על סיכות ותושייה של שוטר שהציל את שלום העולם

גבורה משטרתית בהר הבית || סיפור עם מוסר השכל

סיכות יום הזיכרון שאיימו על שלום המזה"ת

סיפור על גבורה ותושייה מופלאה של שוטר • סיפור אמיתי שאירע לפני כשבוע ומתפרסם כאן לראשונה • על סיכות קטלניות שברגע האחרון נתפסו • תפיסתן מנעה אסון כבד והצילה את שלום המזרח התיכון ואולי אף את שלום העולם כולו • לא מצחיק...

↓ כך ניצל שלום העולם

עולי הר הבית רגילים לפגוש שוטרים וקצינים אמיצים, בעלי תושייה, תעוזה וקור רוח. לא פעם נתקלו העולים בסיפורי גבורה של שוטרים ואף קציני משטרה בהר הבית, שהצליחו להציל את שלום העולם, רגע אחד לפני שיהיה מאוחר מדי.

רק לפני קצת יותר משבוע התפרסם מקרה גבורה יוצא מן הכלל של קצין משטרה, שהצליח לשים את ידו על רב בישראל, נכה צה"ל שהתאלמן לאחרונה מאשתו. הקצין הבחין באיש וואקף, שהבחין ברב, שנראה כאילו עוצם את עיניו. ברור לכל שעצימת עיניים של יהודי בהר הבית, עלולה להפר את השקט והפסטורליה במזרח התיכון הנפיץ. הרב שמעון בן ציון הוצא אחר כבוד מהר הבית והורחק ממנו עד לעריכת שימוע משטרתי. 

שלום המזרח התיכון ניצל.

מקרה גבורה נוסף אירע כאשר ברגע האחרון נתפס רב שהוא גם פרופסור מכובד, אשר ביציאה מהר הבית פסע לאחוריו עם הפנים אל הקודש. הקצין הצליח להבחין בחושיו החדים כיצד כבוד הרב מזיז מעט את גופו בתנועה שעשויה להתפרש כקידה קלה - מעשה קטלני לכל הדעות (הכוונה לדעות של הוואקף ושל המשטרה, כמובן). הרב פרופ' יואל אליצור עוכב מיד והורחק מההר עד לעריכת שימוע משטרתי.

שלום המזרח התיכון ניצל.

בשבועות האחרונים ארעו מקרים רבים כאלה, אולם לא כאן המקום לפרטם. מדובר על יהודי שנשען על הקיר בתנוחה חשודה, על ילדים קטנים שנעצרו ביום העצמאות, על יהודי שנעצר כי המטריה כיסתה את פניו ועוד כיד הדמיון הטובה והמופרעת.

תרופה מראש למכה

הסיכות האסורות בכניסה להר הבית
ג'ני עונדת את סיכות יום הזיכרון
לאחר שהוחזרו לה ביציאה מההר

בניגוד למקרים הקודמים, בהם המזרח התיכון היה על סף פיצוץ שנמנע ממש ברגע האחרון, לפני כעשרה ימים הצליח שוטר למנוע מראש את הפיצוץ האפשרי. בכך ניצל שלום העולם וגם השוטר ניצל מנזיפת הממונים עליו.

הנה הסיפור: ג'ני מנשה היא אחת העולות הקבועות להר הבית. ג'ני מדריכה קבוצות בהר הבית מטעם כפות המנעול. היא מכירה את המקום ואת הנפשות הפועלות בו.

ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל הגיעה ג'ני להר הבית עם כמה סיכות קטנות על דש חולצתה, לציון היום הטעון ולזכר החללים. חוץ מסיכה "פרובוקטיבית" עם דגלים זעירים של ישראל וקנדה (ארץ הולדתה), ענדה ג'ני גם סיכת דם המכבי, קבר רחל ועוד.

השוטר בכניסה להר הבית הצליח להבחין מיד בסיכות. השוטר הבין מיד את גודל הסכנה שעלולה לצמוח מהכנסתן של הסיכות המסוכנות לשטח ההר הנפיץ.

ג'ני בהר הבית ביום הזיכרון
בלי הסיכות הסיכות המסוכנות שאיימו לפוצץ את הר הבית

הסיכות המסוכנות עלולות היו לפוצץ בהר הבית את בלון חופש הדת והשוויון. גרוע מכך, הסיכות היו עלולות להבעיר את כל המזרח התיכון ולהכניס אותנו למערבולת נוראית של שפיכות דמים. הגרוע מכל - השוטר היה עלול לחטוף נזיפה ממפקדיו על חוסר העירנות שלו.

נו באמת, נכון שעדיף כבר להוריד את הסיכות בכניסה להר הבית ולא לקחת כל כך הרבה סיכונים???

ובאמת כך קרה.

ג'ני נצטוותה על ידי השוטר להפרד משלל הסיכות עד שתצא מהר הבית ותקבלן חזרה לידיה.

נכון, הסיכות נועדו להזכיר את חללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה דווקא ביום זה.

נכון, במלחמה לשחרור הר הבית נפלו חיילים רבים.

נכון, חלק מנפגעי פעולות האיבה היו קשורים בכל נפשם למקום הקדוש.

אבל בהר הבית אסור לציין את יום הזיכרון!

גם במקרה זה, שלום העולם ניצל!

מה הסיפור?

האמת שעם כל הציניות ועם כל הכעס, השוטרים לא אשמים. אף אחד מהשוטרים לא התנדב להעמיד את עצמו במצב כה מגוחך ומטופש. 

השוטרים סובלים מאוד מהמצב המשפיל אליו הוכנסו בעל כורחם על ידי מפקדיהם.

המפקדים לא מרגישים כה גיבורים, לאחר פעולה מבריקה, בה הצליחו להבחין ביהודי ממלמל תפילה חרישית לאביו שבשמים.

השוטרים והמפקדים מרגישים מושפלים לא פחות מהיהודים העולים להר הבית. הם נאלצים להסתובב בהר הבית עם קלגסי הוואקף ולקבל מהם הוראות (למרות הכחשות נמרצות שלהם).

את האשם ניתן לתלות ובצדק בדרג המדיני, החל מראש הממשלה בנימין נתניהו, שמטיף מוסר לצרפתים על הכחשת הקשר היהודי להר הבית, אך מונע בעצמו כל סממן יהודי בהר הקדוש. וכלה בשר לביטחון פנים גלעד ארדן ושאר שרי הממשלה.

המדיניות מוכתבת על ידי הממשלה.

ראש הממשלה ושריו אחראים ישירות לביזיון בהר הבית.

חוץ מאלו, יש אלפי יהודים שלא רוצים להמנות עם האשמים!
אותם אלפים שעולים בטהרה להר הבית ומחוללים את השינוי.

אותם אלפים ילכו ויגברו, יעלו ויתעצמו עד שיעמדו רגלינו בהר בית קדשינו עם כלי עבודה וכלי שירה בדרך לבניין המקדש וחידוש עבודת בית א-לוהינו.

זה עלול לקחת הרבה זמן, אבל זה גם עשוי להיות במהרה בימינו - 

אם מדי יום יעלו להר הבית אלפי יהודים...

אם ברגלים יעלו מאות אלפי יהודים לרגל...

אם כל יהודי יקבל על עצמו לעלות בטהרה לפחות שלוש פעמים בשנה...

לא. לא חייבים לבוא להלחם.

לא חייבים לבוא לעימות.

מספיק להגיע, לחייך לשוטרים, להתעלם מהמוסלמים, להיות עם מי ששיכן שמו במקום, לצאת אחרי חצי שעה ולחזור שוב ושוב עם חברים, עם הילדים, עם המשפחה.

לפחות נעשה את המעט למען בית ה' א-לוהינו.

לְמַעַן, אַחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה-נָּא שָׁלוֹם בָּךְ

לְמַעַן, בֵּית-ה' אֱ-לֹהֵינוּ אֲבַקְשָׁה טוֹב לָךְ