יפי גליק: מכאן הכל מתחיל מחדש

ראיון עם יפי גליק || עליה, על יהודה ועל הר הבית

על מה שביקשה בשיחתה עם ראש הממשלה וגם על הטראומה בליל ההתנקשות. על הג'ינג'י שלה שכעת מורדם ומונשם, ועל מה שלא תסכים בשום אופן שיעשה כשיקום מפציעתו (נהיגה באופנוע, התמודדות לכנסת)  * יפי גליק (48) לצד מיטת בעלה, מדברת על הכאב, על האמונה, ואיך אפשר בלי הר הבית?

↓ ארנון סגל עם יפי גליק: על החיים שלפני ואחרי

יפי גליק והילדים בעצרת לכבוד יהודה גליק

בבוקר יום שישי שעבר קיבלה יפי גליק שיחה מראש הממשלה. נתניהו ביקש לומר לה שכל עם ישראל ניצב מאחוריה ותומך בה. "אזרתי אומץ", משחזרת יפי, "והחלטתי להעלות בפניו את הנושא הכי חשוב ליהודה. אמרתי לו שאני מעריכה מאוד את דבריו, אבל מי יודע אם לעת כזאת הוא הגיע למלכות. 'יש לך עכשיו צידוק מלא להעניק חופש פולחן ליהודים בהר הבית', הפצרתי בו. 'צידוק שלא היה לך לפני יומיים. יהיה לך גב לעניין הזה מימין ומשמאל, מיהודים ומלא יהודים. כולם מבינים שעברנו את קו פרשת המים. תהיה לך לגיטימציה עולמית לעשות שינוי, ואם לא תעשה זאת – רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר'. הוא ענה לי שהוא איננו עוסק בזה, והוא מתקשר כרגע רק לחזק". 

מלבד נתניהו התקשרו ליפי גליק אישי ציבור רבים מאוד, ביניהם גם שר הכלכלה נפתלי בנט. יפי מספרת שהשר הבטיח לה שיעלה בישיבת הממשלה את נושא התקנות שהכין המשרד לענייני דת שתחת ידו ושאמורות להסדיר תפילת יהודים בהר. יחד עם זאת הודה השר שלמעשה אין סיכוי להעביר את התקנות בהרכב הממשלה הנוכחי, מפני שלשם כך דרושה חתימתה של שרת המשפטים ציפי לבני וכן הסכמתו של ראש הממשלה נתניהו, ואלו מתנגדים בחריפות לשינוי הסטטוס קוו בהר. 

זו לא הפעם הראשונה שיפי גליק (48) נדרשת להתמודד עם בתי חולים, רופאים וטיפולים קשים. בעלה הראשון, דוד מולודיק, נפטר בחטף מסרטן לפני 25 שנים והותיר אותה מטופלת בשני ילדים – חגי בן השנה וחצי ואביטל שלמעשה נולדה רק לאחר פטירתו. חברים משותפים הכירו בינה לבין יהודה – רווק בן גילה שלמד אז בישיבת הר עציון. באלול תשנ"א (91') נישאו השניים ונולדו להם ארבעה ילדים משותפים – נריה-דוד, שלמה, הלל ושחר. בנוסף צירפו יפי ויהודה עוד שתי בנות-אומנה למשפחתם. אם בכך לא די, לפני ארבע שנים, בעקבות פיגוע שבו נרצחו בני הזוג יצחק וטליה אימס מבית חג"י, קיבלו בני הזוג את האפוטרופסות על ששת היתומים ובמובנים רבים צורפו גם הם למשפחת גליק המתרחבת. בקרב בני המשפחה, כך מעידים שם, אין כל משמעות לעובדה שחלק מהם אינם ילדים ביולוגיים של שני ההורים. כולם מכנים את יהודה ויפי 'אבא' ו'אמא'. לבני הזוג גליק, אגב, יש כיום גם ארבעה נכדים. 

"עברנו כבר הרבה תקופות קשות", יפי מלאת אמונה. "ואני יכולה לסכם אותן במלים שכתב דוד המלך בתהלים 'מכל צרה הצילני'. כשבננו הלל נולד עם מום לבבי – ובגלל זה קראנו לו הלל שזה ראשי תיבות של 'הרופא לשבורי לב' – עזבתי את העבודה ובמשך שש שנים שהיתי איתו בבית כי שוב ושוב הוא עבר ניתוחי לב פתוח. ואילו היום, הילד מגיע לביקורת פעם בשנה ובזה מתמצה הבעיה שלו. כשבן אחר שלנו, נריה דוד, היה בן שש, הוא נכווה קשות בקיטנה שבה שהה. במשך חצי שנה הוא אושפז במחלקת טיפול נמרץ ואחר כך נדרשה עוד שנה תמימה לצורך שיקומו. היום, ברוך השם, נריה דוד נשוי ואבא לילד. כך שהתחושה שהשם שומע תפילה כה חזקה, עד שאני יודעת בפשטות שהשם רוצה לעשות לנו טוב גם בצרה הנוכחית". 

ובכל זאת, זו תקופה קשה מאוד. 

"נכון. אחי, הרב טל, עשה לי סדר בעניין הזה בימים האחרונים. הוא אמר שקיימים בתוכנו שני מרכיבים סותרים – הנשמה והנפש. הנשמה מכילה את כל האידיאות הללו ובין השאר את האמונה שהשם טוב ומטיב, ואילו הנפש זועקת ובוכה וקוראת. הוא הסביר לי שמצבנו דומה מעט לילד שהצעצוע שלו נשבר. כשהילד איננו בוכה ומתלונן, אביו עלול להבין שהצעצוע לא חשוב לו כל כך. פה הרי מדובר על ספר תורה שמוטל פה לפנינו, יהודה, ובהחלט יש מקום לבכי ולזעקה. יחד עם זאת, אי אפשר לחיות 24 שעות ביממה סביב הבכי. קיימת לגיטימציה להיות במקביל גם במקום של הנפש וגם במקום של הנשמה, להקשיב לשני הקולות הללו".

בזמנים כתקנם יפי היא עובדת סוציאלית במועצה האזורית הר חברון. היא אחותם הצעירה של ראש ישיבת תורת החיים הרב שמואל טל, של חבר הכנסת לשעבר מטעם המפד"ל, נחום לנגנטל ושל אח נוסף – ישי לנגנטל. 

מותר כבר לבכות

יהודה עולה להר הבית כבר 25 שנים. יפי עשתה את הצעד הזה בעקבותיו רק לפני שנה. "יהודה הוא שר החוץ של הבית ואילו אני מתמקדת בענייני פנים. נתתי לו גיבוי נרחב בפעולתו אבל לא הייתי ממש בעניינים. עד לפני שנה לא הייתי בעמדה נפשית של מוכנות לעליה להר. אני מאוד שמרנית. בהר הבית חוויתי חוויה קשה מאוד. ה'עליהום' שעושים שם ליהודים הוא נורא, המוסלמיות המקוננות שמקבלות כסף בשביל לא לתת לנו רגע לנשום שם. זה היה הלם. היה אסור אפילו לבכות ואני הייתי חנוקה מרוב חילול השם, ובפסיעה הראשונה כשיצאנו מהשער התפרץ לי הבכי. יהודה לקח אותי לבית כנסת סמוך, אוהל יצחק. הייתי חייבת איזו פינה שקטה ונכנסתי לעזרת נשים, ובדיוק אז התקיימה שם הכנסת ספר תורה ושרו 'קומה ה' ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך'. לא הפסקתי להתייפח". 

באופן יומיומי ושוטף החל יהודה גליק לעסוק בעידוד עליה להר הבית רק מאז פרש מתפקידו כדובר משרד הקליטה בשנת 2005, במחאה על הגשת תוכנית ההתנתקות. גליק היה למעשה עובד המדינה היחיד שפרש מתפקידו על רקע התוכנית הזו. "האסימון נפל לנו בעקבות ההתנתקות, שהשפיעה עלינו באופן קשה מאוד", משחזרת יפי. "פתאום הבנו שכולנו עושים לביתנו בעוד הקדוש ברוך הוא גלה מביתו. הבנו שמכאן הכל מתחיל, מהר הבית". 

אחרי שנפרד גליק ממשרדו של השר אדלשטיין החל לנהל את מכון המקדש. לפני חמש שנים עזב את המכון והקים את הקרן למורשת הר הבית, ובעקבותיה את ארגון הליב"ה [לחופש יהודי בהר הבית], והחל להתמקד בהנחלת תודעת ההר לציבור הרחב ובהעלאת יהודים רבים ככל האפשר עליו. הדבר הביא לחיכוכים מתמידים בינו לבין משטרת הר הבית שמתוקף כפיפותה להוראות הוואקף מעדיפה לצמצם עד כמה שניתן את דריסת הרגל היהודית במתחם המקודש. 

את מצליחה להבין מה מושך את יהודה להר? הוא היה ממש אובססיבי בעניין הזה, ועלה להר הבית שלוש פעמים ביום ואפילו יותר. 

"מדובר בגנים של ג'ינג'ים", משלימה גליק עם תופעת הטבע הזו, בעלה. "הוא פעיל 24 שעות ביממה. יחד עם זאת", היא מרצינה, "היה אירוע שהבהיר ליהודה את הצורך הדחוף באדם שייטול את מצוקת הר הבית על שכמו. בשנת 2009 התקיים ביקור של האפיפיור הקודם בישראל, ויצאה הודעה שהכותל ייסגר בשל כך למתפללים. רב הכותל הרים אז בצדק קול זעקה איך ייתכן שלא יאפשרו ליהודים להתפלל בכותל, ובעקבות מחאתו בוטלה הסגירה המתוכננת. אחרי ביקורו בכותל עלה האפיפיור להר הבית, אך שם לא היה מי שימחה. איך ייתכן שהמקום הכי קדוש ליהודים ייסגר בפניהם? יהודה קלט אז שאין מי שדואג לאינטרסים ולמורשת של הר הבית. הוא מרגיש שליח בעניין הזה. הרבה פעמים ביקשתי ממנו שישב קצת בבית מנוחה, והוא ענה לי שאם מישהו אחר היה עושה את העבודה במקומו הוא היה מפנה בשמחה את מקומו ויושב בבית". 

היו רגעים שאמרת לו: 'די, מספיק, תעבור לתחום אחר'?

"בהחלט. הרבה פעמים נשברתי. העיסוק הזה הרי דורש מסירות נפש של כולנו". 

סיוט בחשיכה

עם סיומו של כנס 'דורשי ציון' שיהודה קיים בשבוע שעבר, בתשע וחצי בערב, נפרדתי מיהודה והלכתי הביתה. הוא היה שרוי במצב רוח מרומם. רגע לפני כן הודה ליפי מעל הבמה על כך שהיא 'מוכנה לסבול אותו כל השנים'. בעשר ודקה שלחתי לו מסרון בעניין הכנס שהיה. יהודה לא הספיק להשיב. יפי ישבה באותה עת ברכבה ושמעה את החדשות של עשר. ההתנקשות התרחשה בשעה עשר וארבע דקות.  

"יהודה הגיע לכנס עם אופנוע ה'וספה' שלו", היא מספרת, "ובתום הכנס העמיס ציוד על הרכב המשפחתי שנהגתי בו. הוא הלך להביא ציוד נוסף, ואז שמעתי את הירי. נכנסתי מתחת להגה. לא ידעתי אם אני הבאה בתור. הייתי אז באמצע שיחת טלפון עם חברה שהיתה באותה עת בבית החולים קפלן. אמרתי לה: 'הדסה, יורים עלינו במרכז מורשת בגין. תזמיני אמבולנס'. 

על מי את כועסת בכל הסיפור של יהודה? 

"יש הרבה גורמים שחייבים לעשות חשבון נפש, אבל כרגע אינני פנויה נפשית להתעסק בכך. יש לי מטרה אחת – לשמור על הכוחות שלי למען יהודה ואינני מתכוונת לבזבז את הכוח שלי על המשטרה. בטח לא בשלב הזה. יחד עם זאת, יש כאן עולם הפוך. לקחו את הקרבן והפכו אותו לאשם. חשוב לומר שבניגוד לחלק מבני המשפחה הקרובה, יהודה איננו חושב שהר הבית צריך להיות מותר לכניסת יהודים בלבד. בעניין הזה הוא הולך בעקבות הוריו. הוא פלורליסט אמיתי ויש לו יכולת הכלה וקבלה בלתי נדלות. הוא מחובר לכל כך הרבה לא יהודים, אפילו לאנשים מטייוואן, וגם לכמרים ולשייח'ים. אני עצמי מתקשה קצת לקבל את הפלורליזם הזה, אבל אני מכבדת את דעתו ולומדת ממנו". 

חשבת בימים האחרונים איך ייראה העתיד המשפחתי שלכם מעתה והלאה? 

"אני מדמיינת שהוויכוח הראשון בינינו יתרחש כשיהודה ירצה לחזור לנהוג בווספה ואילו אני אתנגד בתוקף. הג'ינג'יות שלו בעזרת השם תימשך, המלחמות והוויכוחים הקטנים בינינו בהקשר הזה יימשכו והבריאות והכוחות שלו ישובו אליו. אגב, הפחידו אותי מאוד כשהעריכו שהוא ירוץ לפוליטיקה. אינני מתכוונת לאפשר לו זאת. 

"אני מתפללת לחזור למקום האנונימי שהייתי בו עד יום רביעי שעבר. זה ממש לא בשבילי כל הציבוריות הזו, אבל אני קמה בבוקר ואומרת לעצמי שזו השליחות שלי כרגע. יש שליחויות שבחרתי בהן, אבל זו שליחות שלא בחרתי בה ובכל זאת אני מתגייסת אליה. זה דבר שלמדתי מיהודה. כשהוא הולך לאיזו פגישה ואני מאחלת לו 'בהצלחה', הוא עונה לי – 'יש אפשרות אחרת?'. אני מזכירה לעצמי כל הזמן את האמירה הזו שלו – יש אפשרות אחרת?".