בית המקדש בהליך התשובה שלי || גם עָם צריך בית
↓ עדן הראל – מנחת טלוויזיה
בית המקדש שלי התחיל כחלום מתוק לבנות בית שמח וחזק בביתי שלי. בתור ילדת פנימיה החלום על בית מתפקד ליווה אותי מגיל צעיר. אני זוכרת שהגעתי לפנימיה בגיל 11.5, מפוחדת ולא בטוחה איך אוכל להתמודד עם המרחק מאמא שלי. איך אפשר להסתובב בעולם כשאין לך בית? ידעתי שיום יבוא ואבנה לעצמי בית חם.
כשחזרתי בתשובה, אחד הדברים הראשונים שחקרתי היה את כל עניין בית המקדש. כילדה שגדלה בלי בית הבנתי שגם עָם בלי בית מצוי במצב בלתי אפשרי. כשאני מספרת לילדיי סיפורים על בית המקדש אני דואגת לחדד להם שכל רגע יכול לקרות הנס הזה, ומשמיים השם יוריד לנו אותו. אני כולי ציפייה כבר שנעלה כולנו יחד לירושלים ונחדש את עבודת בית המקדש
.
ומתי נזכה לו? הילדים תמיד שואלים, ואני עונה להם שבקרוב ממש – כך אני מקווה. ועכשיו, עם כל הבלגן בארץ וכשהאדמה בוערת, זה הזמן לזעוק חזק לאבא שבשמים 'די! רוצים גאולה. רוצים בית מקדש. עכשיו. לא עוד מעט'. שנזכה כולנו לראות את המקדש, אמן.
ומתי נזכה לו? הילדים תמיד שואלים, ואני עונה להם שבקרוב ממש – כך אני מקווה. ועכשיו, עם כל הבלגן בארץ וכשהאדמה בוערת, זה הזמן לזעוק חזק לאבא שבשמים 'די! רוצים גאולה. רוצים בית מקדש. עכשיו. לא עוד מעט'. שנזכה כולנו לראות את המקדש, אמן.
מה חבל שהיא לא אינטליגנטית מספיק להבין שאלוהינו לא יוריד את ביהמ"ק משמים.
השבמחקמקווה שלפחות ילדיה לא יודבקו בהשקפה הגלותית הקלוקלת הזו.