הוואקף פחד מאבא שלי

הרב שלמה גורן זצ"ל || עשרים שנה לפטירתו

עשרים שנה חלפו מאז פטירתו (בכ"ד בחשוון תשנ"ה), וכמעט יובל מאז הרגע המכונן שבו כיכב עם שופר ומדים במופע השיבה הקסום אל המקום הקדוש בעולם – והר הבית ממאן לרדת מהכותרות * בנו של הרב שלמה גורן זצ"ל, אברהם (רמי) גורן מספר על הרגעים המשמחים הרחוקים ההם ועל כאבי הלב שבאו אחר כך. מששת הימים ועד יהודה גליק

↓ רמי גורן מספר

הרב גורן רוכן על מפת הר הבית

החמצה נוראה. הבן, רמי גורן

בנו של הרב הראשי כבר איננו מאמין שניתן לתקן את מה שעוות בששת הימים. אברהם (רמי) גורן, בן 54, הוא הצעיר מבין שלושת ילדיו של הפוסק הציוני הגדול, אולי הפוסק הציוני היחיד שקם בתהליך שיבת ציון המחודשת. "אבא שלי חש תחושת החמצה נוראה. התחושה שלו – ששבה ועלתה גם אצלי לאור האירועים הנוכחיים סביב הר הבית – היא שאם הוא היה עומד חזק יותר מול משה דיין ומתנגד להשבת ההר לידי הוואקף דיין היה נשבר. ממש כפי שנשבר במאבק ביניהם בעניין מערת המכפלה. אבא שלי העיד על עצמו שלמד מהטעות שעשה בהר הבית ולכן לא ויתר במאבק שלו מול דיין במערת המכפלה, וזה מה שהציל שם את העסק. בהר הבית דיין עשה לו תרגיל. הרי לאחר המלחמה ההר היה בידינו באופן מוחלט. אני זוכר שכשהיינו נכנסים למתחם אנשי הוואקף היו מפחדים שאבא שלי יראה אותם בסביבה. הם התנהגו כמשרתים ליד אנשי הרבנות הצבאית שהיו בהר".

לרמי שתי אחיות גדולות – השופטת (בדימוס) תחיה שפירא והפסיכולוגית ד"ר דרורית תמרי. הוא מתגורר בתל אביב מאז ומתמיד ומוסיף להתפלל ולנהל את בית הכנסת שאביו התפלל בו. הוא עורך דין בהשכלתו, אך כבר 15 שנים הוא איש עסקים. "העיסוק בתורה – לפחות כעיסוק עיקרי – דילג דור, מאבא שלי ישירות אל הבן שלי", מסביר-מתנצל רמי כשהוא מנמק מדוע בחר ללכת ללמוד משפטים ולא תורה.

אם יש מי שהתווה את הדרך אל ההר כבר בימי הבראשית שאחרי ששת הימים, כשעיני הציבור הישראלי לא ראו דבר מעבר לכותל המערבי, זה היה הרב שלמה גורן. כבר ביום הראשון לאחר המלחמה העלה להר חיילים מחיל ההנדסה והורה להם לערוך מדידות מקיפות בהר ולמפות אותו.

רמי: "יום לאחר כיבוש המקום, בכ"ט באייר תשכ"ז, יום חמישי בצהרים – עליתי להר לראשונה יחד עם אבי. הייתי אז בן שבע והגעתי עם אמא שלי ואחותי ברכב שלקח אותנו מתל אביב. אבא שלי חיכה לנו על ההר. אחותי הגדולה תחיה היתה אז קצינה בצבא והוצבה בירושלים, וגם היא הצטרפה אלינו. עברנו דרך ההר אל הכותל כי לא היתה אז אפשרות אחרת להיכנס. אני זוכר שחצינו את הר הבית מצד לצד והייתי גם בתוך כיפת הסלע. היתה עוד לחימה מסביב ואבא שלי סבר שמותר להיכנס לשם באותה עת מצד דין כיבוש. מאוחר יותר, אחרי שערך מדידות מקיפות בהר, הוא הגיע למסקנה שמתוך חשש לשיטות ההלכתיות השונות באשר למיקום המקדש אין ללכת בכל רחבי ההר אלא רק ברצועה צרה במערב ההר וכן בדרומו. אני זוכר שראיתי אז שבויים ירדנים על המדרגות העולות לכיפת הסלע. גם בשבת הראשונה, עוד תוך כדי המלחמה, הלכנו להתפלל בכותל המערבי. הייתי הילד הראשון שזכה לשיר 'אנעים זמירות' ליד הכותל אחרי השיחרור".

הרב גורן בדרכו אל הר הבית במלחמת ששת הימים

אחרי העליה הראשונה ההיא עוד יצא לרמי לבלות שעות רבות בהר, לצד אביו. "מיד לאחר השיחרור אבא שלי הניח את ידו על שלושה מבנים סמוכים להר. אחד המבנים, שכבר לא קיים כיום – ניצב מדרום לשער המוגרבים. מבנה אחר מצוי בכותל המערבי סמוך לאחד השערים הצפוניים בו, והשלישי הוא המשמש כיום כמשטרת ה'מחכמה' הצמודה לרחבת הכותל המערבי. על המחכמה אבא שלי השתלט כבר ביום שיחרור ההר. היא היתה שייכת ליהודי בשם פליישר שהתאסלם והתגורר שם בשנות הכיבוש הירדני. בלילה שלפני כיבוש המקום בידי צה"ל הוא ברח, ואבא שלי הפך את המקום למפקדה צבאית".

הרב גורן ייסד בהר ישיבה שבה למדו אנשי הרבנות הצבאית, ובנוסף הקים כוח של הרבנות הצבאית שכונה על ידו 'משמר הר הבית'. "בתשעה באב תשכ"ז התפללנו על הר הבית סמוך לשער המוגרבים, כמה מאות אנשים. היו שם דתיים ולא דתיים. אבא שלי הקפיד ושאל כל אחד אם נטהר כהלכה והכריז שאסור לעלות בלי טבילה. הורדנו את הנעליים לפני שער המוגרבים ונכנסנו אפילו בלי נעלי גומי. כהמשך לכך אבא שלי ביקש לערוך תפילה המונית בשבת נחמו, שבלי כל הגזמה היו צפויים להשתתף בה מאות אלפים. דיין התנגד לכך והביא את הנושא לדיון בממשלה. שלחו את השר משה חיים שפירא לדבר עם אבא שלי ולהניא אותו מכוונתו ואחר כך נשלח אליו גם השר ורהפטיג. שניהם לא הצליחו כמובן לשכנע אותו, ואז ראש הממשלה אשכול בעצה אחת עם שר הביטחון דיין החליטו לבטל את התפילה ההמונית. הם קראו לאבא שלי ודרשו ממנו להודיע על ביטול המעמד – אך הוא סירב בתוקף.

"לבסוף, ביום חמישי שלפני שבת נחמו, דיין פירסם בשמו של אבי ובלי ידיעתו הודעה על כך שהתפילה נדחית כביכול בכמה שבועות ותצא הודעה נפרדת על מועד חדש לקיומה. כך בלמו אותו. אבא שלי שלח אז מכתב חמור מאוד לאשכול, שבו כתב שאחרי שהר הבית הגיע לידינו, ויתור עליו יהיה בכיה לדורות. ביום שישי באותו שבוע, ערב שבת נחמו, הגיעו אנשי משמר הר הבית לפתוח בבוקר את את השערים, וגילו שאנשי הוואקף נעלו אותם והתבצרו בפנים. באותה עת רכבים יכלו לעלות על הסוללה המוליכה לגשר המוגרבים, ובסופו של דבר ג'יפ של חטיבת ירושלים עלה על גבי הסוללה ופרץ את השער.

"אנחנו המשכנו גם אחרי הסאגה של שבת נחמו לעלות ולהתפלל על הר הבית. גם בתשעה באב תשכ"ח עלינו והתפללנו בהר עם מניין מצומצם יותר, לא מאות אנשים אבל בהחלט כמה עשרות. ההר כבר היה נתון אז בידי הוואקף, ועל ההר הוצבו שוטרים צבאיים לצד אנשי וואקף. מכיוון שאבא שלי היה אלוף בצה"ל ובעל מעמד מיוחד, ואף אחד לא אמר לו מה לעשות. אבא שלי היה עולה ההרה באופן תדיר ולא פעם הצטרפתי אליו. בכל פעם התפללנו שם ובסוף התפילה כרענו והשתחווינו. פעם הוואקף הגיש תלונה לדיין לאחר שסיירנו לכל אורך הכותל המערבי ואבא שלי השתלשל לתוך הר הבית מאחד הבתים הגובלים בו יחד עם קצינים מהמפקדה האזורית. דיין קרא לאבא שלי לבירור, אך אבי הודיע לו שאין בכוונתו להפסיק לעלות להר ולהתנהג בו כבן בית".

אם מישהו היה ממלמל בהר או משתטח על הרצפה בימים ההם הוא היה נעצר?

"מה פתאום? אנחנו ממש התפללנו שם, לא רק מילמלנו. להערכתי ההגבלות הקשות הן עניין שהחל רק ב-25 השנים האחרונות".

דיין? ייזכר לדראון

הרב גורן בפתח מסגד אל אקצה

"אני בספק רב אם ניתן לעשות כיום את מה שצריך היה לעשות אז. כשקובעים סטטוס קוו קשה מאוד לשנות אותו אחר כך. אם היינו קובעים זאת במצב ההוא, כל מה שהיינו עושים היה מתקבע לדורות. הרי לא היתה לאבי כוונה לאסור על מוסלמים להתפלל בהר. הוא רצה בסך הכל שגם ליהודים יהיה מקום משלהם בהר הבית. גם בזמן שעומר שלט בארץ לפני 1400 שנה, ישבו בהר יהודים והתפללו בו. אבא שלי תמיד אמר שדיין ייזכר לדראון עולם בגלל מה שעשה בהר הבית".

אבל גם ההנהגה הנוכחית חושבת באותו ראש של דיין. מהבחינה הזו הנהגת המדינה לא השתנתה.

"המצב השתנה לגמרי. היום להנהגת המדינה אין את היכולת לאפשר ליהודים להקים בהר בית כנסת. בזמן דיין הכל היה בידינו, והוא הלך ומסר את זה. לצערי הרב אני משוכנע שאם מחר בבוקר יתירו ליהודים לעלות באופן חופשי להר ולהקים עליו בית כנסת, לא נהיה מסוגלים ליישם זאת. כל העולם יילחם בנו. היתה אפשרות לעשות זאת, אבל היום כבר מאוחר. הבאנו את עצמנו למצב שלפחות אני אינני יודע איך ניתן לצאת ממנו. שנים על גבי שנים הזנחנו את המקום הזה. נתנו לערבים לחפור שם".

אביך היה רואה בחיוב את העיסוק של יהודה גליק, לדוגמא, בנושא הזה? נדמה שקיימת כיום פריחה בנושא הזה בקרב הציבור היהודי שלא היתה בזמנו של אביך.

"הוא היה שמח מאוד על כך, ובלבד שהדבר ייעשה לפי ההלכה כפי שהבין אותה. כל מי שנאבק יבורך. נאמני הר הבית שהובילו בעבר את הפעילות הזו היו ברובם לא דתיים ופעילותם נבעה ממילטריזם ימני. אצל אבא שלי, לעומת זאת, העיסוק בהר לא נבע מטעמי מילטריזם אלא מטעמי דת. אני משער שמכיוון שיהודה גליק הוא יהודי ירא שמיים, אבי היה מברך על פעילותו".

ויחד עם זאת הבן רמי מצר על כך שיהודים שומרי מצוות נוהגים היום לסובב בהר גם במקומות שאביו אסר לעלות אליהם. הפסיקה המקובלת כיום בקרב רבנים המתירים עליה להר הבית מקילה יותר מזו שבה נקט הרב גורן, ומסתמכת על זיהוי קודש הקדשים במרכז כיפת הסלע. הרב גורן, לעומת זאת, מזהה את הסלע שמתחת למבנה הזה כמקום המזבח – מה שבין השאר מביא להכרעתו שיש לצורך להלך רק בקצות ההר ובצמוד לכותל המערבי. על הרקע הזה מקובלים על הבן רמי במידה מסויימת דברי הרב הראשי לישראל יצחק יוסף שהגדיר את הרבנים המתירים כניסה למתחם ההר כ'רבנים סוג ד''. "כיום רוב היהודים שעולים להר אינם בקיאים בהלכה. הם נכנסים למקומות שיש לגביהם איסור כרת". יחד עם זאת, מוסיף גורן, ייתכן שאביו היה מקל כיום להיכנס גם לאזורים נוספים בהר בשל העובדה שמתנהלת כיום מלחמה בין יהודים למוסלמים על הבעלות עליו: "אני יכול להבין את העניין שנלחמים עכשיו על הכל ובמלחמה כמו במלחמה".

שרוול שענדו חיילי משמר הר הבית

"אגב, אבא שלי תבע פעם את העיתון 'העולם הזה' אחרי שנעצרו אנשי המחתרת היהודית, והעיתון יצא בכותרת שרמזה שאבי עמד כביכול מאחורי השאיפה לפוצץ את כיפת הסלע. בעמוד השער הובאה תמונה של אבי על רקע כיפת הסלע, עם הכיתוב 'מי נתן את ההוראה?'. אבי הגיש תביעת דיבה ובסופו של דבר – אמנם רק אחרי פטירתו – זכה להתנצלות העיתון. מוקדם יותר טען גם האלוף עוזי נרקיס שאבא שלי הציע לו במהלך מלחמת ששת הימים לפוצץ את המסגד. גם זה לא היה נכון. ממש להפך. במהלך המלחמה ניגש לאבי טייס דתי כשהוא שהה בבור בקריה, זה היה הטייס הדתי היחיד ששירת אז בצה"ל, וסיפר לו שקיבל הוראה להפציץ באזור אוגוסטה ויקטוריה. אותו טייס הציע שיסטה קצת ו'יוריד' את המסגד, וביקש את ברכתו של אבא. אך אבי אמר לו: חס וחלילה. הוא אמר שלא יוכל לשאת את הבזיון שמדינת ישראל תגייס כסף כדי לבנות מחדש את המבנה הזה. אבא שלי היה אדם מציאותי והמציאות אמרה לו שאי אפשר להחריב את כיפת הסלע היום".

אתה חש מזוהה עם המאבק של ח"כ פייגלין, למשל, בעניין ההר?

"בעניין הר הבית אני מסכים עם דרכו כי זו פשוט שערוריה שאנחנו נותנים למצב הזה להימשך, אבל ככלל לדעתי אני מעט יותר ריאלי ממנו. לנוכח הפינה שאליה הובלנו את עצמנו אני חושב שאיננו מסוגלים להילחם בכל העולם. במצב הנוכחי לא תהיה לנו ברירה אלא להגיע לפשרות כלשהן עם הערבים. נכון, זו לא היתה דעתו של אבי. הוא פסק שעל יהודה ושומרון יש לתת את הנפש. יחד עם זאת, כאמור, אבי היה אדם ריאלי, וייתכן שלנוכח המצב הנוכחי היה משנה את תפיסתו. היה לו אומץ לשנות דברים במסגרת ההלכה".

קיימת טענה רווחת שנשמעת בעיקר מכיוון הרב אבינר, שכאשר אביך כיהן כרב הראשי לישראל והיתה לו הזדמנות לשנות את החלטת הרבנות האוסרת עליה אליו – הוא לא עשה זאת. כלומר, גם הוא נרתע מכך.

"אבי לא שינה את החלטת מועצת הרבנות הראשית בעניין הזה מסיבה אחת בלבד – הוא לא רצה לפגוע ברב עובדיה. בנקודת הזמן שבה יכול היה לשנות את החלטת מועצת הרבנות הראשית לגבי הר הבית, הוא ניצב אחרי כמה שנים של מריבות מתוקשרות עם הרב עובדיה יוסף, סיכסוכים שלא אבא שלי יצר. בעת שנוצר מחדש מצב שבו יכול היה להעביר החלטה מחודשת במועצת הרבנות, היה זה סמוך לזמן בו הם חזרו והשלימו. בשל כך נמנע משינוי ההחלטה בעניין ההר – כדי לא לפגוע ברב עובדיה ולפתוח בסיכסוך מחדש. זו היתה הסיבה ואין בלתה, ואינני יודע אם אבי לא הצטער על כך עד יומו האחרון".

ביום שני הקרוב, כ"ד בחשוון (17.11), יום השנה העשרים לפטירת הרב גורן, תתקיים עליה להר הבית בהשתתפות בני משפחת גורן, על פי המסלול שהתווה הרב בהר. התכנסות בשעה 08:30 בשער המוגרבים.