כך מתכוננים וכך עולים להר הבית || הלכה למעשה
בסיום החוברת לשכנו תדרשו, מביא הרב וולפסון הלכות טבילה, חציצה ומורא מקדש, כפי שפורסמו בעבר האחד מעלוני הלבנון וכפי שפורסמו באתר זה בפירוט (לחץ קישור: הדרכה הלכתית לעולים להר הבית >>) ובקייצור (לחץ לקישור: הר הבית - זמנים ותקציר הלכות וכללים >>). ההלכות המובאות כאן נוגעות לגברים בלבד, בקשר להלכות הנוגעות לנשים, יש לפנות למדריכה מוסמכת.
לאחר שהחוברת הובאה המלואה, לא נותר אלא לעלות להר הבית ולעשות עוד קצת למען בית ה' א-לוהינו.
הר הבית פתוח ליהודים בימים א-ה בשעות 7:30-11:00 ו-13:30-14:30 (שעון קיץ) ובשעות 7:30-10:00 ו-12:30-13:30 (שעון חורף)
↓ הלכות הטבילה1 (לגברים בלבד)
הקדמה
ההכנות לטבילה
לפני הטבילה צריך לרחוץ את כל גופו במים חמים, לסרק את שערות הראש והזקן, ולהפריד ביד את שערות שאר הגוף. הכנה זו נקראת 'חפיפה'.
את ההכנות לטבילה צריך לעשות בנחת וביישוב הדעת, סמוך לטבילה. כמו כן, לפני הטבילה, צריך הטובל לעיין היטב בכל גופו ולבדוק שאין עליו שום דבר שהוא בגדר חציצה (ראה להלן).
הטובל בשבת יחפוף ביום שישי, ובשבת קודם הטבילה יבדוק היטב את גופו. כמו כן, יש להקפיד על דיני שבת הנוגעים לרחיצה (כמו איסור סחיטה).
דיני החציצה
בטבילה צריך שכל הגוף והשערות יבואו במגע עם המים, ללא כל חציצה.
כל דבר שרוב בני האדם מקפידים עליו ורוצים לסלק אותו בטרם ילכו לאירוע חשוב, או שהטובל עצמו מקפיד עליו, נחשב חציצה. גם דבר המכסה רק חלק קטן מגוף הטובל או שערותיו נחשב חציצה.
צבע שאין בו ממשות ואינו יכול להסירו – אינו חוצץ.
שאריות אוכל וכדומה הנמצאות בין השיניים – חוצצות2. לכן צריך הטובל לנקות היטב את פיו ולצחצח שיניים לפני הטבילה (מומלץ להשתמש בקיסם או חוט דנטלי וכיו"ב).
יש להסיר את הלכלוכים מהעיניים, מהאף ומהאוזניים.
יש לנקות את הציפורניים ומתחתן, בפרט בחלק הציפורן הבולט מבשר האצבע. ציפורניים ארוכות שדעתו לגזוז – צריך לגזוז לפני הטבילה.
אם יש לטובל כינים בשערו צריך להסיר אותן, ומה שאיֿאפשר להסיר, ואינו מקפיד עליו – אינו חוצץ.
קשקשים הנמצאים בשיער לאחר חפיפה וסירוק, אינם חוצצים.
גלד שעל הפצע צריך להסיר. אבל אם יש צער בהסרתו, או שזקוק להשאירו לרפואת הפצע – יעשה שאלת חכם.
תחבושת, פלסטר, וכדו' – חוצצים.
קוץ הבולט מן העור – חוצץ ויש להסירו.
קילופי עור, יבלות וכדו' שמפריעים לו – יסירם כפי יכולתו.
סתימה קבועה, כתר וכדו' – אינם חוצצים. 'גשר' ו'פלטה' שניתן להוציאם – חוצצים. סתימה זמנית, עדשות מגע (שאין רגילים להוציאן כל ערב), שיניים תותבות וכדו' – ישאל שאלת חכם.
ראוי להסיר מן הגוף שעונים, צמידים, תכשיטים וכדו' אף אם המים יכולים לחדור תחתם.
מי שנצרך לנקביו – יתפנה לפני הטבילה.
הברכה
לפני הטבילה יש לברך: "ברוך... אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על הטבילה". אמנם, יש לברך רק כאשר הוא מחויב בטבילה בוודאות, כלומר שברור לו שלא טבל מאז נטמא לאחרונה, וכן ברור לו שלא יימנע ממנו לעלות להר.
לפני הברכה, ייכנס לתוך המים כשהוא מכוסה עד צווארו, יחבק בידיו את גופו (כדי לחצוץ בין הלב לערווה), יכסה את ראשו ויברך.
אפשרות נוספת היא לברך בחדר החיצוני (שבדרך כלל האנשים נמצאים בו כשהם לבושים), כשמקום הערווה מכוסה, ובכיסוי ראש, ומיד ללכת לטבול. וכך מומלץ לעשות כאשר המקווה נמצא באותו החדר שבו המקלחות (כיוון שבמקרה כזה יש אוסרים לברך במקווה). יש נוהגים לטבול פעמיים, פעם אחת לפני הברכה ופעם שניה לאחריה. ויש נוהגים לטבול רק לאחר הברכה3.
הטבילה
צריך לוודא שהמקווה כשר לטבילה דאורייתא, מפני שישנם מקוואות גברים שהמים שבהם שאובים והם כשרים רק ל"טבילת עזרא".
אין לטבול במקווה כשהוא בתהליך של ריקון (מפני שהמים אינם מכונסים אלא 'זוחלים').
במקוואות עם פילטר, יש מקפידים שלא לטבול כאשר הפילטר פועל.
בעת הטבילה, אין לסגור את הפה ואת העיניים בחוזקה, וגם לא לפתחם יותר מדי, אלא בצורה רפויה.
הטובל אינו חייב להרים רגליו מן הרצפה.
הטובל צריך לוודא שהמים מגיעים לכל מקום בגופו ובשערותיו. לכן, יש להרחיק מעט את הידיים מן הגוף ולפסק מעט את הרגליים.
רצוי שיסמיך הטובל את הטבילה לעליה להר ככל האפשר.
'טבול יום' מותר בהר הבית, לכן אין צורך לטבול ביום הקודם. אמנם יש מחמירים בזה וטובלים יום קודם (וטובלים פעם נוספת למחרת, שמא נטמאו בלילה, ויברכו רק על הטבילה ביום הראשון).
ראוי שמי שנטהר בפעם הראשונה לצורך עליה להר הבית, יתייעץ בעניין עם תלמיד חכם בעל ניסיון.
לאחר הטבילה
לכתחילה, לא יתרחץ אחר הטבילה.
לאחר הטבילה יש להקפיד במיוחד שלא לבוא לידי חימום וחיכוך במקום הערווה4.
אם לאחר הטבילה הטיל מים והיה להם מראה יוצא דופן (מים עכורים או חלוקים) – ישאל שאלת חכם, אך אין צורך להסתכל בשעת הטלת מים.
הלכות מורא מקדש
מצוות עשה לירא מן המקדש אפילו כשהוא חרב, ולכן העליה להר הבית צריכה להיעשות מתוך כובד ראש ומורא מקדש שנאמר: "'ומקדשי תיראו' – לא מן המקדש אתה ירא אלא ממי שציווה על יראתו".
מותר להיכנס להר הבית רק לצורך מצווה (כגון: תפילה) ולא לצורכי חולין או לשם קיצור דרך וכדו' (אך אם נכנס להתפלל, מצווה לצאת מצד אחר).
כל דיני כבוד בית-הכנסת נוהגים בהר הבית ביתר-שאת.
אסור להיכנס להר הבית בנעלי עור, והמחמיר שלא להיכנס בכל נעליים קשיחות תבוא עליו ברכה (כמו ביום הכיפורים).
בחליצת הנעליים יש לחלוץ תחילה את נעל ימין (ולא את שמאל כנהוג בדרך כלל), כיוון שזו חליצה של מצווה.
הנכנס יחף, רגליו צריכות להיות נקיות.
אסור להיכנס להר הבית עם ארנק בידו, או כשהוא חגור בחגורה שיש בה ארנק (פאוץ'), אך מותר להיכנס בארנק מכוסה.
אין להיכנס להר הבית עם תרמיל.
אסור להיכנס להר הבית כשהוא לבוש רק בגופיה או בבגד אחר המיועד לספוג את הזיעה, כשאין עליו בגד נוסף. יש להקפיד על לבוש הולם ומכובד.
אסור לירוק בהר הבית.
אין לדבר דיבורי רשות בהר הבית, ולכן רצוי שלא להיכנס עם מכשיר טלפון נייד וכדו' ולפחות יש לכבותו לפני הכניסה.
"הנכנס להר הבית, נכנס דרך ימין ומקיף ויוצא דרך שמאל".
הערות:
- פרקי ההלכה בהסכמת הרב דוב ליאור והרב נחום אליעזר רבינוביץ' שליט"א. בעריכת הרב יוסף פלאי, ממחברי הספר 'אל הר המור'.תודה לרב חיים ירוחם סמוטריץ' שסייע בידינו בעיון ההלכות
- אע"פ שאין הטובל צריך לפתוח את פיו בעת הטבילה.
- לפי חילוקי המנהגים בטבילת נידה – המנהג לברך בין שתי הטבילות הוא מנהג האשכנזים וחלק מהספרדים (לפי 'דרכי טהרה'), והמנהג לטבול רק לאחר הברכה הוא מנהג חלק מהספרדים (ע"פ 'טהרת הבית'). אך לדעת הרב רבינוביץ' שליט"א בטבילת גברים אין מקום לחילוקי מנהגים אלו וכולם צריכים לטבול רק לאחר הברכה.
- לכן לא ילבש תחתונים צמודים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה