יום רביעי, 21 בספטמבר 2016

ארנון סגל מספר איך יצא בשלום מתוך לוע הארי

הנציג היהודי השפוי בערב העיון השמאלני || ארנון סגל

ביום שני השבוע התקיים ערב עיון מטעם מכון ירושלים למחקרי מדיניות בנושא "מי שולט בהר הבית?"  אמנם קהל הדוברים וקהל הנוכחים לא התיימרו להיות אובייקטיביים יתר על המידה, אולם לשם האיזון המאולץ, הוזמן לדבר גם העיתונאי ארנון סגל  אנחנו מביאים רשמים שכתב ארנון לפעילי הר הבית לאחר הערב והרשה לנו לפרסם וגם פוסט שהעלה וכן את הדברים שאמר בערב העיון  בשולי הדברים, מערכת האתר מודה לארנון סגל על הפירגון לאתר חדשות הר הבית

ארנון ועמית סגל עם יהודה גליק בהר הבית

↓ רשמים מארנון סגל לחברים

מצרף בקובץ למטה את דבריי הערב בכנס של מכון ירושלים למחקרי מדיניות. התפלאתי עד כמה מדובר בקהל (מבוגר!) שבחלקו הגדול פשוט שטוף שנאה. לצד אמירות שערוריתיות (כתבתי בפוסט בפייסבוק ומצרף כאן), נאמרו גם לא מעט מחמאות לפעילות שלנו. לא מעט לאתר 'חדשות הר הבית' שמתברר שמהווה כר פורה למחקר סביבנו. 

ד"ר שרינה חן שעוקבת היטב אחר הפעילות שלנו אמרה שבעצם כבר ניצחנו בכך ששינינו את דעת הקהל לאוהדת לנו ובעוד שבשנות התשעים היינו שוליים סהרוריים, היום אנחנו מיינסטרים. היא אמרה שהמהפכה הזו בתודעה לא היתה מצליחה לולא פעילותן המושכלת והעקבית של תנועות שוחרי המקדש, והוסיפה שיש להתכונן לגידול ניכר במספר המבקרים היהודים בהר בשנים הקרובות. 

↓ מתוך הפוסט של ארנון סגל

השתתפתי הערב בכנס בענייני הר הבית במכון ירושלים למחקרי מדיניות. לא נפלתי מהכסא כשגיליתי שמדובר למעשה בגילדת שמאל קנאית ומתוסכלת מהסוג שמתקשה להתאושש מכך שהסזון כבר הסתיים.

כמה פנינים:

  • המנחה, פרופ' יצחק רייטר מנה במצגת שלו בנשימה אחת את תנועת 'נאמני הר הבית' עם החמאס כגורמים בעייתיים לעתיד הסטטוס קוו בהר הבית, וכינה את המבקרים היהודים בהר 'הדבר הנפיץ ביותר בסביבה'. 
  • ד"ר שרינה חן שדיברה אחריו התגלתה כצדקנית יותר מהאפיפיור כשהשוותה את ההוראה של רבנים ציוניים-דתיים לעלות להר הבית לפסק רבני המחייב לאכול חמץ בפסח. "הסבת איסור כרת למצוות עשה", הגדירה זאת. 
  • אחרי השניים הללו הביאו לשם האיזון המתבקש את נציג הבריונים השכונתיים השולטים בהר, כלומר את ראזי עיסא, מנכ"ל עמותת אל אקצה, אשר התעקש שישראל חופרת מתחת למסגד והקדיש לא מעט מדבריו לציטוט פשקוויליים של הרבנים הראשיים נגד עליית יהודים להר, כמו גם לדברי הרב אלישיב והרב שך על חומרת איסור הכרת בעצם העליה. "טוב יעשו אלו שעושים את התורה קרדום לחפור בה", המשיך להטיף נציג אלו שעושים כל השנה את הר הבית קרדום לחפור בו (וסתם כך חופרים עם קרדום בהר), "ויפסיקו לעלות להר ולהתגרות באומות בניגוד לשלוש השבועות האוסרות זאת על היהודים".
  • אחר כך, כשנשאל מהם מבחינתו גבולותיו של אל אקצה, השיב עיסא שבעיניו הברכה של אל אקצה המבורך מתפשטת עד ללבנון, מצרים, סוריה וירדן. השקפה תיאולוגית מעניינת, תודו.

↓ הדברים שנשא ארנון סגל בפני באי ערב העיון

אני מבין שאני פה קצת על תקן נאשם לכן חשוב לי מאוד לדבר רק עובדות. אומר זאת ברשותכם נקודות נקודות: 
א.       עשרה שערי כניסה יש להר הבית: תשעה למוסלמים, אחד לכל היתר.
ב.        למוסלמים מותרת הכניסה להר הבית באופן חופשי למעט בזמנים שבהם הם בוחרים להתפרע. לכל השאר מותר להיכנס רק חמישה ימים בשבוע, למשך שלוש שעות וחצי עד ארבע שעות וחצי, לא כולל חגים מוסלמיים ומועדים שונים שבהם בוחרים המוסלמים להשתולל ולכן ההר נסגר לכניסת יהודים.
ג.         גם בשער היחיד שדרכו נכנסים להר הבית אלו שאינם מוסלמים, ובמשך השעות המעטות שבהן מותרת עלייתם, יהודים שומרי מצוות מופלים לרעה ביחס לתיירים ולשאר גלויי ראש. על סמך חזותם הדתית הם מופרדים משאר המגיעים, נדרשים להמתין זמן רב, לעתים כמה שעות, וכניסתם מוגבלת לקבוצות קטנות. במהלך העליה ההרה הם מטורטרים ללא הרף בידי שוטרים ואנשי ואקף כאחד. כך למשל, הם נדרשים ללכת רק יחד, באחידות, כאילו מדובר בטירונים, במסלול שממנו אסור לסטות ימין ושמאל. כל נענוע קל או מה שנדמה כתפילה וכל חריגה זעירה ככל שתהיה מהנהלים המקשיחים והולכים, נענים בהרחקה מיידית ללא הגבלת זמן ולא פעם אף בעיכובים ובמעצרים (סרטון מוטי).
ד.        כמעט מאתיים יהודים חובשי כיפה נעצרו, עוכבו או הורחקו מההר מתחילת השנה העברית הנוכחית בשל עילות של מה בכך: נענועים, מלמולים שנחשדו כתפילה, השתטחויות, סיבוב שערי הר הבית מבחוץ, קריעת הבגד ואפילו בכי. אם מישהו כאן באולם חש נוח בעובדה שבמדינת ישראל עוצרים, מעכבים או מרחיקים אדם ללא הגבלת זמן בחשד לבכי, לטעמי עליו לערוך חשבון נפש (סרטון הבכי, סרטון הילדים, גוגנהיים).
ה.       נאמר גלויות: אין הבדל בין קיום ספסלים נפרדים לשחורים וללבנים במסגרת שלטון האפרטהייד בדרום אפריקה או ברזיות נפרדות לשחורים וללבנים כפי שנהגו באמריקה בשנות החמישים, לבין מדיניות ישראל כלפי יהודים דתיים בהר הבית: הפרדה על בסיס גזעי והטלת מכסות על מספר היהודים שומרי המצוות המורשים לעלות אליו בכל עת, או בביטוי המבזה והכמעט אנטישמי שנתנו לכך גורמי הביטחון לאחרונה – דילול הנוכחות היהודית בהר.
ו.           יהודי שמורחק מההר מגלה שהשיבה אליו דורשת תהליך מורכב ומשפיל שאין לו זכר בחוק ואורך זמן ממושך שבמהלכו הוא נאלץ לרדוף אחרי מפקדי ההר כדי לזכות בשימוע ואף נדרש לחתום על טופס התחייבות – טופס שהוגדר זה מכבר כבלתי חוקי על ידי מומחה למשפט מנהלי, פרופ' אריאל בנדור מאונ' בר אילן, ושוועדה מטעם הכנסת, ועדת צור, המליצה למשטרה להפסיק להחתים עליו אזרחים. בהר הבית, ממלכתה הבלעדית של המשטרה, מוסיפים להשתמש בו בכל זאת. אתם ואני לא רוצים לחיות במדינה שבה המשטרה קובעת את הכללים ללא קשר לחוק.
ז.         הר הבית הוא משאת הנפש היהודית. מדינת ישראל הדמוקרטית מחוייבת להעניק חופש פולחן לכל הדתות, בוודאי במקום הקדוש להן ביותר. שלא לדבר על חופש הגישה, שלו היא מחוייבת על פי חוק יסוד ירושלים בירת ישראל וחוק המקומות הקדושים הקובעים: "העושה דבר העלול לפגוע בחופש הגישה של בני הדתות אל המקומות המקודשים להם או ברגשותיהם כלפי אותם מקומות, דינו – מאסר חמש שנים".
ח.       הסמכויות ההולכות ומתרחבות של הוואקף כמו גם הגדלתו ב-200%-300% תוך פחות משלוש שנים הן עבירה ברורה של מדינת ישראל על חוקיה שלה, כלומר על חוק יסוד ירושלים בירת ישראל הקובע: "לא תועבר לגורם זר, מדיני או שלטוני, או לגורם זר אחר בדומה לכך, בין דרך קבע ובין לתקופה קצובה, כל סמכות המתייחסת לתחום ירושלים והנתונה על פי דין למדינת ישראל או לעיריית ירושלים".
ט.       אין דבר כזה סטטוס קוו. שום דבר לא נותר קבוע בהר מאז 1967. הסמכויות האיסלמיות בו הולכות ומתרחבות ואילו סממני הריבונות הישראלית הולכים ומצטמצמים. זאת לצד הגברת ההתנכלות ליהודים שומרי מצוות במקום והמעצרים הסיטונאיים. סטטוס קוו הוא פשוט ביטוי מכובס לאפליה גזענית מכוערת הנוהגת כלפי יהודים חובשי כיפה בלבד.
י.           מדינת ישראל שלא נרתעה מלחמש את אויביה ולתת בידם סמכויות שלטון על אף מחיר הדמים הכבד של אוסלו, לא צריכה להימנע מלמלא את חובתה כלפי אזרחיה ולאפשר את קיום זכויות היסוד שלהם במקום הקדוש בעולם רק בשל חששות בטחוניים. לטעמי, אגב, מדובר בחששות מופרכים שמועצמים בחוסר תום לב. מדינה שמתעקשת שמצעד הגאווה יצעד בכל מחיר, ודורשת את זכותן של נשות הכותל להתפלל ברחבה למטה, חייבת להתעקש גם על חופש הפולחן של יהודים בהר המוריה.
יא.      תמיד משעשע לשמוע חילונים מוחלטים ואפילו מוסלמים מצטטים את דברי הרבנות הראשית נגד עלייה להר הבית. מי שמאמץ את החלטת הרבנות הראשית בחום צריך לדעת שזו אוסרת באותה מידה ואפילו ביתר שאת גם עליית לא יהודים אליו. להגנתי ולהגנת חבורת פוקדי ההר המתרחבת אזכיר שאין בכל התורה שבכתב ובמרחבי התורה שבעל פה מקום שבו נזכר איסור לעלות להר הבית. כתוב רק להיכן בהר מותר לעלות ולהיכן אסור ובאילו תנאים. אני ושכמותי מקפידים מאוד על עלייה בטהרה ולמקומות המותרים בלבד, ותודה על הדאגה הלא-כנה. הרמב"ם בכבודו ובעצמו, אגב, עלה להר הבית והפך את יום עלייתו – ו' במרחשוון – ליום טוב לדורות למשפחתו.  "נכנסתי לבית הגדול והקדוש והתפללתי בו", כותב הרמב"ם בעיצומה של התקופה הצלבנית. אותו לא עצרו.
יב.      אגב, לי ולרוב מוחלט מקרב חבריי הנאבקים למען חופש פולחן יהודי בהר הבית אין דבר נגד הערבים. אדרבה, יעבדו הם את הא-ל האחד בהר הקודש בדרכם ואילו אנחנו נעבוד אותו בדרכנו.
יג.       שלמה המלך בתפילתו בעת חנוכת הבית מגדיר את המקדש כמקום תפילה. אין קץ לפסוקי התנ"ך ולמקורות חז"ל המזכירים את המקום המקודש כאתר תפילה. די אם נציין את דברי ישעיהו 'והביאותים אל הר קודשי ושמחתים בבית תפילתי, עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי כי ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים". היום, לעומת זאת, תפילה יהודית בהר נחשבת עילה למעצר מיידי.
יד.      אין מדינה בעולם שבה תפילה נחשבת עבירה. אין מקום בעולם שבו דווקא על בני דת מסויימת אסורה התפילה. בכל מדינה אחרת שבה היה נאסר על יהודים דווקא להתפלל, מדינת ישראל היתה נלחמת בכך עד חורמה ומגדירה זאת אנטישמיות. בהר הבית היא עצמה חתומה על האיסור הזה. גם בישראל, אגב, אין חוק שאוסר תפילה – לא בהר הבית ולא בכל מקום אחר.
טו.     החלטת ממשלה האוסרת תפילת יהודים לא התקבלה מעולם, וגם אם התקבלה – אז מה? אתם ואני לא רוצים לחיות במדינה שבה די בהחלטת ממשלה כדי לבטל זכויות יסוד דמוקרטיות, רגשות לאומיים וזיקה היסטורית. כולנו יודעים שלא היה די בהחלטת ממשלה כדי להעביר את מתווה הגז או את פשרת הכותל, אז מדוע משתמשים בתירוץ הזה בעניין ההר כבר כמעט יובל שנים, ועוד ביחס להחלטה שכלל לא התקבלה?
טז.    אחת המצוות העיקריות שהתקיימו במקדש ובהר הבית זו ההשתחוויה. כך עוד מימי העקידה שבה אברהם אבינו מצווה על נעריו 'שבו לכם פה עם החמור, ואני והנער נלכה עד כה ונשתחווה ונשובה אליכם'. זו המצווה העיקרית שיכול היה לקיים כל אדם, גם אם איננו כהן או לוי. נכתבו על כך פסוקים לאין ספור. למשל: 'והיה מדי חודש בחודשו ומדי שבת בשבתו יבוא כל בשר להשתחוות לפני אמר ה''. 'ובאו האובדים בארץ אשור והנידחים בארץ מצרים והשתחוו לה' בהר הקודש בירושלים'. בימי שלטון מדינת ישראל, לעומת זאת, השתחוויה של יהודים בהר הבית היא עילה למעצרם למשך שעות ארוכות.
יז.       קיימות שתי מצוות עשה ביהדות שמי שמבטל אותן חייב כרת. ברית מילה וקרבן פסח. ברית המילה מקויימת בידי החילונים האדוקים ביותר בישראל ואיש איננו מערער על הזכות לבצע אותה. מדוע קרבן פסח איננו מתאפשר? מדי ערב הפסח בשעות הצהרים, המועד שבו מצווה עם ישראל לשחוט את קרבן הפסח בעזרה שבהר הבית, נעצרים בשנים האחרונות יהודים שומרי מצוות שמנסים להביא את גדייהם כדי לקיים את המצווה. השנה הגדילו הרשויות לעשות ועצרו כעשרים צעירים שניסו להביא עמם גדיים לקרבן, ואף הוציאו צווי הרחקה לפעילים שנחשדו כמבקשים להגיע מצויידים בגדיים לפתח הר הבית –ולדרוש את זכותם הדמוקרטית שהיא גם חובתם ההלכתית החמורה. בלשים ואנשי שב"כ נפרסו במספרים עצומים רק כדי למנוע את הגעת הגדיים לשערי ההר. צעיר בשם רפאל מוריס שהעז להפר את הצו השערורייתי והגיע לכניסה להר הבית – ללא גדי או כבש, אגב – בילה במעצר בליל הסדר והמשטרה אף ביקשה מבית המשפט לעוצרו עד תום ההליכים. לא מדובר באדם שנחשד בביצוע פעילות חבלנית חלילה ולא בפעולת תג מחיר. מדובר במי שביקש למלא את מצוות התורה. האם מצפוננו נקי לנוכח הידיעה שאדם כזה קיבל צו הרחקה ואף שהה שני לילות במעצר רק משום שהתעקש לקיים את חובתו הדתית?
יח.     מקום המזבח היהודי, אגב, מצוי ממזרח לכיפת הסלע ופנוי גם כיום ממבנים מוסלמיים. בתלמוד נקבע הכלל ההלכתי 'מקריבים אף על פי שאין בית בנוי', כלומר אפשר להקריב קרבנות גם בהעדר בית מקדש. כך נעשה בראשית ימי שיבת ציון בטרם הקמת הבית השני. זה אומר שגם בתנאים הנוכחיים של ההר אפשר וחובה על יהודים להקריב בו קרבנות. זה גם אומר שאין סתירה בין מילוי חופש הפולחן היהודי בהר הבית – על כל מרכיביו, לבין הפולחן האיסלמי. כל מי שמעוניין לקיים את מצוות א-לוהיו ולא להתפרע או לשחק כדורגל – מוזמן מבחינתנו בחום אל ההר, יהיה יהודי או ערבי. בוודאי נכונים הדברים לגבי פולחן איסלמי במסגד אל אקצה המצוי בפועל מחוץ לתחומי הר הבית המקודש ליהודים.
יט.     במהלך חג הקרבן המוסלמי נשחטים ברחבי ישראל הקטנה ובאזורי יש"ע מאות אלפי כבשים ועזים. בלי פיקוח וטרינרי, בלי צורך באישורים, בלי הפרעות מצד בלשי משטרה, בלי החרמות של גדיים ובלי מעצרים לשעות ארוכות. גם חג הפסח השומרוני נחשב לפולקלור חביב. מדוע, אם כן, מקבילו היהודי נחשב בלתי קביל בישראל הדמוקרטית? מהו חופש פולחן אם לא לאפשר לכל הדתות לקיים את שאיפותיהן הדתיות?
כ.         לו היתה בידי העולם המוסלמי יכולת להשמיד את ישראל הוא לא היה מתעכב מלעשות זאת ולו רגע אחד. בחסדי שמיים אין בידיו לעולל זאת. מי שטוען שדווקא היתר פולחן יהודי בהר הבית יקומם עלינו את העולם המוסלמי כולו ויביא למלחמת עולם שלישית חשוד בעיניי בהתלהמות, וחמור מכך: הוא מנסה למנוע בסיוע איומים זכויות יסוד חוקיות מהזכאים להן. מעניין גם לגלות שרבים מהמאיימים עלינו כל העת במלחמת דת אם אך נעז לבטא את יהדותנו בפומבי בהר המוריה, הם חילונים גמורים שלא ממש מבינים ברגשות דתיים. נדמה לי שבעניין הזה יהודים דתיים מבינים יותר לנפשם של המוסלמים האדוקים, ויש לשים לב שאלו דווקא נוטים לפקפק בסיכויי פריצתה של מלחמה נוראה כזו. שיקולי ביטחון, אגב, שמשו תמיד תירוץ לפגוע בחרויות הפרט בשלל מדינות טוטליטריות שאיננו רוצים להידמות להן.
כא.    הדיבור הנפוץ מדי בדבר קיצוניים משני הצדדים המבקשים כביכול להפר את השקט בהר הבית, ביטוי חביב משום מה במיוחד על קציני משטרה, כמו גם השוואה שהושמעה כאן הערב בין נאמני הר הבית לחמאס, הם נסיון מרגיז ודמגוגי לבלבל את היוצרות, להשוות כאחד את הצד התוקפני ואת קרבנותיו, רוצחים ונרצחים, עבריינים אלימים ואזרחים דורשי זכויותיהם.
כב.    נהוג להביא את הסכם השלום עם ירדן כנימוק להמשך אפליית היהודים בהר הבית, אך יש לדעת שבהסכם השלום עם ירדן לא נאמר דבר נגד פולחן יהודי בהר. בהסכם נכתב: "ישראל מכבדת את תפקידה המיוחד הקיים של הממלכה ההאשמית של ירדן במקומות קדושים מוסלמיים בירושלים. בשעה שייערך המו”מ על מעמד הקבע, תעניק ישראל עדיפות גבוהה לתפקיד הירדני ההיסטורי במקומות קדושים אלה". זה הכל. משא ומתן על הסכם קבע איננו רלוונטי כיום, כידוע. בהסכם נכלל סעיף נוסף: "הצדדים יפעלו יחד לקדם יחסים בין-דתיים בין שלוש הדתות המונותאיסטיות במטרה לפעול למען הבנה דתית, מחויבות מוסרית, חירות הפולחן הדתי, וסובלנות ושלום". על הצהרה כזו גם אנו, פעילי הר הבית, מוכנים לחתום. זה בדיוק מה שאנו מבקשים.
כג.     הרב יוסף אלבוים, ותיק פעילי הר הבית וחסיד בעלז, נוהג לומר שאחרי כמעט חמישים שנים שבהן עמלה מדינת ישראל להשיב את השקט להר הבית, היה מצופה שההר יהיה הנקודה השקטה בתבל. העובדה שהמצב רחוק מלהיות כזה מעידה שמשהו שגוי מיסודו בהתנהלות הישראלית. שזו דווקא מעוררת שדים מרבצם במקום להרדים אותם. ואין זה פלא. אם נתניהו כקודמיו מטפח את הוואקף ומרבה במחוות למלך הירדני על חשבון זכויות האדם הבסיסיות של אזרחיו, הוא משדר בכך לכל הגורמים העברייניים הפועלים בהר כבר שנים ארוכות שהפרת החוק משתלמת, שהישראלים מבינים רק כוח ושאין כמו אלימות בכדי לקדם עניינים כאן. ממילא – בכמיהתו הבלתי נגמרת לשקט בהר הקודש הופך נתניהו את השקט במקום הקדוש למצרך בלתי מושג.
כד.    ועבירה גוררת עבירה. הצפצוף של רשויות המדינה על זכויות יסוד של יהודים בהר הבית הוביל לצפצוף על חוקים אחרים בו, למשל חוק העתיקות, ועל השלמה עם השמדה שיטתית של שרידי המקדש. ההתעלמות מהפרות החוק מובילה לחיפוי של המשטרה ושל רשות העתיקות על הגורמים העברייניים העושים בהר כבתוך שלהם. אלו ואלו הובילו לכך שבהר מתקיימות הפגנות של ארגונים קיצוניים ביותר ברוח דאעש – חיזב א-תחריר, לדוגמא, וההסתה החמורה ביותר כלפי ישראל, חמורה יותר מאשר בעזה, מושמעת דווקא בהר במהלך דרשות יום השישי בו. עבירה גוררת עבירה, והמשטרה שפעם עצרה רק יהודים שהתפללו בהר הבית מתחילה לרדוף יהודים דתיים שהעזו לסובב את ההר, אפילו מבחוץ. משה דיין ולוי אשכול לא היו מעלים בדעתם לבקש את רשות ירדן לבנות את גשר המוגרבים, אבל בימי נתניהו נמנעים מבנייתו ומשאירים כבר שנים ארוכות את הגרוטאה הזמנית רק בגלל התנגדות הממלכה ההאשמית. לי הקטן, יש הצעה מהפכנית בהקשר הזה – לעשות את מה שמעולם לא ניסינו לעשות באתר המקודש בעולם: פשוט לשמור על החוק ועל הצדק בו ובא לציון גואל. לבוא חשבון עם גורמים עברייניים ולתת את מלוא הכבוד והאפשרויות הדתיות לאזרחים הטובים, ממש כפי ששלטון חוק מחוייב לעשות.

2 comments:

  1. יישר כח ארנון.

    א. הורביץ

    השבמחק
  2. חזק ואמץ ארנון!
    אשריך על קידוש ה' העצום שעשית שם!

    השבמחק