שערי חולדה - הכניסה הראשית להר הבית

כך נכנסו אבותנו להר הבית || ימי בית שני

שני שערי חולדה התת-קרקעיים בדרום הר הבית שימשו ככניסה המרכזית להר בימי הבית השני. מצידם הפנימי של השערים מובילות מנהרות תת-קרקעיות שהשתמרו עד ימינו ומשמרות את נתיב העולים הקדום.

↓ שערי חולדה - דרום הר הבית

שני שערי חולדה התת-קרקעיים בדרום הר הבית שימשו ככניסה המרכזית להר בימי הבית השני. מצידם הפנימי של השערים מובילות מנהרות תת-קרקעיות שהשתמרו עד ימינו ומשמרות את נתיב העולים הקדום. מקומן ניכר בכותלו הדרומי של ההר כ'שער המשולש' וכ'שער הכפול'. במרכז מנהרת השער הכפול, המערבי מבין שני השערים, מתחת למסגד אל אקצה, ניצב עמוד תמך עצום בקוטר 1.45 מטרים. ארבעה אנשים נדרשים בכדי להקיפו.

על-פי ד"ר אורית פלג-ברקת מהמכון לארכיאולוגיה והמזרח הקרוב הקדום באוניברסיטה העברית, העמוד הזה היה כה רחב מכיוון שנדרש לשאת בעומס הרב שנשא עליו – הסטיו המלכותי של המלך הורדוס, בניין עמודים אדיר בהיקפו שנמצא בימי הבית מעל למבנה הזה. הכותרת תומכת בארבע קשתות התומכות אף הן בארבע כיפות מעוטרות. חלקו הצפוני של המעבר נפגע ונבנה מחדש, ככל הנראה בתקופה המוסלמית הקדומה.

על עמוד התמך התגלתה בשנת 1863 כתובת המתוארכת לשלהי התקופה הביזנטית (המאה השביעית לספירה) שנחרתה בידי זוג יהודי שהגיעה למקום מסיציליה הרחוקה: "יונה ושבתיה מן סקליא חזקו בחיים". כלומר, בעברית עכשווית: יונה ושבתיה מסיקליה – היא סיציליה, הבריאו ממחלתם ובאו ממרחקים להודות על כך בהר הבית.

הכתובת מטושטשת כיום ובקושי נראית, לאחר שרשויות הוואקף טייחו את העמוד מחדש בשנים האחרונות. העמוד המדובר ניצב בפני סכנת קריסה בזמן המנדט הבריטי ולכן חוזק בתמוכות בטון העוטפות אותו כיום (בתמונה האחרונה). 

העמוד המדובר הוא גם זה המופיע במרכז ציוריו של ויליאם סימפסון משנת 1871 (למעלה). הציור השמאלי, הדמיוני, מתאר את הקרב שניהל סלאח א-דין בשנת 1187 באותו המקום כנגד הצלבנים.