על הדעת מפקפקים במהימנות טיעון זה.

דוגמאות לכך מציג פרופ' שנה כשהוא מספר על החליף השני, עומאר איבן אל חטאב, שהיה יד ימינו של מוחמד וכשהגיע להר הבית 6 שנים אחרי מות מוחמד התנהל "דו שיח שמלמד על כמה דברים". בהגיעו למקום מבקש איבן אל חאטיב לקרוא אליו אדם שהיה ככל הנראה יהודי שהתאסלם "וכשהוא מתייצב לפניו החליף מבקש ממנו לדעת איפה המקום המקודש ביותר ליהודים. כבר מכאן ברור מה הוא חושב על המקום", אומר דנה הרואה בעצם הגדרת הר הבית כמקום המקודש ליהודים עדות לתפיסה שרווחה בימי מוחמד עצמו.

אותו יהודי שהתאסלם מדד את השטח ולאחר מכן אמר לחליף שמתחת לערימת אשפה מסוימת נמצא המקום המקודש ביותר ליהודים. בתגובה נתן החליף הוראה לנקות את המקום משום היותו מקום מקודש ליהודים. זאת מאחר והיה אדם מכבד דתות באופיו.

"יש עוד המשך לסיפור וממנו עדות על כך שהוא (עומאר איבן אל חטאב) ראה במקום מקודש ליהודים ורק להם. הוא פנה לאותו יהודי ושאל איפה כדאי להציב את החיילים שלו כדי להתפלל. ההצעה של אותו יהודי הייתה שיעמדו צפונית למקום קודש הקודשים, וכך כשהם מתפללים הם "מרוויחים" גם את קודש הקודשים וגם את מכה. החליף כעס עליו ואמר שנעמוד דרומה כי 'לא צווינו לקדש את המקום הזה'. זה ביטוי שמעיד כאלף עדים על מה שהוא חשב על המקום הזה. המקום מקודש ליהודים ולא לנו".

כך מתנהגים במקום קדוש? מוסלמים משתוללים בהר הבית

"חלקו השלישי של הסיפור הוא שאחרי התפילה ניגש אותו יהודי לחליף כדי להרגיע אותו שלא התכוון לרמות אותו בכך שהציע לו לעמוד מצפון לקודש הקודשים היהודי. החליף אמר לו: איך אתה אומר לי כך, הרי ראיתי שכאשר עלית להר הבית חלצת את נעליך למרות שהמקום הזה לא מקודש לנו. הוא השיב לו בתחכום ואמר שהוא אכן חלץ את הנעליים אבל לא כדי לקדש את המקום אלא כדי לבזות את המקום ולדרוך עליו במו רגליו"...

ממשיך פרופ' דנה ומספר עוד: "לנביא האסלאם היו 13 נשים, אבל האחת והיחידה שאותה הוא אהב היית עיישה. עם הזמן שאלו אותה על רקע הקדשת ירושלים ובניית שני המסגדים שנבנו כ-60 שנה אחרי שמוחמד מת ועל רקע זה החל בית עומאייה לקדש את המקום הזה. מוחמד מת בשנת 632 הוא היה בן 62 והיא הייתה רק בת 18, כך שאפשר היה לשאול אותה על חייהם המשותפים. שאלו אותה: 'אם המאמינים, כך כינו אותה, מה את אומרת על עלייתו השמיימה?' היא אמרה 'מה פתאום. זה היה חזון לילי', הייתה לו איזו מוזה שהוא עלה השמיימה אבל באותו לילה היה יחד איתי בבית'.

מדברים אלה מתחדדת השאלה מדוע בכלל שמוחמד יחלום על הר הבית שבו לא היה דבר באותה העת. פרופ' דנה משיב ואומר כי "על פי המשוער הוא ראה במקום הזה מקום של קדושה. הוא ידע שהיה שם בית מקדש. פרק 17 פסוק ראשון של הקוראן מאזכר את חורבן שני בתי המקדש.

''הפרק נקרא 'סוראת בני ישראל', פרק בני ישראל, והוא מסתיים בגאולת עם ישראל ובקיבוץ גלויות. הוא ראה במקום מקום מקודש ולכן המוזה שלו הייתה כזו, של עלייה השמיימה דרך המקום הזה".

דנה מציג נתון נוסף ולפיו" אחד מגדולי האסלאם, איבן תאימייה, להבדיל הוא המקביל לרמב"ם שלנו, אדם שהעמיק וחקר והוא מתייחס לסימנים שונים שאותם השאיר מוחמד בהר הבית כשביקר במקום, כך על פי הסיפור שהתפתח. מדובר בשערה משערותיו, חתיכת גלימה וטביעת רגל. כל אלה מעידים על פי אמונתם על האמת, אבל איבן תאימייה קובע שכל אלה הם בגדר כזב ושקר, כולו כאד'ב', הוא כותב". דנה מספר כי איבן תאימייה כי דבריו גרמו לו לסבל ורדיפה אך הוא לא שינה את עמדתו בנושא.

דוגמא נוספת שאותה מציג פרופ' דנה, דוגמא שהיא כמו אחרות מופיעה בספרו האחרון 'למי שייכת הארץ הזו' (יצא לאור בתמיכת אוניברסיטת אריאל ומכון ביאליק), ספר המסתמך כולו על מקורות אסלאמיים, היא דבריו של איבן חאלדון אודות אורוות שלמה. איבן חאלדון, חוקר מוסלמי מימי הביניים, קובע שמקום זה היה מעברם של הטמאים שהיו צריכים להגיע לבית המקדש".

לנוכח כל אלה עולה השאלה כיצד אם כן נוצרה 'קדושתו המוסלמית' של הר הבית, קדושה שעליה מדברים המוסלמים כיום בחרדה גדולה כל כך. לדברי דנה מדובר ב"פוליטיזציה ובחוסר ידע של המוסלמים לגבי המקורות של עצמם. אם הם היו מכירים את ההיסטוריה הזו התפיסה שלהם לגבי המקום הזה הייתה משתנה קצת".

בהקשר זה הוא מספר כי "לפני למעלה מעשר שנים נפגשתי במצרים עם הסמכות העליונה של הסונים, השייח' טנטאווי'. גלגלנו שעה של שיחה. הוא מכיר את המקורות הללו ומזדהה איתם. גדולי האסלאם מכירים את הדברים אבל ההמון לא מכיר אותם".

בפגישה זו, מספר פרופ' דנה, "הצעתי לו, על רקע הדברים המדהימים הללו, שיבוא לארץ בהזמנת בתי הדין המוסלמים ואולי ייתן שיעורי דת. הוא אמר שאינו יכול במעמדו לנסוע מבלי לקבל את הסכמת שר החוץ, עמרו מוסא. אמרתי לו שמחר אני אמור לפגוש את עמרו מוסא ואדבר איתו על כך. אכן נפגשתי עם מוסא למחרת וביקשתי לאשר ביקור כזה. הוא אמר שישקול את הדברים, ילמד אותם ויגיב מאוחר יותר. עד עכשיו לא הגיע התגובה שלו".

התפרסם לראשונה: http://www.inn.co.il/News/News.aspx/287009