חשבון נפש בהר הבית לקראת השנה החדשה

כתוב כאן כותרת קצרה באדום || וכאן בהרחבה בשחור

תום ניסני מסטודנטים למען הר הבית ערך לקראת השנה החדשה, חשבון נפש על הנעשה בהר הבית. 

תום מייצג קבוצה נפלאה של סטודנטים וסטודנטיות מכל הגוונים, אשר התאחדו ופועלים למען הר הבית.

אני מציע לכל יהודי לקרוא היטב את הדברים לפני הוידוי ביום הכיפורים.

לפני שאציג את חשבון הנפש הלאומי של תום, אשתף  אתכם בברייתא שמופיעה במסכת יומא, אשר נזכרתי בה לאחר קריאת דבריו הנוקבים של תום.

סטודנטים למען הר הבית עלולים לחייב אותנו בדין

"תנו רבנן: עני ועשיר ורשע באין לדין. לעני אומרים לו: מפני מה לא עסקת בתורה? אם אומר: עני הייתי וטרוד במזונותי, אומרים לו: כלום עני היית יותר מהלל?... עשיר, אומרים לו: מפני מה לא עסקת בתורה? אם אומר: עשיר הייתי וטרוד הייתי בנכסי, אומרים לו: כלום עשיר היית יותר מרבי אלעזר?... רשע, אומרים לו: מפני מה לא עסקת בתורה? אם אמר: נאה הייתי וטרוד ביצרי, אומרים לו: כלום נאה היית מיוסף?... נמצא הלל מחייב את העניים, רבי אלעזר בן חרסום מחייב את העשירים, יוסף מחייב את הרשעים". (יומא לה ע"ב)

על משקל דומה, ניתן לומר שסטודנטים למען הר הבית מחייבים כל יהודי לעסוק בבניין המקדש.

לשומרי המצוות אומרים: למה לא למדת מיהודים שחלקם אף לא מתפללים מדי יום, אך עושים רבות למען בית ה'? כלום לחינם אתה מתפלל מדי יום על בניין המקדש ולא עושה כלום למענו? 

לעסוקים ולטרודים אומרים: כלום היית עסוק יותר מהסטודנטים שמתכוננים למבחנים, עובדים למחייתם ופועלים למען הר הבית?

לחילונים אומרים: גם בין הסטודנטים יש כאלה שאינם שומרים תורה ומצוות ולמרות זאת הם פועלים למען מקום השכינה ואף עולים בטהרה להר הבית. האם אתה לא יכול?

למקטרגים בשם ההלכה אומרים: מה לך להלין ולקטרג על צדיקים ממך, החרדים לכבוד שמים - כבוד עם ישראל? הלא יותר ממאתיים ממצוות התורה לא יכולות להתקיים ללא מקדש ומדוע אינך מתאמץ לקיימם? האם המצוות שבחרת לקיים יקרות יותר מהמצוות שמקיימים הסטודנטים?

ליראי החטא אומרים: מה לך לעשות חשבונות שמים? מדוע הנך זועק "כרת" על העולים למחנה לוויה בלבד, כדי לבנות ולתקן, בעוד אתה לא עשית כלום כדי להקריב את הפסח במועדו ולא להתחייב חלילה בכרת?

↓ חשבון נפש שנתי/ תום ניסני

שנה מלאת עשייה ואמונה גדולה בשינוי בהר הבית, שחלקו כבר התחיל.

אך גם לא נסתיר את האמת - המצב בהר הבית רחוק מלהיות משביע רצון. למען האמת, אם אעצור ואחשוב מה משמח את העולים להר הבית, אני אזכר שהרבה פעמים בקבוצות הוואצאפ שלנו אנחנו שמחים כשמרשים לעולים להר הבית להכניס איתם בקבוק מים לשתיה, או תפוח לאכילה ...

הר הבית הוזנח בצורה כל-כך קשה, הוא הופקר ונבגד על-ידי עמו - יש להודות בכך.

כבר הוכחנו והראינו שזה לא עניין של חילוניוּת או דתיוּת, זה עניין של חיבור ליהדות, למורשת, ולמסורת. הר הבית "מככב" בכל מקום, בכל פינה ובכל קרן זווית של כל יהודי ויהודיה.

הוא מקנן עמוק בפנים, מחכה לשוב ולכבוש את לבבינו.

שנים רבות מדי, הר הבית הופקר ונותר שומם וריק מיהודים שימלאו את רחבתו כמו בעבר. שנים רבות מדי !

נקודת האור הגדולה ביותר שאני מסוגל לראות בפרוס השנה החדשה היא ההתעוררות של המוני היהודים העולים להר הבית.

כן, זה רחוק מלהיות הכמות של היהודים המגיעה לכותל, להתפלל אל הקיר החיצוני במקום להגיע למקום האמיתי (!), המקום בו גם יהודי חסר כיפה מרגיש תחושה עילאית, תחושה של חיבור לכוח עליון .. קשה לי להסביר זאת במילים עד היום.

אין ספק ש- 50 שנים של מיתוג הכותל בצורה ממוסדת וללא זרמים משמעותיים שהצליחו להתנגד לכך - גרמו לעם ישראל להאמין במיתוס שנקרא הכותל המערבי. הדברים לא נכתבים מתוך זלזול במקום קדוש אלא מתוך אמת אחת ברורה - הכותל הוא משני וחיוור לעומת הר הבית. הן מבחינה היסטורית והן מבחינה מהותית והן מבחינה פיזית - התחושה בכותל היא כאין וכאפס לעומת הר הבית.

עם סיום שנת תשע"ה, שנה מלאת תהפוכות בה חווינו גם את ניסיון ההתנקשות ביהודה גליק, אולי האיש שגרם להתעוררות הגדולה ביותר בעם ישראל, וחווינו גם את שיבתו לחיים ולהובלת המאבק בכוחות כפולים ומכופלים.

שנה בה חווינו השפלות, קשיים ואיסורים לצד שמחות קטנות.

כעת אני בהחלט מבין עד כמה עמוק המשבר של עם ישראל עם הר הבית. עד כמה הקושי להיות לוחם למען הר הבית, ועד כמה שאני והמונים נוספים מוכנים להמשיך ולהקריב למען המקום הזה ולמעשה למען כל עם ישראל.

כאמור - הר הבית שהוזנח משך עשרות שנים הגיע למצב שמצריך מאמצים בלתי-נגמרים כדי לתקנו, אך המצב הפיך. כל עוד השליטה הפיזית בהר הבית היא בידי משטרת ישראל, יש מקון לאופטימיות.

אם בוחנים את מימד הזמן, כמעט 2000 שנים נעדרו יהודים מהאיזור. במאה ה- 20 חזרנו ומאז תוך כ- 100 שנים השתרשו היהודים בארץ-ישראל. בשל טעות היסטורית קשה שאולי קרתה בהכוונה עליונה, פספסנו את ההזדמנות הבטוחה להשלים את תהליך שיבת ציון ולשחרר את הר הבית.

אך המצב הפיך. כל עוד המצב בהר הוא שניתן לשלוט בו באמצעות כוח - עלינו לפעול למען הכשרת הלבבות והבאת ההמונים להר הבית. גורמי ההתנגדות העיקריים לנוכחות יהודים בהר הבית הן נשים מבוגרות שמקבלות משכורת על-מנת לפגוע ביהודים. למעשה, אם נרתיע ונסלק את הגורמים החלשים הללו, ההכנות ליום החזרת הר הבית לידינו יתקדמו משמעותית.

האירוע הגדול הבא בהר הבית הוא עניין של זמן, וכל אירוע כזה יגרום לזעזוע שלבסוף יגרום לכולנו להבין שהר הבית מקומו איתנו, ולא מולנו.

בתוכנו, ולא מעבר לקיר המחורץ.

במובנים רבים ההידרדרות ב"תודעת הר הבית" נבלמה בחברה הישראלית. כיום יותר קשה לטעון נגד העולים להר הבית שהם "סתם פרובוקטורים עם זקן ארוך", ורבים "נזכרים" שהם שואפים ומייחלים למקום הזה בכל בוקר ובכל חג.

מה שעומד לפנינו היא המערכה האמיתית (ולא המערכה מול שום גורם ערבי זניח): המאבק של הכותל מול הר הבית. מי מהם שיבסס עצמו כמקום הכי קדוש לעם ישראל לטווח ארוך - יכריע את המאבק. ואנחנו עוד נפרוץ את המחסום הזה.

בעבודה קשה והרבה רצון.

כל עוד התהליך הזה ימשיך ויתעצם, לצד הבאת המוני יהודים להר הבית והמשך האחיזה במקום - נוכל להמשיך ולהאמין שעוד בדורנו הר הבית יחזור לידינו.

בפרספקטיבה היסטורית ברור לכל בר-דעת שעתיד הר הבית לא ישאר כך - תלוי על בלימה ומחכה להכרעה. ההכרעה בוא-תבוא. והיא תהיה לטובתנו, אם רק נמשיך לפעול ולהאמין.

בהצדעה לכלל העולים להר הבית, המאמינים, הנאבקים, הגיבורים.

שנה טובה !