חיכיתי שעה וחצי בשביל שתי דקות ריצה || כי אני יהודי
↓ שיהיה ברור - הר הבית שלנו, ורק שלנו/ גיא
תשע בבוקר. מגיעים למתחם הכניסה הצר והמוזנח להר הבית. חבר טוב מתחתן היום, והחלטנו לעלות להר.
תור ימני - תיירים וכל מי שאינו בעל חזות יהודית דתית. מגנומטר ונכנסים. עשרות רבות בשעה.
תור שמאלי - יהודים בעלי "חזות דתית". אנחנו צריכים ליווי. של שוטרים, של אנשי וואקף ירדנים.
מחכים. למה מחכים? שהקבוצה שנמצאת על ההר תסיים את הסיור והשוטרים יוכלו "להתפנות אלינו". למה לא מביאים עוד שוטרים? ככה.
בינתיים הלא-דתיים ממשיכים לעלות בהמוניהם.
אנחנו מוסרים את תעודות הזהות שלנו, לבדיקה מקדימה במחשבי השלטון. ומחכים. 40 מעלות בחוץ. מבוגרים, צעירים, ברסלבים, ילדים בני 12 עם פאות עד המותניים. מחכים.
ילד, נראה בן 12 אולי, נראה לי מוכר. אני נזכר שראיתי את התמונה שלו כמה דקות קודם בפייסבוק. הוא גורש מההר כיוון שלבש את הציצית מעל החולצה, וזה נורא פוגע במוסלמים. מסתבר.
אנחנו מחכים. מדברים על היסטוריה, פוליטיקה וחוסר המשילות שלנו בהר.
מחוגי השעון מתקדמים מהר, וכבר אחרי עשר. בשעה אחת עשרה ההר נסגר ליהודים. אפרטהייד רשמי בלב עיר הבירה שלנו.
החתן וגם אני קצת מודאגים. נצליח בכלל לעלות להר היום?
שוטר, מה קורה? מתי נעלה? לא יודע. לא תלוי בי ולא מעדכנים אותי.
בינתיים עלו עוד עשרות לא-דתיים.
החבר'ה בתור קולטים שיש חתן, ומתחילים לשיר לו "עוד יישמע בהרי יהודה". מרגש.
השוטר גם מבין שיש חתן, ומבקש שנתקדם לכיוון המגנומטר. התקדמות משמעותית. אל תדאגו, אתם תכנסו מיד כשיהיה אפשרי.
מתחילים בידוק איטי. מגנומטר. אין מתכות. יופי.
נכנסים אחד אחד לחדר צדדי. סוגרים את הדלת. בידוק לא פולשני על הגוף. תרים את החולצה. תסתובב. תרים את הכיפה. תפתח את הארנק. מישוש רגליים.
מתי פעם אחרונה ביקרת אצלנו? אתה בטוח ששנה ורבע? היית פה לא מזמן, לא? לא.
יוצאים מהחדר. ממתינים תחת הפרגולה בחוץ. חם נורא. כבר עשר וחצי. נספיק לעלות? כמה זמן נהיה למעלה? אף אחד לא יודע כלום. מסתבר ששני אנשים שיעלו איתנו, ויתרו על מקומם בעליה של שעתיים קודם לכן למען ארוסתו של החתן שאיתנו, שגם עלתה היום. אין על העם שלנו.
אנחנו שנים עשר איש ואישה. השוטר מתחיל תדריך עליה: "אתם לא מתפללים, לא משתחווים, לא ממלמלים, לא קורעים קריעה, לא שרים, לא לוקחים שום דבר מההר. יש לכם שוטרים מלווים, לא לדאוג". נו בסדר.
השוטרים בסדר גמור, אבל לא יכולים לשנות כלום. יש ממשלה בישראל.
פתאום ניתן האישור. כבר כמעט 10:45. חיכינו כמעט שעתיים. עולים על גשר המוגרבים, צועדים מעל רחבת הכותל המערבי תוך שירה אדירה ללא הפסקה "עוד יישמע בהרי יהודה ובחוצות ירושלים, קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה". הנה, אכן נשמע. אשרינו שזכינו. הלב רוטט. מתרגשים. היס"מניק למעלה רוקד לעצמו ושר איתנו. כיף לראות. מוזר לראות את האנשים מתפללים למטה. גלות.
נעמדים בשער הכניסה להר. מודיעים לנו שנעשה את הסיור הקצר, כלומר נכנסים להר ויוצאים משער השלשלת, בקושי 80 מטר צפונית משם. אכזבה. לא מקיפים את ההר מסביב כמו בסיור נורמלי. לא נורא, אנחנו כאן כדי להראות נוכחות.
נכנסים, לפחות עשרה שוטרים ויס"מניקים מקיפים אותנו. חוץ מהם, עוד כעשרה אנשי וואקף ירדני ששומרים שלא נעשה משהו שהשוטר למטה אמר לנו שאסור. עשרות ערבים וערביות מתאספים מסביבנו, ומתחילים בטקס הצעקות הקבוע שלהם. "אללה הוא אכבר". וואלה, אלוהים הוא גדול. אנחנו יודעים. צרחות מחרישות אוזניים. אנחנו צועדים לאטנו, מנסים לעכל ולהפנים. הם מתקרבים אלינו, מקיפים אותנו. צועקים, מנפנפים בידיהם. מצלמים אותנו. מפוצצים בלונים או נפצים. אנחנו מנסים להתעלם. המדריכה מספרת לנו קצת על ההר, על הטקסים שהתקיימו בבית המקדש. אנחנו בקושי שומעים אותה. היא מחברת את החתונה שתתקיים הערב למילים שנאמרו כאן על ההר, בבית המקדש. בניין הבית מול בניין האומה. וכל הזמן, אללה הוא אכבר. השוטרים בלחץ. מזרזים אותנו. להתקדם, להתקדם. אב מסביר לבנו על המקום. הוואקפיסטים בלחץ. צועקים לשוטרים שהוא מתפלל ושיפסיק מיד. לב עיר הבירה שלנו, אבל אנחנו בגלות.
אנחנו אומרים בלב קצת תפילות, קצת בקשות. קוראים פרק תהילים מהטלפון. רק שלא יראו אותנו. גלות.
מזכיר לחתן, שאלפיים שנה חתנים בחופתם אמרו "אם אשכחך ירושלים..." ויכלו רק לדמיין. הוא פה היום. אשרינו שזכינו.
בקושי עברו 5 דקות, וכבר הגענו אל היציאה, ואל מול מקום המקדש. היום - כיפת הסלע. רוצים לדבר על המקום, לומר איזו תפילה, להצטלם. אבל השוטרים דורשים שנצא. מצטלמים קצת. מסתכלים קצת. האמת היא שהכיפה יפה מאוד. לא מצליחים לעכל את גודל המקום והמעמד. לצאת, לצאת. אללה הוא אכבר. אללה הוא אכבר. אללה הוא אכבר. הם לא מתעייפים.
אנחנו צועדים לאחור לעבר שער היציאה. פנינו אל מקום המקדש. אללה הוא אכבר. צועדים לאט. השוטרים בלחץ. אנחנו יוצאים החוצה. הצעקות לא נגמרות.
אנחנו כבר מחוץ למתחם ההר. מתרגשים. מנסים לעכל. שרים. אני מאמין. אם אשכחך ירושלים. כל עוד בלבב פנימה, נפש יהודי. בקול רם. שישמעו ויראו אותנו. אללה הוא עדיין אכבר. להיות עם חופשי בארצנו. הלוואי.
החתן מקבל טלפון מיהודה גליק. משוחחים קצת. מקבל ברכה. מרגש. צועדים לאיטנו בשוק. השוטרים עדיין מסביבנו. אללה הוא אכבר. אם אשכחך. בקול רם. מסתכלים להם עמוק בעיניים. אנחנו בעלי הבית פה.
אם אשכחך ירושלים. תשכח ימיני. תדבק לשוני לחיכי. אם לא אזכרכי. אם לא אעלה את ירושלים. על ראש שמחתי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה