בהר הבית ננצח/ עמיחי ורינה אריאל

מהר הבית יצאה ההסתה לרצח הלל || בהר הבית נעצור את הטירוף

ביום שלישי הקרוב נעלה להר כדי למנוע חורבן בתים נוספים • הצטרפו אלינו

↓ מאת: עמיחי ורינה אריאל

קיים קשר ישיר בין הרצח של בתנו הלל הי"ד לבין העובדה שהר הבית סגור לעליה חופשית של יהודים ולתפילתם. כשבמקום לתת עונש לתוקף ופרס למותקף כפי שהשכל הישר דורש, התוקף המוסלמי מקבל פרס ונשאר בהר הבית ואילו בפני הקרבן היהודי ההר נסגר – המעשה הזה מעניק לטרור רוח גבית חזקה מאוד. הדבר גם מעצים את התחושה שנציגי האסלאם הם בעלי הבית במקום. אותה רוח גבית, כך אנו חשים, נושבת מהר הבית ומגיעה במהירות אל הכפרים הערביים ועד לאותו נער בן 17 שיוצא לרצוח. 

תהינו הרבה בשאלה איך ייתכן שנער בן 17 חדור בשנאה עמוקה כל כך. מה נכנס בו? הרי לא מדובר באדם מבוגר שרכש ידע אמיתי על היהודים ומעשיהם. אין ספק שמדובר בעניין שורשי ובסיסי בהרבה, ואנו תולים זאת בהתנהלות הלאומית במקום הקדוש בעולם. ארע לנו חורבן, ואת התשובות לשאלות המציקות לנו כל כך אנחנו מחפשים בהר. הכל מתחיל בהר וחוזר אל ההר.

הזמנו את עם ישראל להגיע לביתנו, לחזק ולתמוך, והופתענו מההיענות האדירה. זה הוכיח לנו שלעם שלנו יש מצפון פנימי בריא, ושיודעים אצלנו להבחין היטב בין טוב לרע. ואם כך, כשקיים רשע מובן שיש למגר אותו. אחת מהשתיים: או שהרשע ישלוט בהר, או שאנחנו נשלוט שם. לנו ברור שכאשר הבית הפרטי נהרס, זהו סימן שיש לבנות את בית השם. הנער הזה הרס לנו את הבית, ובעת שאנחנו עדיין איננו יודעים איך נצליח להתמודד עם השבר, אנו קוראים לציבור הרחב לעלות ההרה כדי לתקן את החטא, וכדי שלא לתת לעוול לנצח. 

אין לנו ספק שכל יהודי שעולה ההרה עושה דבר גדול. הוא מפגין נוכחות בהר ומראה מיהו הריבון בו. זו הסיבה שלפני בת המצווה של הלל הי"ד היה חשוב לנו לקחת אותה אל ההר כחלק מחוויית ההתבגרות, החיבור, וכדי להבין מהיכן התחיל הכל. אי אפשר להתבגר מבלי להגיע אל היסוד ואל הבסיס המשמעותי כל כך של כולנו. 

כילדה צעירה הלל לא הספיקה לשאת את דגל הר הבית בעצמה. תקוותנו היתה שתעשה זאת מבחירתה החופשית כשתגדל. כך או אחרת היא שמעה היטב את הקולות בבית בעניין הזה, קולות שנשמעו במשפחה הרחבה כולה. בביתנו הנושא הזה מונח תמיד על השולחן. אני, עמיחי, כהן שאף נוטל חלק בתרגול קרבן הפסח המתקיים מדי שנה. הכהונה היא עניין משמעותי מאוד בחיי. כבר לפני שנים התחלתי לעלות בהר ואני מקפיד לעשות זאת מדי חודש. 

אני, רינה, בת כהן, ולפני 15 שנים הקמתי יחד עם שאר שלוש אחיותיי ונשים נוספות את תנועת 'נשים למען המקדש'. בשנים שבהן ההר היה סגור ליהודים הפעילות שלנו נותרה בעיקר תודעתית, ואילו בשנים שבהן התאפשר הדבר חתרה התנועה לעליית נשים ההרה בטהרה וליישום הלכות נשכחות ששנים רבות לא עסקו בהן. 

עוד לפני הרצח הנורא, תמיד הרגשנו שלב העימות היהודי-ערבי מצוי בהר הבית, וכמו לב הוא משלח עורקים לשאר הגוף. לצערנו, התחושה שלנו ביחס להר הבית היא של אוזלת יד ומחדל. העובדה שיהודים אינם מורשים להתפלל בהר הבית ואפילו לא להתנהל בו בחופשיות – היא אבסורד עוד לפני שמרחיקים לכת לענייני מקדש עתידיים. 

באחת הפעמים האחרונות שהגעתי, רינה, לפתח ההר נלקח ממני בקבוק המים שהחזקתי ומהתיק שלי הוציאו מסמך אחר מסמך לבדיקה משפילה. לרוע המזל נמצא בבידוק ההוא כרטיס ביקור של נגר שנכתבו עליו המלים "ברוך השם", ובשל כך הוא הוחרם. בדרך קבע יהודים חווים בהר ובכניסה אליו השפלה עמוקה. ואם לנו לא ברור מי אנחנו ומה אנחנו עושים בהר, הבלבול הזה זולג במהרה החוצה. 

בעניין הזה יש לקבל החלטה ברורה מאוד. לשם השוואה, מערת המכפלה הסמוכה לביתנו שבקריית ארבע אמנם סגורה לכניסת יהודים למשך עשרה ימים בשנה, אבל כנגדם קיימים עשרה ימים נוספים שבהם המערה פתוחה ליהודים בלבד. זו דוגמא להתנהלות הגונה ומאוזנת, שרק ממחישה בעוצמה את ההתנהלות הבלתי הגיונית המתקיימת במקביל בהר הבית – שבו מניחים לפורעים ערבים להחליט על זמני פתיחת האתר ליהודים. 

אנחנו מצויים עדיין עמוק בתוך האבל שמבחינות רבות עוד טרם החל, ועוד איננו יודעים מה נעשה וכיצד, אבל ברור לנו שאם בורא עולם ייתן לנו כוח – נמשיך בפעילות למען ההר והבית. כשראש הממשלה הגיע לנחם אותנו, קראנו לו לפתוח את ההר לעלייה חופשית ולתפילת יהודים ולהפסיק את הבזיון המתקיים בו. מכל מקום איננו מסתפקים בבקשות לראש הממשלה וקריאתנו מופנה אל הציבור כולו: עלו ההר. מדוע אל הכותל מגיעים אלפי יהודים, ואילו אל ההר לא יותר מעשרות בודדות בעת ובעונה אחת? כאשר מאות ואלפים יעפילו אליו, ננצח. 

בעזרת השם נעלה אל ההר ביום שלישי הקרוב, ו' בתמוז (12.7) בשעה 9:00 בבוקר. אנא הצטרפו אלינו בעלייה החשובה הזו. הגיעו לאחר טבילה וטהרה כהלכה וללא נעלי עור. 

"השמרו לכם עלות בהר ונגוע בקצהו כל הנוגע בהר מות יומת... כי סקול ייסקל או ירה יירה", גורסים הפסוקים בשמות י"ט לגבי הר סיני. בימינו, בהר הבית, המציאות הפוכה: רק אם נעלה בהר ייפסקו הסקילות והיריות. אם חפצי חיים אנו, את זה בדיוק עלינו לעשות.